חוזרים למציאות

נגמרו החלומות של יוסף, החלומות של השרים וגם פרעה סיים לחלום, ואנו חוזרים למציאות. מאיר דויטש מנתח את הפרשה מבחינה מתמטית

חדשות כיפה מאיר דויטש 24/12/14 17:30 ב בטבת התשעה

חוזרים למציאות
מאיר דויטש, צילום: מאיר דויטש

נגמרו החלומות של יוסף, החלומות של השרים וגם פרעה סיים לחלום, ואנו חוזרים למציאות. יוסף, העבד היהודי נהיה המשנה למלך והאדם החשוב במצרים. יוסף קורא לאביו ולאחיו לבוא אליו לגלות, וה' אומר ליעקב: "אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם" - שם בגלות תהיה גוי גדול.

"לגור בארץ באנו כי כבד הרעב בארץ", לגור ולא להשתקע. החליפו את המגורים הניידים של אוהלים לבתים קבועים עם דלתות ומזוזות, נכסים שאינם ניידים. אם לא להשתקע באו, מדוע לא שב יעקב אל ארץ מגורי אביו בתום שנות הרעב - דהיינו אחר 5 שנים, ונשאר שם עד מותו - שבע עשרה שנה?

יעקב עם כל משפחתו ורכושו יורדים למצרים.

"ויקחו את מקניהם ואת רכושם אשר רכשו בארץ כנען ויבואו מצרימה יעקב וכל זרעו אתו." ומפרט: "בניו ובני בניו אתו, בנותיו ובנות בניו וכל זרעו הביא אתו מצרימה." (בראשית מו ו-ז),

ובהמשך, ספירת הבאים למצרים ממשפחת יעקב - "יעקב ובניו".

בבני זילפה אנו מוצאים גד - 8, אשר -8. ס"ה 16 נפשות.

בבני בלהה : דן -2, נפתלי - 5. ס"ה 7 נפשות

בני רחל שבאו עתה מצרימה - בנימין 11 (הפורה שבין האחים).

בני לאה: ראובן - 5, שמעון -7, לוי -4, יהודה -6, יששכר - 5, זבולון -4, ודינה 1. ס"ה 32 נפשות.

כדי לא לטעות ולבדוק שהכול בסדר מבחינה מתמטית מציבים משוואות ובהן המספרים, או האותיות המסמלות את המספרים. גם רבותינו וגם המפרשים הציבו משוואות. יש לנו כאן מספר משוואות.

אם נסכם את המספרים במשוואה שלנו - של כול הנפשות - נגיע למספר האמור בפסוק - ששים ושש: "כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה יוצאי ירכו, מלבד נשי בני יעקב, כל הנפש ששים ושש."

בפסוק האחרון של המניין נאמר "[...] וכל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים." כאן יש לנו משוואה נוספת הכוללת, מלבד אותם ששים ושש נפשות, את יעקב עצמו ויוסף ושני בניו. ברור מהפסוקים שחלק מהנתונים במשוואות הם זהים = אותם נתונים.

יש לנו גם את ילדי האימהות. במשוואה של ילדי לאה, אם אנו סופרים את ילדיה, כולל את דינה אחותם, אנו מוצאים 32 ולא כפי שאומר הפסוק "שלושים ושלוש." אופס! המשוואה לא מסתדרת.

נחזור לספירה שלנו.

בעניין בני לאה, ידוע לנו הנאמר: "רבותינו פירשו: זו [החסרה מילדי לאה] יוכבד, שנולדה בין החומות [במצרים, אבל ההיריון התחיל מחוץ למצרים]" - ראה בראשית רבה ורש"י. לכן אם נוסיף את יוכבד במשוואה נקבל את המספר 33.

מי זאת יוכבד זו?

יוכבד היא בתו של לוי ואחות לגרשון, קהת ומררי.

קהת הוליד את עמרם הנושא לאישה את דודתו יוכבד, שהיא אייזן דודה, דהיינו הדודה הגדולה של משה אבל גם אימו. אם היא נולדה בכניסת יעקב למצריים, אז היא ילדה את משה בגיל 130 (הרמב"ן בפרשתנו דן באריכות בנושא התאריכים), נס גדול יותר מאשר כניסתה של שרה להריון.

רבותינו נוהגים לפתור כל בעיה ובעיה בנפרד. הם מציבים משוואות, כמו אצלנו בילדי לאה, בודקים את הסיכומים, אם לא מסתדר, אז מחפשים ומוצאים את הנעלם - כאן אצלנו את יוכבד. מפליא כי אין הם בודקים אם הדבר שהוסיפו, יוכבד, מתאים למשוואות האחרות. האם שינוי במשוואה אחת אינו משפיע על תוצאת משוואה אחרת.

אם נוסיף את יוכבד לילדי לאה נמצא אומנם את המספר המבוקש שלושים ושלוש. האם אין פתרון של בעיה אחת מביא אותנו לבעיה אחרת? על זה יכול להיאמר: "מה הואילו חכמים בתקנתם". אם נאמץ דעה זו של יוכבד, הרי אנו נימצא בבעיה גדולה יותר. כאשר סיכמנו את בני יעקב הבאים מצרימה, כאשר בני לאה הסתכמו בשלושים ושתים קיבלנו את התוצאה שבפסוק - ששים ושש. אם נסכם עתה את הבאים מצרימה יוצאי ירך יעקב, כולל כאמור את יוכבד, נקבל ששים ושבע, מספר שאינו שווה לששים ושש שבפסוק! רבותינו פתרו את משוואת בני לאה, אבל בזה פגעו במשוואה של הבאים מצרימה.

כאשר נתקלים בבעיה כזו, אני מנסה להיעזר ברשב"ם. (חבל שברוב החומשים צנזרנו אותו בפרקים הראשונים של ספר בראשית). מה אומר הרשב"ם:

בבני לאה נאמר: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, יעקב ובניו [...]", דהיינו בספירה הראשונה של 32 צאצאי לאה יש לכלול את יעקב ונקבל 33. אין כל צורך להכניס את יוכבד, שכאמור אינה פותרת דבר רק מקשה עלינו יותר. גם רד"ק מאמץ דעה זאת של הרשב"ם - לא יוכבד.

גם אנו נעזוב את יוכבד לנפשה. הגענו למספרים הדרושים בלעדיה.

אם אין אנו זקוקים ליוכבד במשוואות שלנו, ייתכן וההיריון של אימה ולידתה של יוכבד היו במצריים שנים רבות לאחר ביאת יעקב, ולכן אין אנו זקוקים גם לנס של לידה בגיל 130.

לימוד תורה מתחלק לארבע - ידוע בשם פרד"ס = פשט, רמז, דרש וסוד. הדרש עצמו מחולק לשניים: דרש הלכה ודרש אגדה.

לאחר ההקדמה הקצרה ברצוני לחזור לפרשתנו. האם הצלחנו לתרץ הכול? במשוואות שלנו הכול מסתדר. הכול בא אל מקומו בשלום. אבל-

ברצוני לעבור לרגע לפסוק מו, ז, שם כתוב: "[...] ויבואו מצרימה יעקב וכל זרעו איתו. בניו ובני בניו איתו, בנותיו ובנות בניו, וכל זרעו הביא איתו מצרימה." פירוט נרחב של הבאים.

נבדוק פסוק זה.

יעקב עצמו בא למצרים.

בניו ובני בניו מנויים בפרשה,

בנותיו, אומנם רק אחת דינה, מופיעה ברשימה.

מי אלה בנות בניו? ברשימה שלנו יש אחת - שרח בת אשר.

יש מפרשים שאומרים כי הייתה עוד אחת מלבד שרח בת אשר והיא אותה יוכבד שהכרנו קודם.

שהייתה רק בת אחת של יעקב קשה גם לרמב"ן. ילקוט שמעוני (פר' וישב) כותב כי עם כל לידת בן ליעקב נולדה גם בת, לפיכך היו ליעקב יותר מבת אחת - דינה. אבל בין הבאים למצרים לא נמנו יותר מאשר אחת - דינה. על כך משיב הרמב"ן בציטוט מב"ר (פד יט): אמר רבי יהודה לאחיותיהן נישאו השבטים. כאשר מנו את הבאים למצרים הן לא נמנו, כי הנמנים היו "מלבד נשי בני יעקב". יפה! פתרון אלגנטי. עכשיו כולם בעלי דם כחול.

האם הרמב"ן באמת פתר את הנאמר בפסוק שלנו? כל אותן בנות שנולדו עם בניו של יעקב נישאו לאחיהן. נשארת לנו רק השאלה: מדוע דינה נכללה במניין של יוצאי ירך יעקב שבאו מצרימה? הרי לפי דרש בב"ר (פ יא) - אותו ב"ר שמצטט הרמב"ן קודם - דינה נישאה לאחיה שמעון {ראה רש"י על בראשית מו, י}, והראיה - שאול, הבן של שמעון, הוא בן הכנענית = זאת דינה שנאנסה על ידי כנעני = שכם בן חמור. אבל שכם לא היה כנעני כלל, הוא היה חיווי. אם דינה היא עתה אשתו של שמעון היא צריכה להיכלל בין "מלבד נשי בני יעקב" ולא להיספר כמו כל אחיותיה האחרות, וכידוע לנו היא נמנית ונכללת בספירת הבאים.

אז הינה יש לנו סיפור נוסף מב"ר (פרשה פ) הדן שם בעניין בן הכנענית ומפנה אותנו לדינה: "רבנן אמרין נטלה שמעון [את דינה] וקברה בארץ כנען. ומתנות כהונה אומר שם: וקברה בארץ כנען כי שם מתה, וזולתה לא מת אחד מבני יעקב בארץ כנען, ועל שם כך נקראה הכנענית." זה פותר את עניין שכם החווי אבל מתחיל להסתבך. הכיצד, לפי דעה זו, הצליחה דינה להגיע למצרים כאשר היא כבר מתה ונקברה בארץ כנען?

אם נאמץ את דברי בראשית רבה שבני יעקב נישאו לאחיותיהן, אז את השאלה האחרונה שלנו לא פתרנו. בעצם לנו, אם נאמץ את הפשט של הנאמר, אין כמעט בעיה, אם אין אנו מאמצים את יוכבד ולא את בנות יעקב שנישאו לאחיהן, ואת דינה כחיה וקיימת. מדוע לא להישאר עם הפשט של הנאמר? גם חזקוני, אבן עזרא ורד"ק אומרים שהזכיר את בן הכנענית כי שמעון עשה שלא כהוגן ולא קיבל את הציווי של אברהם לא לקחת כנעניות - אין כל צורך לערב את בן הכנענית ולהדביק את התואר לדינה. שמעון, כמו אחיו יהודה, נשא לאישה אישה כנענית, למרות שסבא רבה שלו, אברהם, התנגד לקחת מהן אישה ושלח את אליעזר לחפש אישה לבנו יצחק שלא מבנות כנען. גם יצחק ציווה את יעקב "לא תיקח אישה מבנות כנען." (בראשית כז ב)

השאלה שנשארת היא מדוע בנות יעקב ובנות בניו ברבים כאשר יש רק אחת - בת =דינה, ובת בנו=שרח? על שאלה זו ניתן התירוץ - זה דרכו של מקרא כאשר מדבר ברבים. הרי כשמנה כאן את בני דן הוא כותב: "ובני דן חושים." לשון רבים למרות שיש רק אחד.

מדרש אגדה מספר לנו אגדות והסברים - הזיות וחלומות. כפי שראינו, הפירוש לפי אגדות מביא אותנו לבעיות נוספות ולא לפתרון בעיות. דיברנו על בני דן חושים - ברבים. מה אומר בראשית רבה, פר' צד, ה: בתורתו של רבי מאיר כתוב ובן דן חושים.

עלינו לזכור את מה שאומרת הגמרא: "אין מקרא יוצא מידי פשוטו" (שבת סג, ע"א).

יש גם הסברים נחמדים במדרש רבה. אקח דוגמה אחת של מדרש רבה לפרשתנו. כאן משתמש המדרש במשל על פסוק במשלי:

"מים עמוקים עצה בלב איש, ואיש תבונות ידלנה (משלי כ ה). אומר המדרש: משל לבאר עמוקה מליאה צונן והיו מימיה צוננים ויפין, ולא היתה בריה יכולה לשתות הימנה, בא אחד וקשר חבל בחבל ונימה בנימה. משחה במשיחה ודלה הימנה ושתה, התחילו הכל דולים ממנה ושותים ממנה" (בראשית רבה פרשת ויגש פרשה צג).

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן