(בראשית פרק לט)
"בית הסהר" הוא ביטוי יחידאי במקרא המופיע רק בפרשתנו. מכאן התלבטותו של ראב"ע:
(כא) בית הסהר לא נדע אם הוא לשון הקדש, או לשון מצרים, בעבור שפי' אחריו ואמר מה הוא, כמו האחשתרנים (אסתר ח, י), שהוא לשון פרס, ופי' שהם בני הרמכים.
כיון שהביטוי מופיע רק בפרשתנו יש מקום להתלבט אם ביטוי זה הוא בלשון הקודש או שהוא ביטוי מצרי שהתורה משתמשת בו. ראב"ע מציע דרך מעניינת מאד להכריע בספק זה. בפעם הראשונה שנזכר ביטוי זה בפרשתנו כתוב: "ויקח אדני יוסף אתו ויתנהו אל בית הסהר מקום אשר אסירי המלך אסורים". הביטוי "מקום אשר אסירי המלך אסורים" הוא למעשה פירוש לביטוי הקודם לו "בית הסהר". הצורך של התורה לבאר את עצמה מוכיח, לדעת ראב"ע, שהביטוי "בית הסהר" הוא ביטוי מצרי.
ראב"ע מדגים אבן בוחן זו שקבע ממגילת אסתר, שם כתוב (פרק ח):
(י) ויכתב בשם המלך אחשורש ויחתם בטבעת המלך וישלח ספרים ביד הרצים בסוסים רכבי הרכש האחשתרנים בני הרמכים:
מה הם או מי הם "האחשתרנים"? המגילה מבארת לנו שהם "בני הרמכים"; מבאר ראב"ע שם:
הרמכים - הן הסוסיות וכן בלשון ישמעאל שרוב מתכונתה כדרך לשון הקדש ובני הסוסיות חזקים מבני האתונות.
למדנו איפוא שני עקרונות:
א. המקרא משתמש בשפות זרות בהתאם לנושא שאותו הוא מתאר, כשהנושא הוא מצרים ישנן מלים מצריות וכשהנושא הוא פרס ישנן מלים פרסיות.
ב. המקרא מבאר את עצמו כשהוא נוקט במלים זרות. ממילא נובע שאם המקרא מבאר את עצמו ניתן ללמוד שהמילה המבוארת היא מילה זרה.
מתוך האתר של ישיבת "ברכת משה", מעלה אדומים.
אם ברצונך לקבל את הפינה השבועית של הרב כרמיאל כהן לתא ה-E-Mail שלך באופן קבוע, לחץ כאן.