פרשת השבוע פותחת במפגש שבין יעקב ועשיו. יעקב מצפה למפגש טעון. נושא מכירת הבכורה, נטילת הברכה הגשמית, וקבלת 'ברכת אברהם' הקובעת שיעקב הוא הממשיך את הופעת עם ישראל - כל אלו מהווים בסיס איתן לחששו של יעקב מפני המפגש, ועל כן הוא נוקט בשלוש דרכי פעולה: דורון, תפילה ומלחמה.
כדי לעמוד על משמעות הדברים נפנה לעיין בפסוק תמוה בספר שמואל. שאול ונערו מחפשים את שמואל הנביא, בכדי שיסייע להם לאתר את האתונות האבודות. בדרכם הם פוגשים קבוצת נערות ושואלים אותן האם שמואל הנביא נמצא בעיר. הנערות עונות: "יֵּשׁ, הִנֵּה לְפָנֶיךָ, מַהֵר עַתָּה כִּי הַיּוֹם בָּא לָעִיר, כִּי זֶבַח הַיּוֹם לָעָם בַּבָּמָה. כְּבֹאֲכֶם הָעִיר כֵּן תִּמְצְאוּן אֹתוֹ, בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַבָּמָתָה לֶאֱכֹל, כִּי לֹא יֹאכַל הָעָם עַד בֹּאוֹ, כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח, אַחֲרֵי כֵן יֹאכְלוּ הַקְּרֻאִים, וְעַתָּה עֲלוּ כִּי אֹתוֹ כְהַיּוֹם תִּמְצְאוּן אֹתוֹ". האריכות המיותרת בדבריהן של הנערות עוררה את פליאתם של חז"ל.
"וכל כך למה (רש"י: היו מאריכות בדבריהן)? לפי שהנשים דברניות הן. ושמואל אמר: כדי להסתכל ביופיו של שאול, דכתיב: "משכמו ומעלה גבה מכל העם". ורבי יוחנן אמר: לפי שאין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא". שמואל היה המנהיג של עם ישראל ושאול נטל את התפקיד אחריו.
בספרו עין איה, הרב קוק זצ"ל מבאר את משמעות הדברים: "שלש סיבות הן: סיבה טבעית, סיבה רצונית, והכלל של כולן - הסיבה ההשגחית, שהיא מחוללת מצד יד ד' יתברך אשר הועיד לכל דבר וענין תעודתו, באשר אין לך דבר שאין לו שעה". הרב קוק מבאר שאין כאן מחלוקת, כי אם שלושה רבדים מקבילים המשמשים יחדיו במציאות: הרובד של המהלך הטבעי, אשר בא לידי ביטוי בטבען של הנערות להרבות בשיחה; הרובד של המהלך הבחירי, אשר בא לידי ביטוי בבחירתן של הנערות להרבות בשיחה עם שאול; ומעל כולם - הרובד האלוקי, אשר מנהיג את המציאות מעל לגדרי הטבע והבחירה, אל היעד האלוקי הרצוי.
ממשיך הרב קוק ואומר: "על כן למדנו שגם בהיותנו יודעים את הסיבה ההשגחית, אנו צריכים מכל מקום לחקור אחר הסיבה הטבעית ע"פ הרוב, וגם על הסיבה הרצונית; שמכל אלה תשתלם ידיעתנו בדרכי ההשגחה העליונה, שהוא עמוד של דעת האלקים". כל מציאות איתה נפגש האדם, בכלל ובפרט, מורכבת משלושת הרבדים הללו. דוגמא לדבר ניתן למצוא בקשר הנישואין שבין איש לאשה: יצירת קשר זה מורכבת מרובד טבעי - "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ"; מרובד בחירי - הרצון, החיפוש והבחירה בבן/בת הזוג; ומעל לכל - "אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת: 'בת פלוני לפלוני'!". ישנה יד אלוקית מכוונת, המדריכה את המציאות לתעודתה. נדמה ששלושת הרבדים הללו פועלים במקביל זה לזה, אך האמת היא שהם שלובים זה בזה.
כאשר יעקב עומד בפני המפגש עם עשיו, הוא מתכונן בשלושת הרבדים הללו. יחסו של עשיו ליעקב הוא טבעי - כעס, קינאה ורצון לנקמה מובילים אותו לפעולה המתבקשת - מלחמה; ויעקב מצידו מתכונן לכך. אך יעקב לא מסתפק בזה. הוא מנסה לשנות את המהלך הטבעי ע"י המהלך הבחירי - אולי יש תקווה לגרום לעשיו להתעלות מעל הנטיות הטבעיות ולבחור בשלום, גם אם הוא זמני וחיצוני. יעקב מנסה כוחו במילות ריצוי חמות, בדורון, ובשכנוע שהברכה - עליה שטם אותו עשיו - לא באמת נתקיימה בו.
אך מעבר לכל, פונה יעקב אל הקב"ה בתפילה. הוא פותח במילים: "אֱלֹקֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹקֵי אָבִי יִצְחָק, ה' הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ". מבאר רש"י ע"פ חז"ל: "כך אמר יעקב לפני הקב"ה: שתי הבטחות הבטחתני, אחת בצאתי מבית אבי מבאר שבע, שאמרת לי: "אני ה' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק", ושם אמרת לי: "ושמרתיך בכל אשר תלך"; ובבית לבן אמרת לי: "שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך", ושם נגלית אלי בשם המיוחד לבדו, שנאמר: "ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך" וגו' - בשתי הבטחות האלו אני בא לפניך". הרי לנו שקודם תפילתו מקדים יעקב להכריז כי ישנה הבטחה אלקית, הנהגה אלוקית, תכנון אלוקי. לאחר הכרזה זו פונה יעקב להמשך התפילה - על הרבדים הבחיריים והטבעיים המקופלים בה.
נראה שכך יש לנו להתבונן גם על כל מאורעות חיינו, בכלל ובפרט - בשלושה רבדים של חוקיות טבעית, בחירה אנושית, אך מעל להכל - הנהגה אלוקית: "כִּי אֶפֶס בִּלְעָדָי אֲנִי ה' וְאֵין עוֹד... אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה".
הרב זיו מעיין הוא ר"מ בבית המדרש במרכז האקדמי לב