וישלח ישראל מלאכים

על פי המדרש יש מצוות שאין צורך לרדוף אחריהם אלא די לקיימן כאשר הן מזדמנות לפנינו, אבל את השלום יש לבקש ואף לרדוף אחריו. בעל העקדה מסביר את ההבדל ומעמיד על חשיבות השלום בין איש לרעהו ובין עם לעם

חדשות כיפה הרב כרמיאל כהן 20/06/18 20:07 ז בתמוז התשעח

וישלח ישראל מלאכים
שלום, צילום: pixabay

(כא) וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי לֵאמֹר: (כב) אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר  נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ: (פרק כא)

בנוגע לשליחת המלאכים לסיחון מלך האמורי מובא במדרש (במדבר רבה, פרשת חקת, פרשה יט):

"וישלח ישראל מלאכים, זה שאמר הכתוב (תהלים לז, ג) "בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה", ואומר (שם לד, טו) "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ". ולא פקדה התורה לרדוף אחר המצות אלא "כי יקָּרא קן צפור", "כי תפגע", "כי תראה"...,"כי תחבוט זיתך", "כי תבצור כרמך", "כי תבא בכרם רעך" – אם באו לידך אַת מצווה עליהם ולא לרדוף אחריהם, אבל השלום בַּקש שלום במקומך ורדפהו במקום אחר. וכן עשו ישראל, אף על פי שאמר להם הקדוש ב"ה (דברים ב, כד) "החל רש והתגר בו מלחמה" רדפו את השלום – וישלח ישראל מלאכים אל סיחון נעברה נא".

על פי המדרש, אין אנו מצווים לרדוף אחרי מצוות שילוח הקן, השבת אבדה וכו' אלא "אם באו לידך אַת מצווה עליהם ולא לרדוף אחריהם", כפי שעולה מן הניסוח "כי יקָּרא", "כי תפגע" וכדו'. לעומת זאת יש לבקש שלום ולרדוף אחריו. המדרש מציין שכך אכן נהגו ישראל, שלמרות שנצטוו להילחם עם סיחון מלך האמורי רדפו אחר השלום ושלחו אליו מלאכי שלום.

בעקבות מדרש זה מרחיב בעל העקדה בנושא חשיבות השלום. אנו נעיין בדבריו בהסבר ההבחנה בין המצוות שאין צורך לרדוף אחריהן, כפי שכתוב במדרש, לבין השלום שצריך לבקשו ולרדוף אחריו.

כך כתב בעל העקדה (שער פא): "וזה, כי לפי שהן מצוות מיוחדות לתקן מזג האדם ולהטביעו במידת הרחמנות ולהרחיקו מהכילות וצרות העין והחמדה וכיוצא בזה... והוא כדי שימצא אצל כל מעשה ומעשה מהם כאשר יבוא לידו נוהג כפי המידה המעולה... כי הכול הוא להטיב האדם לעצמו. ולזה די לו לאדם שישתדל אחר הקנאת הקניינים המעולים ויעשה ויפעל לפיהם כאשר יזדמנו העניינים לפניו. אמנם אשר תכליתם לא זה בלבד רק הרחקת נזקים ועניינים מגונים מכתות האנשים כמו שיהיה זה בענייני השלום, הנה הוא צריך לרדוף ולבקש אותו בכל צד שאפשר קודם שיגיע צרכו לפניו, כדי למנוע ולהרחיק הנזקים והעניינים הרעים וחטאים מבין האנשים, ולא יאמר די לי כשיזדמנו לפני שאַפַשֵּׁר ביניהם ואשלימם".

המצוות שנמנו במדרש (ומצוות הדומות להן) נועדו להיטיב לנו ("וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה" – דברים ו, כד; "... לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ" – שם י, יג); הן נועדו לתקן את מידותינו הרעות ולהטביע בנו מידות טובות. לכן, די לאדם לקיים את המצוות האלו כאשר הן מזדמנות לפניו.

אבל השלום הוא לא רק מידה טובה, אלא הוא משמעותי גם כדי להרחיק "נזקים ועניינים מגונים מכתות האנשים" ולכן חשיבותו רבה יותר. כיוון שכך לא די להשכין שלום בין אנשים רק כאשר הם מזדמנים לפניו, אלא "צריך לרדוף ולבקש אותו בכל צד שאפשר קודם שיגיע צרכו לפניו".

כך הם הדברים בשלום שבין איש לרעהו, אבל בעל העקדה מוסיף ומציין: "וכל שכן במערכות המלחמות אשר בין גוי לגוי וממלכה לממלכה, כי כרובם וגדולתם כן יוסיפו הרעות והנזקים" – חשיבותה של הרדיפה אחר השלום ניכרת עוד יותר כאשר מדובר על עמים וממלכות, כי הרעות והנזקים שעלולים להיות כתוצאה ממלחמה ביניהם הם גדולים יותר.

כך נהגו ישראל עם סיחון, ואף על פי שנצטוו להילחם עימו, "והסכימה לדעתם הדעת העליונה בלי ספק" (לשון בעל העקדה בהמשך). בעל העקדה מסתמך בקביעה זו על דברי המדרש (דברים רבה, פרשת שופטים, פרשה ה) שמציין ששליחת המלאכים לסיחון הוא אחד מהדברים שגזר עליהם משה והסכים על ידו הקב"ה – "הקדוש ברוך הוא אמר לו שיילחם עם סיחון, שנאמר (דברים ב, כד) 'והתגר בו מלחמה', והוא לא עשה כן, אלא 'ואשלח מלאכים וגו'' (שם, כו). אמר לו הקדוש ברוך הוא: כך אמרתי לך להלחם עמו ואתה פתחת בשלום, חייך שאני מקיים גזרתך כל מלחמה שיהו הולכים לא יהו פותחים אלא בשלום, שנאמר 'כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום'".

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן