(כח) וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה (פרק מז)
הלשון המתאימה לכאורה היא לשון רבים "ויהיו ימי יעקב שני חייו", ומדוע כתבה התורה בלשון יחיד "וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו"?
מבאר השם משמואל:
"ונראה שבא לרמז שהיו כל ימיו בחד קטירא כמו שאמר רשב"י בזוה"ק (ח"ג רפ"ח.) כל יומין דאתקטרנא בהאי עלמא בחד קטירא אתקטרנא ביה בקב"ה".
אמנם ימים רבים היו ימי שני חייו של יעקב אך "כל ימיו בחד קטירא", כל ימיו בקשר אחד, בדבקות אחת לקב"ה, ולכן נקט הכתוב לשון יחיד "וַיְהִי".
אכן במקרה של יעקב הדבר ראוי להדגשה יתירה, כיון שיעקב ידע בימי חייו שעות קשות רבות. את הפסוק בספר איוב (ג, כו) "לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נָחְתִּי וַיָּבֹא רֹגֶז" דרשו חכמים על יעקב אבינו: "לא שלותי מעשו, ולא שקטתי מלבן, ולא נחתי מדינה, ויבא רוגז, בא עלי רגזו של יוסף" (בראשית רבה פרשה פד). ממשיך השם משמואל ומציין את דבקותו של יעקב למרות כל אלה:
"והיינו דאף שמשונות היו תולדות ימיו כמו שאמר "לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבוא רוגז", והיה סבור שירש ח"ו גיהנם, ואמר "נסתרה דרכי מה'" (ישעיהו מ, כז), היינו שחשב שגרם חטאו עד שהשם יתעלה הסתיר פניו ממנו והוא מעותד להיות מטרה לחצי הזמן, ולעומת זה אחר כך במצרים שהיה ברום המעלה וההצלחה, מכל מקום לענין עבדות השם יתעלה היה כל הזמן בהשוואה אחת לטובה וכאילו היה הכל יום אחד, על כן נאמר ויהי לשון יחיד".
צרות רבות היו לו ליעקב בימי חייו, והוא פירש אותן כהסתר פנים של הקב"ה ממנו בגלל חטאיו "והיה סבור שירש ח"ו גיהנם". כעת לעת זקנה, משך שבע עשרה שנותיו האחרונות סוף סוף זכה ו"היה ברום המעלה וההצלחה" הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית [בזוהר פרשת ויחי (רטז:) מובא שרק השנים האחרונות הללו היו ליעקב בגדר חיים ("וַיְחִי") כאשר הוא ראה את בנו מלך, ואת בניו צדיקים הנהנים מתענוגי העולם הזה. ובתנא דבי אליהו (פרשה ו) מובא שחיים אלו היו ללא בצער וללא יצר הרע, מעין עולם הבא].
למרות השינויים הקיצוניים שעבר יעקב בימי חייו מימי צער לימי שלוה לא השפיע הדבר לרעה על עבודת ה' שלו ו"היה כל הזמן בהשוואה אחת לטובה וכאילו היה הכל יום אחד". לכן נקט הכתוב לשון יחיד "וַיְהִי"".