מהלך כ-20 שנות חייו של יעקב, מאז ברח מפני עשו אחיו, ועד ערב התייצבותו המחודשת בפני עשו אחיו - מתוארים בפרשה. בשנים אלה שהה אצל לבן, ובהם בנה את משפחתו וצבר את ממונו. הדיהם של ימים אלה משמשים תשתית לנבואת הושע, המתאר את צאצאיו של יעקב -ישראל, בסבך התנהלותם, בסוף ימיה של מלכות ישראל.
ההפטרה בהקשרה התנ"כי
הנביא הושע לווה את מלכות ישראל במשך עשרות שנים: מאחד משיאיה, בימי ירבעם בן יואש, גדול מלכי בית יהוא, ועד הריסוק והחורבן - בימי הושע בן אלה, אחרון מלכי ישראל. המעצמה האשורית הגיעה בימיו לשיא עוצמתה, וכבשה את המזרח התיכון כולו - גם צבאית-מדינית וגם רוחנית תרבותית. בין השאר, היא החריבה את מלכות ישראל והגלתה את שארית תושביה, תוך יצירת איום קשה על מלכות יהודה. פועלו הנבואי של הושע, בצד נביאים נוספים הפועלים במקביל אליו [כישעיהו, עמוס ומיכה] היה בנסיון לבלום את נפילת מלכות ישראל ולמנוע את הגלייתה. הוא קרא לישראל לשוב לא-היו ולנטוש את דרך התרבות האלילית, המובלת על ידי המעצמה האשורית.
מצב בהפטרה: הכרת הטוב
"בבטן עקב את אחיו
ובאונו שרה את א-הים
וישר אל מלאך ויכל...
בית אל ימצאנו
ושם ידבר עמנו...
ויברח יעקב שדה ארם
ןיעבד ישראל באשה
ובאשה שמר..."
לשונו של הושע הנביא תמציתית מאוד, רומזת. בפסוקים המצוטטים לעיל מן ההפטרה, רומז הנביא לאירועים בחיי אבינו יעקב, חלקם מפרשת השבוע וחלקם מפרשות סמוכות. המכנה המשותף לאירועים הנרמזים: ההשגחה המיוחדת של ה על יעקב, במאבקיו עם עשו ושרו, עם לבן המחבק והחונק.
הפניית עורף לטוב הא-הי, בדמות הליכה לעבודה זרה, היא הפניית עורף ל"אנכי ה א-היך מארץ מצרים, וא-הים זולתי לא תדע, ומושיע אין בלתי.
...שבעו - וירם לבם, על כן שכחוני".
אי הכרת הטוב היא עוות החשיבה הבריאה. שיבוש השיפוט של המציאות המתוקנת. ועם ראייה משובשת ומטעה אי אפשר להרחיק לכת. "לכן יהיו כענן בקר,וכטל משכים - הלך, כמץ יסער מגרן וכעשן מארובה". כל אלה מראות מרשימים, אבל מתגלים בחלופיותם במהרה.
דוד נתיב מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג- גוש עציון