המרכיבים לבניית עם: דיבור ואמון

הרב הצבאי הראשי, תא"ל הרב רפי פרץ, טוען כי האחדות בעם היא זו המנחה את מסירות הנפש למענו

חדשות כיפה אורי פולק 30/06/11 19:36 כח בסיון התשעא

המרכיבים לבניית עם: דיבור ואמון
רומן פורצקי, "במחנה", צילום: רומן פורצקי, "במחנה"

יש צמתים בחיים שבהם נדרש שינוי חשיבתי. פרשת חֻקַּת מתרחשת לקראת הכניסה לארץ ישראל. העם צמא וזועק אל מנהיגיו, משה ואהרן: "וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת-קְהַל ה' אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם" (במדבר כ', ד'). בתגובה, מורה ה' למשה ולאהרן להוציא לבני ישראל מים מהסלע: "וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו... וְהִשְׁקִיתָ אֶת-הָעֵדָה" (במדבר כ', ח'). אולם משה ואהרן, במקום לדבר אל הסלע, מכים בו במטה - כפי שעשו לפני כ-40 שנה במצב דומה: "וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם" (שמות י"ז, ו'). אולם בניגוד לפעם ההיא, שבה היה ערך בהכאה, ההכאה של הסלע בפעם הזאת גררה תגובה מפתיעה מאת אלוקים - העונש הנורא: "לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם" (במדבר כ', י"ב) - משה ואהרן לא יזכו להכניס את בני ישראל אל הארץ.

מה הסיבה להבדל בין שתי הפעמים? מדוע בפעם הראשונה יש צורך להכות בסלע ובפעם השנייה - לדבר אליו? השוני בין המקרים קשור לאופיו של העם בתקופות השונות: הפעם הראשונה, שבה נדרשה הכאת הסלע, הייתה בתחילת המסע במדבר, והפעם השנייה, זו שבפרשתנו, מתרחשת לקראת הכניסה לארץ.

הדור הנכנס אל הארץ הוא דור שונה, דור בעל נפש גדולה - דור שכזה אינו מתחנך על-ידי הכאה או הטלת מרות ועונשים, אלא על-ידי דיבורים המתקבלים על הלב.

התפישה החדשה הזו הייתה צריכה לחלחל לתודעה של מנהיגי העם. בעוד ההתייחסות אל העם הייתה אל "קהל" (במדבר כ', ד') - כלומר, אוסף של אנשים יחידים שנקהלו למקום אחד - הרי שהאמת היא שהדור המיוחד הזה, הדור העומד להיכנס אל הארץ, הוא בעצם "עדה" (במדבר כ', ט') - קבוצת אנשים מקושרים נפשית, אומה, עם (המילה "עדה" נגזרת מעדות: העם הוא העדות באורחותיו ומעשיו). היחס אל העדה חייב להיות יחס מאמין, יחס של אמון, אף שדרכו של כל ציבור שיש בו מדרגות: צדיקים, בינוניים ורשעים (ראשי תיבות של צִבו"ר - על-פי האר"י ז"ל).

לאחר המשבר הקשה הזה, לאחר שהמסר נקלט, והבנו שאיננו עוד אוסף של פרטים אלא אומה מאוחדת, ניתן להמשיך במסע אל הארץ.

בני ישראל רוצים לעבור בארץ אדום על מנת להיכנס לארץ ישראל. משה רבנו מדגיש שעם ישראל הינו עם מוסרי, ולכן אל לו למלך אדום לחשוש מפגיעה בארצו: "לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר...וְאִם מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי וְנָתַתִּי מִכְרָם" (במדבר כ', י"ז-י"ט). אך מלך אדום, ברשעותו, מקדם כוחות ומאיים במתקפה נגד ישראל. ובני ישראל כמובן נמנעים מעימות צבאי שאינו נצרך עם אדום.(על-פי דברים ב', ג'-ט').

בהמשך הפרשה, העמלקים תוקפים את ישראל ושובים אדם אחד (על-פי רש"י על במדבר כ"א, א'). עם ישראל אינו מתבלבל, האחדות שבעם הופנמה כבר לאחר אירוע ההכאה בסלע, ואף שמדובר "רק" באדם אחד שנלקח בשבי - יוצא העם כולו למלחמה, ומתוך האחדות הזו - מנצח!

האחדות בעם, הרעות, ההבנה כי כל אחד מאיתנו הוא חלק מגוף אחד שלם ששמו "עם ישראל" - הן שמנחות אותנו ומובילות אותנו למסור את נפשנו על העם המיוחד והנהדר הזה. והן המובילות אומה להיחלץ חושים להצלת כל אחד מבניה. גלעד שליט ורון ארד הם דוגמה ומופת למאמץ לאומי זה, שבעזרת ה' יביא לברכה הגדולה ונראה את הבנים האהובים חוזרים הביתה במהרה, אמן.


👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן