עובד זר

ניסיתי לאגד אותם. רציתי לחמם אותם. שירוצו החוצה וירביצו לו קצת. לא היה אכפת לי אפילו שימות. ככה לפחות הוא לא יוכל לספר את הצד שלו לאף אחד.

חדשות כיפה רחלי אביישר לבל 11/12/09 00:00 כד בכסלו התשע

עובד זר

- אבל אני לא עשיתי שום דבר. אני נשבע לך. זה הכל עלילה.

- תזהר. אתה מדבר על אשתי.

- אני מצטער. בבקשה. לא הייתי עושה לך דבר כזה. אני נאמן לך.



הוא היה כל כך יפה. ובעלי? בעלי סריס המלך. בי הוא כבר לא היה מעוניין. והאמת? לא נראה לי שהוא בכלל היה מעוניין אי פעם. גם אחרי הנשים הכי יפות הוא לא סובב את הראש. כשהוא הביא את העבד הזה ידעתי בדיוק מה עובר לו בראש. שנינו רצינו את הבחור היפה הזה בדיוק בשביל אותו דבר. רק שאצלו כל העסק מת פתאום. "מגיע לך" סיננתי בשקט. מביא לנו עבד כזה יפה. כאילו אין כאן מספיק עבדים. מה אתה חושב לעצמך? שאני לא מבינה את התוכניות שלך? כל הזמן הוא איתו. נותן לו אחריות על כל דבר בבית. "רק אל אשתי אל תתקרב" הוא לחש לו פעם. הוא פוחד שאני אחטוף לו אותו.

והאמת ? הוא צודק.

וזה לא שלא ניסיתי. ביקשתי. שאלתי. התחננתי. בהתחלה סתם. כמו עקיצות קטנות של אדונית הבית בעבדהּ. אחר כך בבקשות מפורשות. אלא שהוא תמיד ידע לתרץ ולהתחמק.

ויום אחד חשבתי שהצלחתי. אף אחד לא היה בבית ופתאום הוא נכנס. יפה יותר מאי פעם. תפסתי אותו בבגדו וצעקתי עליו. "עכשיו אני רוצה אותך. אתה רק עבד. אתה חייב לשמוע בקולי."

ואז הוא נמלט. כשרק הבגד שלו עדיין תפוס בידי.

אחרי שהוא ברח הייתי קצת היסטרית. פחדתי שעכשיו הוא יצא החוצה ויספר לכולם שם מה שעשיתי. איך שהתחננתי לפניו שישכב איתי. בעיני רוחי כבר ראיתי אותו יושב עם כל העבדים וכולם ביחד צוחקים עלי. זה היה או הוא או אני. הסתכלתי על הבגד שלו. הריח המשכר שלו עוד היה באוויר. וידעתי מה אני צריכה לעשות. הזעקתי את כל בני הבית והפכתי את כל הסיפור. "הוא בטח צוחק עלי שם." אמרתי להם. "נו. ככה זה הזרים. שתדעו לכם שהכול הפוך. הוא ניסה לאנוס אותי." ניסיתי לאגד אותם. להראות להם שזה אנחנו המצרים מול העברים. שהוא לא משלנו. רציתי לחמם אותם. שירוצו החוצה וירביצו לו קצת. לא היה אכפת לי אפילו שימות. ככה לפחות הוא לא יוכל לספר את הצד שלו לאף אחד.

אבל הדברים שלי לא עשו עליהם שום רושם.

הם שמעו מה שאמרתי. חייכו אליי ויצאו החוצה.

מה ציפיתי? חבורה של עבדים. ברור שהם יהיו בעדו.

הבטתי שוב בבגד שלו. העברתי אצבעות על הבד הרך. מאיפה יש לעבד בד נעים שכזה? בטח בעלי נתן לו. ארור שכמותו. מה עושים עכשיו? איך אני יוצאת מהתסבוכת הזאת?



איך שנכנסתי הביתה. היה ברור לי שמשהו קרה. אף אחד מהעבדים לא היה בבית. רק אשתי עמדה שם זועפת. עם סיפור מוזר בפיה. וברגע שהיא פתחה את הפה הבנתי שהיא משקרת. אני מכיר אותה. וגם ראיתי את כל הרמזים הקטנים שהיא שלחה לעברו כל בוקר. רק שחשבתי ששם זה יפסק. היא תבין שזה לא לכבודה להתעסק עם עובד שלי ותירגע. אבל ברגע ששמעתי את הסיפור שלה ואיך שהיא מספרת אותו הבנתי טוב מאוד מה באמת היה שם. ואחרי כל זה היא עוד העזה להאשים אותי. "כדברים האלה עשה לי עבדך" למה היא בדיוק רומזת? שגם אני רציתי ממנו אותו דבר? למה הוא פתאום "עבדך" ולא עבד הבית? "כדברים האלה". לא מספיק שהיא עוגבת על הנער היא מאשימה אותי באותו דבר.

התעצבנתי ויצאתי משם.



ומה? אני לא מכיר את אשתי? תראה יוסף. אני סומך עליך מאה אחוז. ואם אתה אומר שלא נגעת בה אז לא נגעת בה. רק שלא ממש נשארה לי ברירה אחרת. אם אני משאיר אותך כאן, כולם יבינו שאני לא מאמין לה. כולם יגידו שהיא זונה ומי יודע מה יחשבו על הילדים שלי. אני חייב לשמור על השם הטוב שלי. אתה מבין, נכון? אני פשוט מנסה למזער נזקים. חייבים להשתיק את הפרשה הזאת. אסור שיתחילו לדבר על זה בחוץ. אז אני אשלח אותך לכלא שמור. כלא מלכותי. שם ישמרו עליך. יהיה לך טוב שם. אתה תראה. זה לא כאילו שאני זורק אותך לבור בעומק של עשרים אמה. או שאני מסגיר אותך למשטרת ההגירה. אולי כשכל העניין יירגע ננסה שוב. מי יודע? אה? מה אתה אומר?



"דלת סיגרו עלי אל תחזרו אלי / קחו את השמש כבו את האור

שימו אותי לצחוק שימו מחוץ לחוק / יום וגם לילה כסוני בשחור

לו בכלל נחשבו חיי הייתי שואל אולי / אך כל התשובות הן ביד אלוהי"

(דלת סיגרו עלי / טים רייס. נוסח עברי-אהוד מנור)

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן