בפרשת ויקהל, מוזכרים שלוש פעמים "עורות התחשים" המשמשים ליצירת "האוהל", כיסוי המשכן.
בפרשת תרומה, "עורות התחשים" מופיעים ברשימת החומרים שה' אומר למשה לבקש מבני ישראל לתרום למשכן (שמות כה:ה): "...ועורות אילים מאדמים ועורות תחשים ועצי שיטים." בהוראות על בניית המשכן (שמות כו:יד) נאמר: "ועשית מכסה לאוהל ערת אילים מאדמים ומכסה ערת תחשים מלמעלה".
בפרשת ויקהל, משה מעביר את דברי ה' לבני ישראל (שמות לה:ה-ז): "קחו מאתכם תרומה לה'... וערת אילים מאדמים וערת תחשים ועצי שיטים." נדיבות בני ישראל לתרום חומרים למשכן בולטת (שמות לה:כג): "וכל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים וערת אילם מאדמים וערת תחשים הביאו." לאחר שהצטברו החומרים, נבנה המשכן (שמות לו:יט): "ויעש מכסה לאוהל ערת אילים מאדמים ומכסה ערת תחשים מלמעלה".
מאין מגיעים "עורות התחשים"?
רש"י (שמות כה:ה), בהתבסס על דעת רב יוסף בתלמוד (שבת כח.) מסביר ש"תחשים" הם מין של בעל חיים שהתקיים רק בזמנו של משה. היו לו צבעים רבים (אולי שישה או שישים), ואונקלוס תרגם אותו כססגונא (סס=שמח, גונא=צבע) משום שהוא שמח וגאה בצבעיו הרבים.
התלמוד (שבת כח:) מסביר על ה"תחש":
רבי אילא אמר בשם רבי שמעון בן לקיש: רבי מאיר היה אומר: ה"תחש" שהיה בימי משה היה יצור ייחודי, וחכמים לא הצליחו להחליט אם הוא מין בהמה (כמו בקר, צאן, סוסים) או חיה (כמו צבי, איילים, כלבים). היתה לו קרן אחת על מצחו. הוא הופיע בפני משה לפי צורך השעה, וממנו עשה כיסוי למשכן. לאחר מכן המין נעלם.
מאחר שרבי מאיר אמר של"תחש" הייתה קרן אחת במצחו, סביר להניח שהוא היה בעל חיים כשר, שכן בעלי קרניים ופרסות שסועות הם כשרים.
מצד שני, מכיוון ש"קירש" (חיה עם קרן אחת) קיים, ניתן לומר ש"התחש" הוא סוג של חיה ולא בהמה.
מהו הקירש?
לפי רש"י זהו צבי בעל קרן אחת. הארוך אומר שזהו חד קרן, חיה ענקית שהקרן שלה בעלת תכונות רפואיות רבות.
התלמוד אינו קובע אם ה"תחש" היה כשר או לא. מה שאנו לומדים הוא שהוא היה בעל חיים צבעוני מאוד, עם קרן אחת, והופיע רק לתקופה קצרה, מה שמוביל אותנו להאמין שהוא היה חד קרן.
היכן עוד בתנ"ך אנו שומעים על ה"תחש?
האזכור היחיד ל"תחש" בנביאים הוא ביחזקאל טז:י, שמתאר את דאגתו של ה' לבני ישראל: "ואלבישך רקמה ואנעלך תחש ואחבשך בשש ואכסך משי".
תרגום מסביר שה' נתן להם נעליים יקרות מעורות תחשים.
מזרחי שואל: איך היו להם עורות ה"תחש" לנעליים אם החיה נכחדה? אפשרות אחת היא שהקיום הזמני שלו נמשך לאורך ארבעים השנים שבני ישראל נדדו במדבר.
כנראה חד הקרן איננו יצור אגדי בלבד!
הרבנית שרונה מרגולין הליקמן היא בוגרת ישיבה יוניברסיטי-תואר ראשון ושני ובוגרת תוכניות אשכולות (תנ"ך) והלכתא במתן. היא עמיתה בתכנית חושן משפט במתן, המייסדת והמנהלת של עמותת תורת ריבה ירושלים, ושימשה כמדריכה הרוחנית הראשונה בארצות הברית. עלתה מניו יורק לפני 21 שנים.