"ושמי ה' לא נודעתי להם"
פרשתנו פותחת בפסוקים (שמות פרק ו, ב-ג):
"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה': וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵ-ל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם:"
על פסוקים אלו יש לשאול מספר שאלות:
א. מה החידוש שאלוקים מספר למשה שהוא ה' - וכי משה חשב שמישהו אחר מדבר אתו?
ב. מדוע ה' לא התגלה בשמו גם אל האבות, והתגלה רק ב"א-ל שדי"?
ג. מה המשמעות של שם ה'? למה זה כל כך חשוב מה שמו של ה'? לכאורה העיקר להאמין שיש בורא ומנהיג לעולם?
ד. למה אנחנו קוראים ל-ה' "השם", למה לא לקרוא לו הבורא, החזק, או המושלם וכדומה?
"לכל איש יש שם"
ישנו שיר מפורסם שכתבה זלדה (משוררת ישראלית, הייתה בת דודתו של הרבי מנחם מנדל שניאורסון מלובוויטש'), בשם "לכל איש יש שם":
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתַן לוֹ אֱלֹהִים וְנָתְנוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ קוֹמָתוֹ וְאֹפֶן חִיּוּכוֹ וְנָתַן לוֹ הָאָרִיג...
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ חֲטָאָיו וְנָתְנָה לוֹ כְּמִיהָתוֹ,
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לו שׂונְאָיו וְנָתְנָה לוֹ אַהֲבָתוֹ...
בשיר זה מבטאת זלדה שלכל אדם יש שם שמאפיין את המשמעות שלו. שמו של האדם הוא האפיון שהמרחב תופס אותו. בין אם זה הוריו, חבריו, סביבתו או אלוקים. שמו של האדם הוא המשמעות שמייחסים לו הן כתקווה והן כאכזבה.
פעמים רבות אנו שואלים את עצמנו: מי אני באמת? האם אני אדם טוב או רע? ניתן לתאר התנהגות של אדם, ניתן לאפיין מעשים של איש, אך קשה לנו לזהות מי אנחנו באמת. שמנו הוא רק האפיון בו אנו נתפסים, אך הוא מגלה רק חלק ממי שאנו באמת. את האמת קשה לדעת.
שלמה המלך בספר קהלת (פרק ז, א) כותב: "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב". ישנה חשיבות מרובה לשמו של האדם, לזיהוי שבו תופסים אותו, משום שהשם מעיד (ולו במקצת) על מהותו הפנימית. והשם כמובן גם משפיע על האדם. אך השם אינו יכול להכליל את כל עצם האורגן שעומד לפנינו.
חשיבות השמות
"ספר שמות", הוא ספר המשמעויות: שמו של עם ישראל כעם (שמות פרק א, ט): "הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", שמו של משה רבנו מנהיגם של ישראל (שמות פרק ב, י) "וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה", ושמו של ה' שמתגלה בעולם לעיני עמים שלמים: ישראל, מצרים, עמלק, פלישתים, אדום, מואב וכנען, כפי שמתואר בשירת הים (שמות פרק טו, יד-טו): "חיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת: אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן:"
בשם יש הרבה צמצום
שם הוא צמצום, משום שהוא מגלה רק מעט ממי שאנחנו, אולי זו הסיבה שה' מעדיף שלא להתגלות בשמו השלם, משום שכל שם מצמצם אותו, ומונע את אפיון המהות השלימה שלו.
מה שמו של ה'?
בפרשת שמות, החשש הגדול של משה כיצד הוא יציג בפני עם ישראל את שמו של ה' (שמות ג, יג-יד): "הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם, וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם?".
ה' עונה למשה: "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה. וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם:" בפשטות הפסוקים, נראה שה' דוחה את בקשת משה. אינני מוגבל לשם מסוים "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה". אני מסוגל להיות הרבה דברים, אינני רק א-ל החסד או א-ל הדין, אלא משהו בלתי מוגבל. קשה לצמצם אותי לשם מסוים, אני מעל כל זה. אבל אם אתה מבקש, תאמר להם ששמי "אהי-ה", דהיינו יום אחד אני אתגלה בעולם כולו, כעת אני מוסתר.
שם הוי"ה
בפרשתנו ה' מעצים את הגילוי, ומתחיל לחשוף למשה שם שהיה מוסתר עד עתה, ומספר לו על שמו היותר שלם: "אני ה'" - שם הוי"ה. בוא תכיר עוד צד במהות שלי, שם נוסף. האבות לא זכו להכיר את השם הזה, אלא רק את השם "שדי", אבל מכיוון שאתה צריך להוציא את בני ישראל, ולפרסם את שמי בכל העולם, הגיע העת שתכיר עוד קצת ממני, אפיון יותר שורשי ופנימי, שם הוי"ה.
בהמשך הפרשה ה' מודיע שכל מטרת המכות, ובעצם מטרת העולם היא פרסום שם ה' בעולם (שמות פרק ז, יז): "בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה'". וכן (שמות פרק ט, טז): "בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ".
לפי מה שהסברנו, מטרת העולם שיתגלה מהותו של ה' בעולם, והמהות מתגלה דרך שמותיו. שכולם ידעו ויכירו את הא-ל ה'.
יש מחיר לחשיפה, לא מגלים לכל אחד את הסודות האישיים, רק משה רבנו זכה לגילוי ה' שם הוי"ה.
כדי להבין זאת, ניתן להדגים זאת על הנהלים בצבא, שידוע שאת הסודות הצבאיים החשובים ביותר יודעים רק מעט מפקדים, שתפקידם להוביל נכון את הצבא קדימה. וכן אצל ה' רק אלו שמנהיגים את העולם רשאים להכיר את שמותיו של ה'.
שמותיו של ה'
בעולם הפנימיות כל שם משמותיו של ה' מבטא כוח אחר של הנהגת ה' בעולם. הרב יוסף ג'יקטליא (מגדולי המקובלים בספרד - לפני 700 שנה) בספרו "שערי אורה" כותב שעל פי 10 שמותיו של ה' העולם פועל ונוהג, וכל שם מגלה פן בהתגלות ה' בעולם. וכך הוא כותב שם בהקדמה:
"ואם באמת היו ביד החכמים הראשונים שמות הקדושים מקובלים מפי הנביאים... היו יכולים לחדש בהם אותות ומופתים בעולם...
וכשיתבונן באלו השמות, ימצא כל התורה והמצוות תלוי בהם; וכשידע כוונת כל שם ושם מאלו השמות, יכיר וידע גדולת מי שאמר והיה העולם, ויפחד ויירא מלפניו וישתוקק ויכסוף ויתאווה להידבק בו מתוך ידיעת שמותיו יתברך, ואז יהיה קרוב לה' ותהיה תפילתו מקובלת."
ועוד ביאר שם (בשער השלישי והרביעי):
ומשה רבינו עליו השלום נכנס באהל מועד ומדבר עם י-ה-ו-ה, שהיא אספקלריאה מצוחצחת, פנים בפנים. ושאר הנביאים מדברים עם ה' על ידי שם אדנות, שהיא אספקלריאה שאינה מצוחצחת. וזהו סוד: "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם" (שם ו, ג). כלומר, לא נתגליתי אליהם בשם ה' שיראו אותי באספקלריאה מצוחצחת, אלא בא-ל ש-ד-י. וכבר ידעת כי ש-ד-י הוא סוד א-ד-נ-י...
שנזכה לראות בגילוי שם ה' בעולם (זכריה פרק יד, ט): "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד":