"וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה". פעמיים מופיעה המילה "גם" בפסוק. הפעם הראשונה מסבירה לנו שרחל נוספה לו, ליעקב לאישה. אולם מה מקומה של המילה "גם" השנייה? בלעדיה היינו מבינים, את אשר לו היינו מצפים: יעקב אוהב את רחל יותר מאשר הוא אוהב את לאה. שהרי הוא לא אהב את לאה מלכתחילה, לא בחר בה ובמשך כל השנים הללו הרגיש מרומה. העובדה כי "גם" נוספת נכללה בפסוק מלמדת כי כנגד כל הסיכויים, בין יעקב ללאה נכחה האהבה, אך היתה זו אהבה מושווית, ובהשוואת רמת האהבה – ידה של רחל על העליונה. הפסוק שאיננו עומד בכללי תחביר בסיסיים ונראה משובש מרמז על השיבוש והשבר שבמערכת היחסים במשולש יעקב, רחל ולאה.
פרשת השבוע פרשת ויצא
שבר זה מוכרע סופית בפסוק הבא: "וַיַּרְא יְהוָה כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה". כיצד רואה הקב"ה שהיא שנואה אם בפסוק הקודם כתוב בהקשרה של לאה את הפועל א.ה.ב.? נראה שה', הרואה ללבב, מנסח את התחביר המקראי באופן משובש כך שישקף את הלב השבור של לאה. היא מרגישה שהאהבה אליה היא אהבת ה-בדיעבד, ואהבה כזו לא רק שאיננה מספקת אותה אלא משאירה אותה עם טעם מר ובודדה. רגשות אלו גוררים את הפרשנות הבלתי נמנעת שלה: היא הגלגל השלישי או הצלע העודפת במשולש שנוצר בעל כורחם של כל הנוגעים בדבר. היא מפריעה ומיותרת. היא שנואה.
עמדתה של רחל לגבי המשולש הבעייתי מתגלה לנו בפרשת הדודאים כשהיא מוותרת על לילה בחיק יעקב. רחל בטוחה באהבה הגדולה השוררת בינה לבין יעקב ומאפשרת לעצמה את דרגות החופש שהיא נוטלת לעצמה. אולם מה עמדתו של יעקב בנושא? האם הוא מרגיש מוטרד או קרוע?
התחרות על האהבה היא דפוס קבוע בחייו של יעקב
בהסתכלות לאורך הקורות את יעקב נראה כי התחרות על אהבה טבועה בו והוא רואה בה חלק בלתי נמנע מחייו של הפרט או לחליפין דפוס שהוא אינו מצליח להיגמל ממנו. הוא גדל באווירה בה אביו אוהב את אחיו ורק אימו אוהבת אותו. ברוח העדפה בררנית זו הוא מגדל את ילדיו שעה שהוא תופר ליוסף כתונת פסים ומעורר את קנאת האחים ואת שנאתם לאחיהם. גם בערוב ימיו – סיכול הידיים מעל ראשם של אפרים ומנשה, שוב מחזיר אותנו הקוראים להבנה כי יעקב מתעלם מהשלכותיה של תחרות בין אחים ולא עושה דבר על מנת למנוע את התעוררותה, בעוד יוסף, היודע את ההשלכות המרות של קנאה זו, מנסה לתמרן ולתקן. נראה שליעקב קשה להשתחרר מפס הקול שליווה את ילדותו והוא הופך לפס הקול של חייו הבין אישיים.
השאלה הניצבת לפתחינו היא מה פס הקול שאנו מעוניינים שילווה אותנו? נראה שלאה מלמדת אותנו שכשמישהו צריך להיאבק על מקומו בתוך מערכת יחסים ולהיאבק על אהבה הוא מרגיש שנוא. אדם רוצה להרגיש את האהבה הפשוטה, זו שאינה תלויה בדבר וזו שאינה דורשת תככים ומזימות כדי לזכות בה. בהעדרה, נכנסים אל הוואקום הזה רגשות קשים של דחייה, של חוסר קבלה וחוסר הערכה. רגשות אשר עוברים הסלמה מהירה לתחושות פנימיות קשות ומייסרות – "וַיַּרְא יְהוָה כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה". הקב"ה רואה את מצוקתה ופותח את רחמה. כבניו של המקום, גם אנו מחויבים לזהות מצוקות מעין אלה. מן הצד האחד בתוכנו אנו, שיסיעו לנו להשתחרר ממערכות יחסים הגורמות לנו לחוש שנואים ומן הצד השני (ובעיקר!) להיות ערים ורגישים לרגשות שהתייחסותנו מעוררת בזולת.
הכותבת היא פסיכולוגית קלינית מטפלת במבוגרים המתמודדים עם מגוון התמודדויות הקשורות במעגל החיים.