תופעת העקרות אינה תופעה חדשה, היא קיימת בעולם מאז בריאתו וביתר הדגשה באה לידי ביטוי בשלוש מארבע אמותינו כפי שמסופר בפרשיות השבוע שלנו: שרה - "ותהי שרי עקרה אין לה ולד" (נח); רבקה - "כי עקרה היא (תולדות); רחל - "ורחל עקרה" (פרשתנו, ויצא).
כשאנו מתבוננים בתגובתן של העקרות למצבן, אנו מגלים תגובה חריפה במיוחד. לדוגמה, כשהבנים מתרוצצים ברחמה של רבקה לאחר שנפקדה, מתפרש אצלה הדבר שאינה יכולה להמשיך את הריונה, וכדברי המלבי"ם (בראשית כה כב) - "חשבה שסיבת הריצוץ היא מצידה, שחסר בבטנה המקום להכיל את הולד", וכפי שהדגיש זאת יותר אוה"ח הקדוש (שם), "ויתרוצצו לשון ריצוץ, שהיו נדחקים ביותר, ולא יתקיימו במעיה וזה יורה כי הריונה אינו מתקיים", עד שאמרה "אם כן למה זה אנוכי" - (כג כד) כלומר, אם כך המצב, שאיני יכולה ללדת, מה טעם לחיי, למה "אני" בעולם בכלל?
ומה לנו חריף יותר מתגובתה של רחל לעקרותה המופיעה בפרשתנו באומרה ליעקב "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי" (בר ל א). האמנם "מתה אנוכי"? האם אין לחיי האישה משמעות וערך עצמי מצד עצמה? וכדברי בעל העקדה (במקום) "והנה בשני השמות אשה וחוה נתבאר שיש לאשה שתי תכליות: האחד מה שיורה עליו שם אשה - כי מאיש לוקחה, כמוהו תוכל להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות (כמובן לפי האישיות והדגשים המתאימים לנפשה). והשני - עניין ההולדה, בהיותה כלי אליה ומוטבעת אל הלידה וגידול הבנים כאשר יורה עליה שם חוה אם כל חי".
אם כן, האין תגובתן של רבקה ורחל אמותינו לעקרותן מוגזמת? שהרי אם אינן יכולות להוציא אל הפועל את חוה שבהן, יגלו בכל אופן את האשה שבהן ומדוע "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי"? ובכלל, מדוע האשה במצב זה נקראת עקרה? אלא שמכאן למדים אנו יסוד גדול. ודאי על האשה למצות את אישיותה וכשרונותיה ובכך לעסוק בתיקונו של עולם, שהרי לשם כך שם בה ריבונו של עולם כשרונות אלו, אך עניינה המרכזי, החידוש שבה, אינו זה, אלא דווקא היותה מסוגלת להיות אמא במובן השלם של המילה אם כל חי. לא רק חיים פיזיים - עיבור, לידה, הנקה וטיפול בילדים ובבית, אלא עליה להקנות את האמהיות לדור הבא, על כלל צדדיה, הרגשיים, הנפשיים, הערכיים והרוחניים. את זה יודעת לעשות רק אמא בעדינותה, רגישותה וטבעיות חייה, וכדברי הרב קוק (עין איה ברכות ב) "חנן לה הקב"ה בינה יתרה, הרגשה דקה... שתצא אל הפועל הנעלה, רק בהיותה פועלת על פי אורחה (דרכה) להרחיב ולהטעים את יסודי המוסר, ולבארם על פי רגשות טבעיים טובים הנקלטים מחזיון הנהגת בית יפה"... ... אם תתמקד בהעמקת והרחבת חכמה מעבר לנדרש לתכונתה ותפקידה, ותתמכר לקריירה שלה - "יצא מזה קלקול עצום בחיים המוסריים והחומריים... ויצא במשך הזמן דור חלש ורפה אונים שלא יהיה מוכשר כלל מרוב חולשתו לקבל את יסודי החכמה והצדק ואור דעת אלקים שצריכים נפש בריאה וגוף בריא" (ועוד, עיי"ש). זו הסיבה מדוע אשה שאינה יכולה להיות אם כל חי נקראת עקרה, כי העיקר שבה חסר. וכלשון המלבים שם "כי תכלית יצירת האשה הוא להוליד ... אם כן כל בריאתה לבטלה ולמה זה אנוכי נמצא בעולם".
אין ספק שבתקופה כשלנו, לא פעם מתוך כורח המציאות, הכלכלי, או מצד אידיאל של פיתוח קריירה וכד, אין אמא בבית כפשוטו וכדרשו, והילדים גדלים כילדי מפתח, וילדי מיקרוגל במובן העמוק של הדברים על כל ההשלכות והנזקים כפי שאנו רואים לצערנו בדורנו. חוסר האמהיות -המתבטא בחוסר רגישות בחברה, חספוס, ציניות, העדר השייכות הטבעית, הרגשית והרוחנית לערכי יסוד של עם, ארץ וכו - הוא תוצאה של סיבות רבות שאחת המרכזיות שבהן היא העדפת אישה על פני חוה בתקופתנו.
על כן: א. נחזק את האמהיות הישראלית באופן רעיוני, נלמד זאת, נדבר על כך ונשכנע עד להפנמה עמוקה של מה עיקר ומה טפל בחיינו ב. נבנה משפחות גדולות בכמות ובאיכות באופן מעשי, ובע"ה אחרי המעשים ימשכו הלבבות והדעות ג. נחזק את העקרות, נעודד את רוחן גם בתפילה ובעבודה רוחנית וגם בהפניה לטיפולי פוריות מעשיים... ובע"ה יעתר ה להן בקרוב וללא ייסורים כפי שנעתר לאמותינו. ד. גם אם במצבים מסוימים אין העקרוֹת יכולות ללדת כפשוטו, תדענה שזהו רצון ה ועליהן ללדת רעיונית ערכית ומוסרית בהשפעתן החיובית בכל תחומי מרחבי החיים האחרים ה. אין כל הנאמר לעיל סותר כהוא זה את פיתוח האישיות והכשרונות הנשיים שצריכים לצאת אל הפועל כפי כוחה ותפקידה של האשה, על מנת לבנות את העולם ולהביאו לגאולתו, אך כל זה במסגרת הנכונה, מבלי לפגוע כלל באמהיות הישראלית שלה אנו זקוקים כל כך היום.