פרשת וישלח: על אלוהי הנכר

מה סיפורם של אלוהי הנכר? האם עבדו בני ביתו של יעקב לאלוהי הנכר? ומה הקשר בין פרשת אלהי הנכר לפרשת דינה ושכם שקדמו לה?

ד"ר משה מאיר
יד בכסלו התשעט
,
22 בנובמבר, 2018 10:59
ד"ר משה מאיר

ד"ר משה מאירצילום: באדיבות המצולם

מיד לאחר פרשת דינה, פונה יעקב לבני ביתו:

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּו: הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם, וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם.
וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל, וְאֶעֱשֶׂה שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי, וַיְהִי עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי.
וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם, וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם, וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם. 

מה סיפורם של אלוהי הנכר? האם עבדו בני ביתו של יעקב לאלוהי הנכר? האם הבעיה היתה של בני הבית ולא של יעקב, או שהוא כולל עצמו עמהם? מדוע כולל יעקב את הנזמים עם אלוהי הנכר? מדוע הוא טומן את אלוהי הנכר ואת הנזמים תחת האלה ולא משמיד אותם? ומעבר לכך - מה הקשר בין פרשת אלהי הנכר לפרשת דינה ושכם שקדמו לה?
מרבית הפרשנים בחרו באסטרטגיה המרחיקה את בית יעקב ובוודאי את יעקב עצמו מאלוהי הנכר. הם ניצלו את סמיכות הפרשיות והורו, במלחמה עם שכם, נלקחו פסילי אלוהי נכר כשלל. אליהם מופנה קריאת יעקב, להסירם. לא שבני יעקב עבדו לאלוהי הנכר, הם רק היו ברשותם. [רש"י]. היו שראו בביטוי 'אלהי נכר' מטפורה, המסומן שלה הן דרכי התנהגות של האחרים [הרש"ר הירש]. היו שראו בטמינה באדמה סימן כי לא מדובר בעבודה זרה ממש [שיש לכלותה]. ברור שהם ביטלו את החפצים מתפקידם הקודם והשתמשו בהם רק כקישוט - ולכן כלולים בסיפור גם הנזמים - ולכן ההטמנה ולא ההשמדה. [הרמב"ן]. 
ברצוני להציע לכם דרך אחרת. לשם כך, בואו ונתבונן בפרשה נוספת - הקשורה לענייננו:

וְלָבָן הָלַךְ לִגְזֹז אֶת צֹאנוֹ, וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ. 

למה גנבה רחל את התרפים של אבא שלה? רש"י מסביר, היא רצתה להרחיק את אביה מעבודה זרה. אני מציע אפשרות אחרת: היא גנבה אותם, כי היא רצתה אותם. היא רצתה אותם, כי הם היו חלק מחייה, מחיי הרוח שלה, מהדתיות שלה. כך נוצר מצב, שבבית יעקב יש פסלים - ולא רק אלה שנלקחו משכם. הם לא רק חפצים. רחל הביאה אתה את הרוח, את התרבות האלילית הרואה חיים ועוצמה בעצים ובאבנים ובפסלים המייצגים פיסות של הטבע. הפסלים הם חלק מחיות וחיוניות שבאה לידי ביטוי בארוס. הנזמים היו חלק מהחפצים מהם עשו את האלילים. כך במעשה העגל, כך באפוד העבודה זרה של גדעון. הנזמים אינם רק מקור למתכת, לכסף, ולזהב. הנזמים מביאים את היופי, את היופי הנשי, את הארוס אל תוך החפץ ההופך למושא העבודה הזרה, לאלוהי נכר. 
יעקב הוא איש החי עם אלוהים, עם אל עליון עושה שמים וארץ, עם מי שעתיד להיות אלוהי ישראל. אבל בביתו - עד לפרשתנו - מתנהל קרנבל דתי בו משמשים בערבוביה, זה לצד זה, ריבונו של עולם ואלוהי נכר - נכר ביחס אליו. 
לפני שנמשיך, הפסקה קצרה לשם הרחבה: התורה בכלל וספר דברים בפרט, שוללים את העבודה הזרה. הצו העולה מהם הוא להשמיד ולאבד את העבודה הזרה. רוב קוראי התורה ולומדיה, קוראים את תורת העבודה הזרה בעיניו של הרמב"ם. הרמב"ם ראה את העבודה הזרה כטעות, כהבל ורעות רוח, כטיפשות. אין בה ממש, ולכן צריך להשמיד אותה. אפשר לראות תמונה אחרת: התורה מכירה בעבודה הזרה כעולם חי, כעולם שיש לו פשר ומשמעות. הסיבה למלחמה בה איננה כי אין בה ממש, אלא מפני שישראל בוחר לכרות ברית עם ריבונו של עולם. לכן הוא פונה עורף לאפשרויות אחרות, גם אם יש בהן ממש. 
נחזור לפרשתנו. אחי דינה נקמו נקמתה, נקמת ההטרדה המינית והאונס. יעקב מתעמת איתם. הוא מפחד שעתה יאספו כל גויי הארץ ויכו אותו ואת ביתו. בניו חולקים עליו. טענתם חדה כתער: 'הכזונה יעשה את אחותנו?!' 
כדרכה של מחלוקת טובה, גם אם אינני מקבל את דעתו של בר הפלוגתא שלי - אני מפנים אותה באופנים מאופנים שונים. יתכן שיעקב עדיין חושב שהמעשה היה שגוי, אבל כנראה שהלך הרוח - הביטחון העצמי, הזהות המלאה ושופעת החיוניות שגילו בניו, חודרות אל עולמו ומופנמות על ידו. תחושת הזהות המלאה הזאת, מתורגמת אצלו להכרה כי הקרנבל נגמר. יש אני ויש האחר והנכרי. יש את אלוהי ויש את אלוהי הנכר. הוא קורא לכולם - ואולי גם לעצמו, להתנער מאלוהי הנכר. לא בגלל שהם חפצים ריקים תולדת הטיפשות וההבל, אלא מפני שאני כורת ברית עם אלוהי שלי. יש בו כבוד לאלוהי הנכר, לכן הוא מורה לנתץ ולשבור ולשרוף אותם. הם מורה להטמין אותם, לקבור אותם, ולא סתם - אלא תחת האלה, כנראה מקום מיוחד, מקום של כבוד. הם היו חלק מעולמנו, אבל - זה נגמר. אנחנו הולכים בדרך חדשה, דרך בה יש ברית ומחויבות בלעדית לאל העונה אותי ביום צרתי ויהי עמדי...
המשוררת רחל, פורשת בשירה מערכת יחסי אהבה עם גבר נשוי. יש בה כדי להאיר את סוגיית אלוהי הנכר בה אנו עוסקים:
       
אשתו
היא פונה וקוראת לו בשמו, 
וקולה כתדיר, 
ואני בקולי לא אבטח, 
פן יסגיר. 

היא עוברת ברחוב לצידו 
קבל עם, קבל אור, 
ואני בחשכת ערבים 
במסתור. 

לה טבעת זהב על היד, 
מברקת. שלווה, 
אך כבלי ברזלי - מוצקים 
פי שבעה! 

השיר מתאר תחרות בין שתי הנשים. לאחת לכאורה יש יתרון של המסגרת, הממסד, האפשרויות הגלויות. אך המשוררת טוענת שלה, האישה האחרת, יש יתרון איכותי - פי שבעה. התורה - גם בזוגיות האנושית, ולעניינו - בזוגיות שבין אדם לאלוהים, לא מקבלת את דרכה של רחל. היא מתארת בחירה - של יעקב - והכרעה - של התורה כולה ושל ספר דברים בייחוד - בנמען אחד לברית. ברית כורתים עם האחד, לא בגלל שאין שני ושלישי ועוד ועוד - כפרשנות הרמב"ם, אלא מפני שהוא זה שבו אני בחרתי והוא בחר בי.
  
 

22.11.2018

1. בא אך מתוך אהבה...... (משה אהרון עוד)

איש יקר נראה לי שהפעם הלכת רחוק מדי.
שקלתי אם להגיב אך כבודה של אמא רחל הדריך את מנוחתי ואשר על כן
בו ואציע לך תמונה אחרת ושונה.
חלון הפיענוח הוא ההמשך המידי ואשר בו לאחר תגובת האחים : "הכזונה יעשה את אחותנו" לפתע מדבר אלוהים עם יעקב .ודוק אלוהים ולא שם הוויה גם מחמת הזעם והריחוק שנוצר.
הוא האלוהים מרמז לו על שבירת הכלים .מורה לו לחזור לנקודת התחלה ולהתחיל הכל מחדש.
והפעם עם עם רגל ימין כשהפעם הברית עם הקב"ה בבחינת : "והיה ה' לי לאלוהים יהא עם כל משפחת יעקב..
הנה כי כן יעקב יצא מהרצח ההמוני בשכם חבוט ומיואש.
לא רק רצח וביזה אלא גם "ירושה" של אלוהי ניכר ויסוד המוחשי של הברית עמם עם אלוהי הניכר "הנזמים". [משל רציעת אוזן ואף מה שהם מסמלים בעבוא אלוהי הניכר
והנה בנין הלכו רחוק ומאד כשיעקב פונה אליהם ומבקש הסירו את אלוהי הניכר "מתוככם, המילה מתוככם באה כלעומתית עם המילם הלגטימיות המוכרות : "ושכנתי בתוככם...".
דהינו שהם בנין נשטפו ונסחפו באוירה כדי חלילה החלפת האלוהים באלוהי ניכר והחלפת המשכן שבתוך.
כאמור יעקב היה חסר אונים הקב"ה זעם ומאד. הוא בכוונת מכוון לא נגלה אליו הפעם בשם הוויה אלא בשם אלוהים שאמר יעקב והיה ה' לי אלוהים ועתה יש אלוהים אחרים אלוהי ניכר. הנה כי כן הקב"ה כעס ומאד אך הבין את חוסר האונים של יעקב ולכן לא העניש יותר מהנזיפה לחזור כאמור לאחור ולהתחיל הכל מההתחלה והפעם בברית האלוהות ישתתפו כל בני המשפחה.....
ואם עוד צריך הוכחה לדברים תבוא האופרציה של ההטמנה ובלשונה המיוחד ותוכיח .
יעקב טמן את אלוהי הניכר והנזמים תחת האלה אשר עם שכם.
אמר מעשה בניי בשכם יביאוו עליי קללה גדולה ותסכן את הברכה שעליה עמל -
אלא אמר יעקב אקדים ואטמון את העילה השל אלוהות הניכר .לפייס את אלוהי ישראל על מנת שמעשה שכם לא יביא על משפחתו אלה - קללה .
והנה איש יקר כך בעוד שנה שנתיים תשוב להידרש לעניינים האלו ותשוב לסקור את הפרשנים הקלאסיים ותקנח בפילוסוף או במשורר ורק על אלה הדברים ותדלג. משום שרוח דברים אלה כבר שנים שבים ונכתבים .......

דווח על תגובה לא ראויה
23.11.2018

2. "אם הבנים" - לא נטמאה באלילים - אפילו לא ברעיון או במחשבה (משה אהרון עו"ד)

בס"ד.
אמא רחל שכל "אונה" בחייה ובמותה - הבנים לא יכולה הייתה להיות עובדת אלילם
היא נגעה כבר באמת מא' ועד ת'. רק ראו כמה פעמים שם אלוהים מופיע בפרשייה הנוגעת בה.
רחל הייתה אפילו יותר רציונאלית ומאמינה מיעקב.
לא סתם באה אליו בטרוניא :"הבה לי בנים" .
שהוא יעקב עצמו סיפר לה כי רק משעטר יצחק לבנים נפקדה לבסוף רבקה אמו בבנים .
אמרה לו תעשה גם אתה כן ושוב ושוב והוא היה קצר רוח ופגע במעיקה
איש אשר כזו לא תמיר את האלוהים באלילים .
מה עוד שאלה הזדהו עם אביה השנוא. ואלה אף הוליכו והדריכו אותו בכל משוגותיו.
והנה משיעקב אכזב לפחות בהתנהגות הפוגעת .
רחל פנתה לצד השני של מטבע האמת ה"חסד" שנאמר מיד "ותאמר הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד על בירכיי . רמזה בלשונה אם "אמתי" מבחינת האמת כשלעצמה לא צומחת התשועה .
כי אז אפנה לחסד שאעשה חסד עם שפחתי שגם היא תכנס לעולם האישות והאימהות.
ואכן כשיולדת בלהה רחל חותמת "דנני אלוהים וגם שמע בקולי" ודוק לא בקול יעקב ובהמשך נכתב ומודגש : "וישמע אליה אלוהים ויפתח רחמה .
" דגש על "אליה".
והנה מנולד בנה הראשון של רחל רחל היא שמדרבנת את יעקב לבקש חזרה לארץ כנען .
והנה הדרמה שעושה לבן למנוע מהם לשוב גרמה לרחל תיעוב וסלידה והבטחה להשיב לו אפיים גם באלוהיו .
הוא לבן שולף את התרפים לומר לו ליעקב ניחשתי באלה , "הרפה" מהרעיון .
שהתרפים לא מבטיחים שלומכם. [משה מעין ראו רעה נגד פניכם]
כבר אז גמלה בליבה של רחל להוכיח לו כי הבלים אלו - התרפים ייגנבו ממנו ודווקא בהיקשר הזה של עזיבתו ועזיבת חרן והם התרפים אפילו לא "יצעקו" ולא יגלו עצמם גם בחיפוש. והוא המנחש בהם יישאר בתעלומה
וכך רחל סגרה את הרעיון : הנבל הזה אביה מנע מהם לשוב לארץ כנען בעילת התרפים לימים כשנגנוב דעתו אגנוב לו גם התרפים. שמכתו תהא כפולה גם דעתו נגנבה וגם דתו .
וכך ערוותם של התרפים תתגלה לכאורה גם לו ללבן.
הנה כי ככן כשאמר לבן "ניחשתי התכוון לאותו הפולחן שעליו הצבענו למנוע הרף מיעקב לשוב למולדתו.
הרעיון כאמור מעוגן מקרא וכיצד ?
סמיכות הכתובים מחד :"ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביה - ויעקב גנב את לבו מין חלוקת עבודה לכסות כאמור את הרעיון כאמור.

דווח על תגובה לא ראויה
24.11.2018

3. בואו נניח ל"אלוהי הניכר" רצח המוני וחילול הברית מצריך תיקון היסוד - תיקון הברית (משה אהרון עו"ד)


השטן כל כך מיומן במלאכתו שככל שהזמן הולך ונערם הוא מצליח ללכוד ברשתו גם עוד ועוד גדולים וטובים יותר.


יש לכך לא מעט דוגמאות איך הפיל הוא ברשתו גם את גדולי ישראל לא מעטים .


העובדה למשל כי גלות אלפיים ארכה זמן כה רב


היא ההוכחה כי עלה בידו להטל גם בגדולי ישראל המשפיעים ביותר. ועל כך כתבתי אני הקטן כבר לא מעט ברשימות קודמות.


הפעם מפאת הנושא הקרדינאלי שבפרשת השבוע פרשת וישלח - הרצח ההמוני של אנשי שכם.


נתמקד באחד התוצאות האיסטרטגיות הנוראיות של הרצח כאמור.


ברצח ההמוני שבשכם אשר בוצע על ידי בני יעקב, התקיים לא רק רצח המוני נפשע, אלא גם חולל וקשות היסוד המוסד של הברית בין ה' לעמו


"ברית המילה".


לא הייתה פגיעה קשה מזו באלוהי ישראל.


שלא רק רצח של אדם אחד מאפס את "אנוכי ה' [בעיקרון שויון הלוחות]


והנה בוצע רצח המוני של כל הגברים של עיר שלמה.


ואם בכך לא די הרצח התאפשר תוך ניצול בעורמה של מוסד ברית המילה. חילול נורא שאדוותיו דומה ישפיעו עלנו לדורות רבים


בני יעקב טענו כי יאותו להיות ל"עם אחד" עם אנשי שכם אם רק כל הגברים בשכם ימולו בברית המילה.


והנה משעשו כן אנשי שכם והם שכבו בכאבם עטו עליהם בני יעקב ורצחו אותם.


אלה בני יעקב לא הסתפקו בכך ובזזו גם את העיר ואף חמדו את אלוהי הניכר אשר לאנשי שכם.


והנה מני אז הכתם הנורא הזה של חילול מוסד ברית - ברית המילה וניצולו לבצע רצח ההמוני ,לא נמחה והוא מעיב כעננה שחורה


על כל טקס ברית מילה שאנו עורכים......


דבר המחייב ולו גם תיקון תודעתי ערכי - "תיקון הברית,.


דהיינו ניצול המעמד והטקס של כל ברית מילה להתנער כליל מהמעשה הנפשע ואף להתפלל לסליחתו.


יש להכין מקראה קצרה אשר תכיל את היסודות הבאים :


קריאת הפרשייה בתורה ולהסמיך לה קריאת שלוש עשרה המידות של ה'. גינוי הרצח . וקבלת עול מלכות שמיים.


הכאה על חטא ותפילה ובקשה שמכאן ואילך לא נחטא כלל בשפיכות דמים.


ששפיכות הדם היחידה תהייה אך דם המילה.


לקיים גם את המשמעות הכפולה של "בדמייך חיי בדמיך חיי"


שדם המילה החיובי המעניק שפע של חיים וקשר לקב"ה לא ייפגע ולא ייפגם חלילה משפיכות הדמים שמתרחשת להוותינו כל העת .


יש מתכונת לחיות גם עם הדם שנשפך ואותה צריך לקיים שיתקיים בנו "בדמייך חיי" הראשון ויהא תוקף למעשה הברית המסומל "בדמייך חיי" השני.


והנה עתה נשוב לשטן שבראשית הדברים.


זה הצליח לשעבד את הביטוי "תיקון הברית" על מעשה זוטר יותר, שולי יחסית אותו של שפיכת זרע לבטלה.


ובכך הפקיע את מהותו האמיתית .


הצילח להרדים אותנו מהצורך של מעשה תיקון הברית האמיתי כאמור : של הרצח הנורא בשכם.


שכאמור חילל וקעקע את מוסד ברית המילה.


הנאורים שבכם ייחסו אולי לרשימה זו עוד מעשה פולחן "פאגני".


והחרדים שבכם יבטלו הדברים במחי יד לאמור : מי אתה בכלל : אם גדולי ישראל עד עתה לא אמרו כן.


מי אתה שתעיז ותאמר כן עתה.


ועוד מגדיל אתה בחוצפתך לבקש הסמכות הנדירה


גם להתקין לנו - תקנה חדשה .


אוהביי יבושם לכם כולכם


והיו ברוכים



נכתב על ידי Moshe.Aharon , 24/11/2018 19:14

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה צילום: פלאש 90. יונתן זינדל

יום השואה הבינלאומי: למעלה מ-190 אלף ניצולים בישראל

קרא עוד