לאחר חלום הסולם מתעורר יעקב ומגיב "אכן יש ד' במקום הזה ואנכי לא ידעתי" (בראשית כ"ח טז) ומיד אחר כך מוסיפה התורה "ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה…" (שם יז). מה מקומה של יראה זו? האם היא חלק ממסקנותיו לאחר שהקיץ מחלומו? קשה אם כך מדוע איננה צמודה ליקיצה? ועוד קשה והלא בחלומו הבטיחו הקב"ה "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ" (טו). אמנם הרד"ק במקום מנסה להסביר את היראה כחלק מן המסקנה מרוממות המקום והמראה, אבל עדיין קשה, מיקומו של הביטוי שהיה צריך, לפי זה, להיות בתחילת המסקנה או בסופה. יתכן וקושיות אלה הביאו את בעלי המדרש לדרוש את הביטוי "ויירא" כעומד בפני עצמו וכרומז לבעיה עקרונית. וז"ל "רבי ברכיה ור' חלבו ור' שמעון בן יוחאי בשם ר' מאיר מלמד (אמרו) שהראה הקב"ה ליעקב שרה של בבל עולה ויורד, של מדי עולה ויורד ושל יון עולה ויורד ושל אדום עולה ויורד, אמר הקב"ה ליעקב אף אתה עולה, באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר שמא ח"ו כשם שלאלו ירידה אף לי כן, אמר לו הקב"ה ואתה אל תירא אם אתה עולה אין לך ירידה עולמית, לא האמין ולא עלה" (ויקרא רבה (וילנא) פרשה כט ב ). לפי זה יראתו של יעקב הייתה לה השפעה אדירה לדורות וכל ההיסטוריה היהודית הייתה נראית אחרת לגמרי, אילו היה יעקב מתגבר ועולה. הדברים מפורשים עוד יותר בהמשך המדרש "א"ר ברכיה ור' חלבו בשם רשב"י ר' מאיר היה דורש…אמר לו הקב"ה אלו האמנת ועלית עוד, לא ירדת ועכשיו שלא האמנת ולא עלית עתידין בניך שיהו משתעבדין בד' מלכיות בעולם הזה במסים ובארנוניות ובזימיות ובגלגליות. באותה שעה נתיירא יעקב אמר לפני הקב"ה רבש"ע יכול לעולם, אמר לו (ירמיה ל) ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק". כלקח לדורות אנו יכולים ללמוד כי מדרגת האמונה היא הקובעת את רמת ההשגחה. כאשר האדם זוכה לשמוע את הקול האלקי מצווה עליו "עלה" והוא מאמין ועולה, נטילת הסיכון מתוך אמונה ובטחון היא היא החוסכת סיכונים וסיבוכים בהמשך הדרך. בנסיונות מעין אלה עומדים האדם בחייו הפרטיים והמנהיג בשאלות הנהגת הציבור.
תפילתינו היא שנזכה לעלות עליה שאין אחריה ירידה.
תעוזה של מנהיג ''ולא האמין ולא עלה''
לאחר חלום הסולם מתעורר יעקב ומגיב "אכן יש ד' במקום הזה ואנכי לא ידעתי" ומיד אחר כך מוסיפה התורה "ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה…" (שם יז). מה מקומה של יראה זו?
