בתחילתה של פרשת וישב כתוב אֵלֶּה תֹּולְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן...." מדרש רבה מסביר, המילה "תולדות" אין משמעותה פירוט שלשלת הדורות של יעקב. אלא, חשיפת הקשר הזהותי והקיומי של יעקב ובנו יוסף. יוסף נותן משמעות לכל מה שקרה ליעקב עד כה בחייו.
המדרש אומר שאם היו שואלים את יעקב מדוע הוא הלך ללבן, לפדן ארם, תשובתו לא הייתה כדי לברוח משנאת עשו הזומם להרוג אותו. תשובתו הייתה כדי לפגוש את רחל ולבנות איתה את ביתו. "כלום הלך יעקב אצל לבן אלא בשביל רחל". על כן, חידושו של המדרש הינו כי כל עוד יוסף לא נולד, אין ליעקב תולדות של ממש, ומבלי יוסף, בני ישראל לא יכולים לצאת מן הגלות. זוג שמחכה להביא ילד לעולם מזדהה עם תחושותיו של יעקב, שאין תחושת קיום עד זרע של קיימא שכמהים לו.
פרשת השבוע פרשת וישב: האם השתדלות משקפת היעדר ביטחון בה'?
פירש האבן עזרא על פסוק זה, בבוא היום נדע אלה תולדות, איך נגאל, באיזה תולדה. כך קרה גם ליוסף בהמשך הפרשה שהוא בשבי, יוסף אינו יודע מהיכן תבוא הגאולה. אולי משר בית הסוהר שיוסף מצא חן בעיניו, או בעקבות פירוש והגשמת החלום של שר המשקים. אך מסתיימת הפרשה במילים
"וְלֹֽא־זָכַ֧ר שַֽׂר־הַמַּשְׁקִ֛ים אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיִּשְׁכָּחֵֽהוּ"
רש"י מבאר, שמשום שתלה יוסף את ביטחונו בשר המשקים, נענש והיה במאסר שנתיים ימים. מתעוררת השאלה המהותית באמונה האם במצבים קשים אנחנו אמורים לשבת בטלים ולבטוח בה' שיציל אותנו, או שמא אנחנו צריכים להשתדל להינצל. האם השתדלות משקפת היעדר ביטחון בה'?
הנושא מזכיר זוגות שחפצים ללדת. כמה הם נדרשים להתפלל ולבטוח בה' שייכנסו להריון ועד כמה הם צריכים להתאמץ באמצעות הליכים רפואיים על מנת להגיע לגאולתם ולזכות בהריון.
האם יוסף אכן חטא בזה שהוא ביקש משר המשקים לזכור אותו מול פרעה? למחבר "בינה לעתים" ר' עזריה פיגו זצ"ל הייתה הבנה אחרת לפסוק. "וישכחהו" מדובר על יוסף ששכח. יוסף באמת לא שם בטחונו בשר המשקים, אלא היה לו ביטחון מלא בהקב"ה, ויוסף שכח את שר המשקים. כנראה זקוקים לשילוב של השניים. להשתדל ולהתאמץ ככל שביכולתנו. יחד עם תפילות, ביטחון באבינו שבשמיים והבנה עמוקה שכל דבר הוא מאת ה' יתברך.
בדומה לבדיחה המוכרת, שמספרת על אדם הטובע בים ומתפלל לאלוקים שיציל אותו. מגיע אליו המציל, אך האדם המאמין עונה "אלוקים יציל אותי!" הוא מכריז ומשלח את המציל לדרכו. וכן תגובתו לסירת הצלה ולמסוק המרחף מעליו שמשלשל לו חבל הצלה. בסוף כשאדם טובע בים ועולה לשמיים, ודורש מאלוקים "התפללתי, האמנתי באמונה שלמה שאלוקים יצילני! היכן היית?!" האלוקים עונה לו: "אני שלחתי לך את המציל, הסירה והמסוק!".
פרשת השבוע פרשת וישב: גם להאמין וגם להשתדל
האדמו"ר ר' מנחם מנדיל מרימינוב כתב על הפסוק "אלה תולדות יעקב יוסף", "אדם מישראל אינו צריך להסתפק במה שכבר השיג, אלא צריך לשאוף לעלות מעלה מעלה, להיות "מוסיף והולך"...".
להיות מוסיף והולך כמו בית הלל בהדלקת נרות חנוכה, שכל יום מוסיפים אור ועוד אור. אבל האור הראשון קיים ומוסיפים עליו. ליעקב היו כבר ילדים אך הוא השתוקק לילד מאשתו האהובה, רחל. רחל, שעוד לא היו לה ילדים לא התנחמה בלידת הבנים של שפחתה בלהה. כל עוד שלא נולד יוסף, רחל לא התנחמה. יעקב, אף הוא, לא הרגיש שיש לו תולדה, שתולדותיו לא משמעותיים עד לידת יוסף בנו מרחל.
האדם מצווה להשתדל ולהתאמץ ובעונה אחת להאמין שהכל מנוהל על ידי ריבונו של עולם. עד שיוסף נולד, יעקב לא ידע את תולדותיו. עד שיוסף ניצל מהשבי הוא לא ידע מהיכן תבוא הגאולה. זוגות מאותגרי פוריות אינם יודעים מה ילד יום, מתי תבוא גאולתם ויהפכו להורים. עם השתדלות מצידם של הזוגות עם ביטחון שמוסיף והולך, בעזרת ה' יזכו לאור גדול של ילד רך המאיר את ליבם וביתם.
כותבת היא יועצת הלכה מלוות פוריות של מדרשת נשמת בשיתוף קרן גפן. יועצות הלכה מלוות פוריות נותנות מענה הלכתי חינם במהלך כל שלבי מסע הפוריות. ניתן לפנות ליועצות הלכה מלוות פוריות בוואטסאפ- 02-6404330.