למעשה, זהו פשוט תרגום ישיר של גל-עד לארמית (כפי שאנו מכירים עד היום את הביטוי: סהדי במרומים – העד שבמרומים). אבל אם מדובר בסתם תרגום, מדוע בכלל טרחה התורה לציין כיצד קרא לבן למצבה? התורה הרי לא תרגמה לנו את דברי פרעה למצרית, ואנחנו לא מאמינים שהיא מספרת סיפורים סתם. לדעתי, המפתח לתשובה טמון בשאלה יותר עקרונית: אם יעקב ולבן בחרו כל אחד שפה שונה, אז באיזו שפה בדיוק הם דיברו בניהם?
פרשת השבוע פרשת ויצא: חידוש השפה העברית
לא בכדי לבן מכונה בתורה לבן הארמי. אברהם אבינו עצמו הרי עזב את ארם נהריים - ארם שבין שתי הנהרות (הלא הם הפרת והחידקל). וכפי שאנו קוראים: "על נהרות בבל שם ישבנו בכינו". לכן, ברור ששפת החמולה של אברהם ולבן הייתה הארמית. אבל באופן מפתיע, לאחר שאברהם עלה ארצה הוא זוכה לכינוי אברהם העברי. נראה שחלק מתהליך ההפרדות של אברהם מבית אביו היה אימוץ השפה העברית המקומית. ומה לגבי יעקב? ניתן להניח שיצחק אשר המשיך בעקשות את מנהגי אביו ומעולם לא עזב את הארץ, דיבר עברית. לעומת זאת קשה להאמין כי רבקה, אחות לבן אשר גדלה בחרן, לא המשיכה לדבר לפחות בביתה יחד עם בניה ארמית. עשו איש-הציד, אשר הסתובב כל הזמן בחוץ ספג לקרבו בטבעיות את שפת הארץ, מה שמצא חן בעיני אביו. לעומתו ייתכן ויעקב, איש תם יושב אהלים שהיה קשור יותר לאמו, מצא חן מיוחד בשפה הארמית.
לכן, כאשר יעקב נדד לחרן והגיע לבית לבן, הגיוני כי אימץ במהרה את הארמית אל קרבו. בכך יעקב המשיך להתחבר לצד של בית אמו, ובמקביל החל להתנתק מבית אביו ומהקשר שלו לארץ ישראל. אבל עתה, כאשר יעקב נפרד מלבן וחוזר לארץ ישראל ולבית אביו, אחד המהלכים החשובים שעליו לעבור הוא השיבה אל שפה העברית. כעת נחזור לשאלה ששאלנו: מדוע התורה הדגישה כיצד יעקב ולבן בחרו כל אחד לכנות את המצבה בשפה אחרת? התשובה היא שהחידוש איננו בכך שלבן קרא למקום 'יגר סהדותא', אלא בכך שיעקב החליט לקרוא למקום גלעד, בעברית!
פרשת השבוע פרשת ויצא: יש לנו יתרונות רבים בהפסקת האש מול לבנון
מי שהקדימו את יעקב אלו נשותיו, רחל ולאה. בעוד הוא מתלבט עם לעזוב את בית לבן, שתיהן כבר הבינו שעתידן בארץ. לכן למרות שגדלו בבית ארמי, הן קוראות לבניהן בשמות עבריים: ראובן – "כי ראה ה' בעניי", יהודה – "עתה אודה את ה''.
גם אנו כרתנו לאחרונה על גבולות גזרה בינינו לבין יריב צפוני, יריב ערמומי ותחמן לא פחות מלבן הארמי. אבל לנו יש יתרונות רבים שלא היו ליעקב אבינו: קודם כל, צבא המסוגל להתמודד עם אנשי לבן ואנשי עשיו גם יחד. אבל קיים נס נוסף, כה מובן-מאליו לכאורה ששכחנו ממנו: דור שלם אשר גדל וצמח בארץ ושפתו היא שפת עבר, דור שברור לו בטבעיות שזו היא ארצנו. נוכל רק להתפלל שכפי שיעקב אבינו היה מסוגל להתנתק מבית לבן פיסית ומנטלית ולהמשיך להתמודדויות הבאות, כך תושבי הצפון יוכלו לשוב לבתיהם, והלוחמים לנפוש פיסית ומנטלית לפני שנמשיך להתמודדות הבאה.