פרשת ואתחנן: אומנות המנהל היא להפוך את העובד לשותף

מנהל הוא אמן המוטיבציה, ההנעה. לא של מכונות, תהליכים או שינוע, אלא הנעה של בני אדם. מנהל אמור לגרום לאדם לרצות לבצע את התפקיד שלו. שוב, התפקיד של המנהל הוא לא רק לגרום לעובד לבצע את העבודה שלו, אלא לגרום לו לרצות לבצע אותה.

ידידי, זיו אבירם מנכ״ל חברת ״מובילאיי״ סיפר בטקס השקת ספרי ״אבות הניהול״ כי באחת ההזדמנויות בהן הוא ערך נופש לכל עובדי החברה, הוא שמע ילד, בן 7, שואל את אבא שלו, אחד מעובדי החברה ׳מה אתם עושים כאן?׳. זיו סיפר שהוא מאוד התרגש לשמוע את האבא עונה ׳אנחנו כאן מצילים חיים׳. זהו החיבור העמוק ביותר אל לשד העבודה ותכליתה. קל יחסית להניע עובד במוטיבציה לעבוד תמורת משכורת, קידום וכדומה. אולם ברמה הכי גבוהה אנחנו רוצים לראות בעובדים שלנו שותפי אמת במטרות העל שלנו.

מדוע האדם נדרש לקיים את המצוות?

על המתח בין שתי המטרות בהנעה של האדם אנחנו מוצאים כבר בפרשת השבוע ואתחנן, בפסוק שנראה במבט ראשון כאילו הוא סותר את עצמו: ״וְזֹאת הַמִּצְוָה, (...) אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱ-לֹהֵיכֶם, לְלַמֵּד אֶתְכֶם--לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ (....) לְמַעַן תִּירָא אֶת-ה' אֱ-לֹהֶיךָ, ... וּלְמַעַן, יַאֲרִכֻן יָמֶיךָ״.

אם כך, מדוע האדם נדרש לקיים את המצוות? האם במטרה שעל ידי כך הוא יהיה עובד אלוקים, או שזה פשוט יעניק לו אריכות ימים ושלווה?

רבי יצחק עראמה, מגדולי ספרד בדור הגירוש, מסביר כי משה רבנו מסביר לעם היהודי את התכלית האמיתית של קיום כלל מצוות התורה: יראת א-לוהים ותחושת החיבור והמחויבות כלפיו. זוהי סיבת העל העליונה שאמורה לגרום לאדם לקיים את הנחיותיו. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שתכלית המצוות (מערכת חוקים ברורה) כולן להיטיב לאדם. מי שפועל על פי הקוד הא-לוהי, צופן היקום, יחיה טוב ונכון יותר גם מבחינה חומרית.

״וְזֹאת הַמִּצְוָה, (...) אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱ-לֹהֵיכֶם, לְלַמֵּד אֶתְכֶם--לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ (....) לְמַעַן תִּירָא אֶת-ה' אֱ-לֹהֶיךָ, ... וּלְמַעַן, יַאֲרִכֻן יָמֶיךָ״.

אם בגלל שהוא פועל על פי קוד הוראות היצרן, ואם מפני השכר המובטח למי שמקיים את המצוות. אולם לא זו מטרת העל. התכלית העליונה היא החיבור הרוחני הגבוה, גם אם לא כל אחד מגיע לרמה הגבוהה הזו של ההנעה. וגם אם אנחנו מקיימים את המצוות מטעמים אינטרסנטיים ואנוכיים של קבלת השכר והתמורה למעשים.

אם יורשה לי להקביל את חיי הרוח אל חיי החומר – גם בהנעת עובדים עלינו לרתום אותם אל מטרת העל של החברה. כך הם יפיקו מעצמם את המרב ויתחברו אל לב העשייה של החברה. כמובן שלא נוכל להתעלם ממשכורות, קידום, בונוסים וכל הפינוקים הנוצצים האחרים. בני אדם הם עדיין בני אדם, אבל לבל נחשוב לרגע שבזה סיימנו את עבודתנו מול ההון האנושי שעומד מתחתינו, עלינו לגרום לו לחוש תחושת שייכות ומחויבות עמוקה אל לב מטרות העל שהחברה מקדמת.

בסופו של דבר, אנשים הולכים אחרי אנשים, אך לא בצורה עיוורת, אלא רק אחרי שתהיה הלימה ותחושת הזדהות מצידם למוצר ולמטרה של החברה

לא מעט חברות משקיעות בהון האנושי דרך פעילות גיבוש שלפעמים נראות נוצצות ומושקעות מדי. השיח סביב זה הוא לרוב בקונוטציה שלילית. הגזמה, השקעה מיותרת וניקור עיניים. לא כולם שמים לב שיש מאחורי זה גם מימוש של ערכי החברה, שילוב של תוכן שמטרתו העיקרית לסחוף אחרי הרוח, שזו מטרת העל של החברה.

בסופו של דבר, אנשים הולכים אחרי אנשים, אך לא בצורה עיוורת, אלא רק אחרי שתהיה הלימה ותחושת הזדהות מצידם למוצר ולמטרה של החברה. העובדים חכמים, הם רואים, מבינים הכל ויישארו לא רק בגלל משכורות, מנהל טוב, טיול מושקע ומתנות. אי אפשר לסנוור אותם, הם לרוב ירצו להתחבר ולהזדהות עם מטרת העל, להאמין באותו כוכב צפון שהותווה ולדעת שיש להם חלק משמעותי במימוש וחלק מההצלחה.

הכותב הוא זיו אלול, יזם, משקיע, מנכ"ל Periapt ומחבר הספר ״אבות הניהול״