הפרשה שלנו היא המתאימה ביותר להתבונן דרכה בקשר של אבות לילדיהם ושל סבים לנכדיהם – דרך הברכות המופיעות בה. קשרים עדינים נרקמים ומתחדשים בפרשה בין יעקב אבינו המזדקן ליוסף בנו הבוגר, אחרי עשרים ושתיים שנות נתק ביניהם, ובין סבא יעקב לבניו של יוסף - מנשה ואפרים - המתלווים אל אביהם בביקוריו אצל אביו, ומקבלים פתאום סב נוסף שלא הכירו במשך שנים.
שיאם של הקשרים הללו מתגלה כמובן בברכות יעקב לנכדיו, ואחר כך לבניו. "בך יברך ישראל" – הברכה הגדולה ביותר שאפשר לתת, שהמתנה שניתנת כרגע - מתנת השפע של ברכת ה', החיבור להשראת השכינה בישראל - יעבור דווקא דרך הנכדים שנולדו במצרים, אך בשמותיהם הוטבע הגעגוע של יוסף למשפחתו.
הדי אן איי הרוחני בברכה
ברכת הבנים הנהוגה בבתים רבים בליל שבת - ובבתים אחרים רק בערב יום הכיפורים ובחופה - היא ברכה שהייתה יקרה לליבי תמיד. בברכה זו נרקם הקשר הטמיר, דרכו עובר מעין די אן איי רוחני, שמעבירים הורינו אלינו, בבקשם עבורנו ומאיתנו שהחוט לא יינתק. שנמשיך לשמור על המסורת היהודית של הקפדה במצוות וחיבור מתמיד לה', כמו ששמרו אבותינו לדורותיהם.
הבקשה הזו מתחילה ביעקב אבינו, וממנו מתגלגלת עד אלינו היום. כשאבא, אמא סבא או סבתא מברכים, הידיים שמונחות על ראשנו מבטאים את שרשרת הדורות ואת הידיים של סבי הסבים - עד יעקב אבינו, שהניח את ידיו על ראשיהם של מנשה ואפרים וברך אותם: "בך יברך ישראל".
ברכת הבנים והבנות בליל שבת היא ברכה קצרה, שמשולבת משני קטעים שונים: "ישימך א-להים כאפרים וכמנשה" לבנים - מן הפרשה שלנו - וההתאמה לנשים: "ישימך א-להים כשרה, רבקה, רחל ולאה". החלק הזה של הברכה מכוון בדיוק לקשר הבין דורי לאבותינו ואימותינו, הקשר למסורת לדורותיה.
הקשר בינינו לאבינו שבשמיים
אך הברכה אינה מסתיימת שם, והיא מקבלת גם את התוספת של ברכת הכוהנים: "יברכך ה' וישמרך" וכו'. לא סתם חיברו את שתי הברכות הללו, ללמדנו שהקשר למסורת המשפחתית לדורותיה קריטי, אך הוא לא הולך בלי הזיכרון מי אדון כל הברכות כולן. אל מי אנו קשורים בין אם אנו יודעים מי אבותינו ובין אם איבדנו את הקשר, אך אנו עדיין יכולים להיות קשורים לאבא של כולנו - לאבינו שבשמיים. אין ספק שהחיבור והחוסן האמוני שלנו חזק הרבה יותר כאשר יש לנו שורשים יציבים וברורים.
אך עם זאת, לקב"ה יש כינויים שונים: הוא גם אבא, אך הוא גם מלך, אדון וכד'. הכינויים השונים מאפשרים לכולנו להתחבר, ולכן גם הברכה צריכה להזכיר זאת. כשאבא מברך את ילדיו בברכת הכהנים, הוא מזכיר להם ולעצמו שכמו הכהן המברך את ישראל, גם הוא רק צינור לסייע לחיבור ולהמשכת הברכה מ-ה' לילדיו. נראה שהקשר האמיץ הזה בין ברכת כהנים לברכת הבנים, מתבטא גם במנהג להכניס את הילדים תחת הטלית של האב בזמן ברכת הכהנים בבית הכנסת.
פרשת ויחי חותמת לנו את חומש בראשית. החומש שהתחיל מ"התאווה הקב"ה שתהיה לו דירה בתחתונים" ולשם כך ברא את העולם ושם בתוכו את האדם, את נזר הבריאה, שיהיה בצלמו כדמותו. חומש זה מסתיים במשפחה אחת, משפחת אברהם, שצאצאיו- בניו ובנותיו ממשיכים עד היום להעביר לבניהם ובני בניהם אחריהם את החובה והזכות להיות עבדי ה' ולפאר את שמו בעולם, כפי שמציין הריה"ל בספר הכוזרי כי זוהי תחולת העניין הא-לוהי. שנזכה תמיד שנהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו, כולנו יודעי שם ה' ולומדי תורתו לשמה.
הרבנית חני פרנק היא יועצת הלכה מלוות פוריות של מדרשת נשמת בשיתוף קרן גפן. יועצות הלכה מלוות פוריות נותנות מענה הלכתי חינם במהלך כל שלבי מסע הפוריות. ניתן לפנות ליועצות הלכה מלוות פוריות בוואטסאפ- 02-6404330. הרבנית חני הינה מנכ"לית מכון עולמות וראש בית המדרש מתן שומרון.