פרשת ויחי : יְשִׂמְךָ אלוקים כאפרים וכמנשה

למרבה הפלא יעקב אבינו שסבל רבות מהיחס המועדף שהוא נתן ליוסף שב ומבכר את יוסף על פני יתר השבטים, אך הפעם מעשה זה מביא בכנפיו ברכה מרובה. הרב יאיר בן מנחם על משמעות הברכה "יְשִׂמְךָ אלוקים כאפרים וכמנשה"

הרב יאיר בן מנחם
טו בטבת התשעז
,
13 בינואר, 2017 12:49
באדיבות המצלם

באדיבות המצלםצילום: באדיבות המצלם

שבע עשרה שנים טובות ומבורכות חי יעקב אבינו במצרים. יוסף בנו נושא בתפקיד בכיר מאוד בממלכה המצרית, הוא המשביר לכל עם הארץ והוא זן ומפרנס את יעקב אביו ואת כל משפחתו הענפה, בעוד יעקב אבינו פנוי להגות בתורה בחברתו של אפרים בנו של יוסף "שהיה רגיל לפני יעקב בתלמוד" (רש"י מח, א). "מעט ורעים" (בראשית מז, ט) היו ימיו של יעקב עד לאותן שבע עשרה שנים מבורכות, ודומה שאין כמהו מי שסבל מצער גדול בנים (ראה מסכת שבת פט, ב). צער שברובו נגרם רק בשל העובדה שיעקב 'שינה' והבדיל בין בנו יוסף לבין יתר הבנים, כדברי חכמים (שבת י, א):

"ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו - נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים".

'אין לשנות ולהבדיל בן בין הבנים', זה היה הלקח החד שעלה מעשרים ושתים השנים הקשות בהן יוסף נעדר מביתו. אך הנה מגיע יעקב אבינו לימיו האחרונים, ולכאורה חוזר הוא על אותו גורם שהביא כל כך הרבה צער לו ולבניו. הוא יודע עד כמה קשה הייתה המחלוקת בין בניו, ובכל זאת כעת, באחרית ימיו, הוא קורא ליוסף, ולמעשה מבכר אותו על אחיו, הופך אותו למעין אב, ומצרף את שני בניו לשבטים :

"וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי".

לא זו אף זו, במעשה זה יעקב נראה כמי שמעניק ליוסף פי שנים מאחיו. כל אחיו מנויים כשבט בפני עצמם, ואילו יוסף זוכה למעמד של בכורה בו יש לו פי שנים מאחיו. יעקב נראה כמי שמבכר את בנה של רחל האהובה על פני בניה של לאה, ולמעשה אינו נוהג ברוח הכתוב במפורש בתורה :

"וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר". (דברים כא, טז).

נראה שתשובה לשאלות האלה נעוצה בהבטחה אלוקית אחת אותה מקבל יעקב אבינו בדרך בשובו מפדן ארם :

"וַיֵּרָא אֱ-לֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ: ... וַיֹּאמֶר לוֹ אֱ-לֹהִים: אֲנִי אֵ-ל שַׁ-דַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ: ..." (בראשית ל"ה, ט-יב)

יעקב אבינו שומע את ההבטחה הגדולה הזו, אך לדאבון הלב, מיד אחר כך לא רק שהוא אינו פרה ורבה, ולא רק שלא מתווספים למשפחתו "קהל גוים" אלא שמשפחתו סובלת מאבדה קשה, רחל אמנו נפטרת מיד אחר כך לבית עולמה, וכפי שמסביר המלבי"ם :

"... הלא בבואי מפדן מתה עלי רחל תיכף בדרך אפרת, שהיה יום השני לאחר ההבטחה בלוז ...".

אבדה קשה זו גרמה ליעקב אבינו להבין שברכת הפריון לא אמורה בו אלא במי מזרעו. ביתר דיוק מסביר רבנו הספורנו שיעקב אבינו מבין שברכתו של הקב"ה אמורה דווקא בבניו של יוסף בנו, שכן לאור נסיבות 'גילוים' המחודש יש לראות בהם כבנים שנולדו על ברכיו, כלשונו:

"ונתתיך לקהל עמים"... הנה אז כבר נולדו כל השבטים חוץ מבנימין... ואין לחשוב שאמר זה אלא עליך (= יוסף), שנתן לי אותך ואת שני בניך יחדיו".

ואולי ניתן לומר שישנה סיבה נוספת שבשלה דווקא אפרים ומנשה זוכים להימנות על השבטים, וסיבה זו אינה קשורה רק ביוסף אביהם אלא גם ואולי אף בעיקר באסנת אמם. כאשר יוסף מבקש מאביו לברך את בניו, ויעקב נרתע לאחוריו ושואל את בנו "מי אלה?" יוסף מראה לאביו את שטר האירוסין ושטר הכתובה של אשתו אסנת (רש"י מח, ט). אך לכאורה גם אם לאסנת ישנם שטרי אירוסין וכתובה היא עדיין אינה מותרת ליוסף, שכן, על פי פשט הכתובים, הייתה היא נוכרית, בתו של פוטיפר, ומה תועיל כתובה לאשה שאינה מבנות עם ישראל?

את התשובה לכך מעניק לנו תרגום יונתן בן עוזיאל שמסביר שיוסף הראה לאביו טס עליו מצוין שדינה הינה למעשה בתה של דינה, וכפי שמבואר גם בילקוט שמעוני (רמז קלד):

"... מה עשה שכם בן חמור... ושכב עמה והרתה וילדה את אסנת. אמרו בני יעקב להרגה. אמרו: יאמרו בכל הארץ שיש בת זנות באהלי יעקב, מה עשה יעקב? כתב על ציץ של זהב שם הקודש... והכל צפוי לפני הקב"ה, וירד מיכאל מלאך, ונטלה והורידה למצרים לביתו של פוטיפרע, שהיתה אסנת ראויה ליוסף, והיתה אשתו של פוטיפרע עקרה, וגדלה אותה כבת, ולקחה יוסף לאשה".

לפי דעה זו (ועיין גם בפרקי דרבי אליעזר (פרק לה ופרק לז), רבינו בחיי ודעת זקנים מבעלי התוספות) אסנת הייתה בתה של דינה בת לאה, ובזיווגם של יוסף ואסנת סוגרת משפחת יעקב מעגל. המתיחות הקשה שהתקיימה בעבר בין בני לאה לבניה של רחל מסתיימת בחתונה בה נוטלים חלק שני הצדדים.

ייתכן ועתה, באחרית ימיו, יעקב אבינו מבקש לעשות שלום בין האחים. אסנת שהינה בת לאה ויוסף שהינו בנה של רחל מעמידים לפניו שני בנים השייכים לשני ענפיה של המשפחה, ועל כן יעקב אבינו מברך דווקא את בניהם, אפרים ומנשה, ובשמחתם ישמחו כולם.

אם כאלה הם פני הדברים הרי שנוכל להבין מדוע קובע יעקב אבינו כי אפרים ומנשה הם הם הדמויות בהם נברך את בנינו :

"וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱ-לֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה..."

יעקב אבינו מלמד אותנו שהאהבה והאחווה בין הבנים תלויה בעיקר בהורים. "בך יברך ישראל", אומר יעקב אבינו ליוסף, 'בזכות העובדה שאתה יוסף לא נקמת ולא נטרת לאחיך, כיבדת אותם, דאגת להם וגם נשאת את אסנת נכדת אימם לאשה, זכית שגם בניך יהיו הבנים הראשונים בספר בראשית שאין ביניהם מתחים וקנאות'.

יעקב אבינו מלמד אותנו, דרך דמותו הנפלאה של יוסף הצדיק, שאהבה ואחווה שלום ורעות בין ילדנו אינה מתחילה בהם אלא בנו ההורים, ורק אם אנו נשכיל להיות אוהבי הבריות ורודפי שלום נזכה בעז"ה שגם בין בננו ובנותנו ישרור השלום, איש את רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק.

נערך משיעור של הרב יאיר בן מנחם, דיין בבית הדין האזורי בת"א

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

'אוטובוס השבת' של מפלגת מרצ בירושלים. ארכיון צילום: אורן נחשון, פלאש 90

העתירה נדחתה: התחבורה הציבורית בשבת ברמת גן תמשיך לפעול

קרא עוד