למען דעת כי אין כד' אלקינו

בפתיחת ספר שמות נאמר "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" כלומר ניתק עצמו מההנהגות אשר הנהיג יוסף, שלימדם שיש משגיח לעולם שאכפת לו מבריותיו.
בפתח פרשתינו מצווה משה לדבר אל בני ישראל ולומר להם את דברי הקב"ה: "אני ד' והוצאתי... וידעתם כי אני ד' אלקיכם". ותגובת העם היתה "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה". ופשוט שאין הכוונה שלא שמעו אליו לכל הדברים שאמר של "והוצאתי והצלתי וגו'"; כי הרי הם מחכים לכל הדברים הללו ואף בפרשה הקודמת, אחרי שמשה דיבר איתם כתוב "ויאמן העם, וישמעו כי פקד ד' את בני ישראל ... ויקדו וישתחוו". אלא צריך להבין שמשה ניסה להפגישם עם כך שהקב"ה הוא לא רק אלקים בעל כל הכוחות כולם אלא הוא ד' המשגיח בפרטיות על כל אחת מבריותיו. אך כדי לעלות לרוחניות ולהיות מסוגל לשמוע את קול ד' מאחורי בחינת אלקים, ולדעת שההשגחה הפרטית גוברת על הנהגת הטבע העוורת, צריך אורך רוח. קוצר הרוח שלהם והעבודה הקשה לא איפשרו להם לשמוע; לא טכנית, אלא אין להם כח לשמוע דברים רוחניים, גדולים, אבל עתידיים. הם מבקשים תשובות פרקטיות.
ואז אומר הקב"ה למשה "בא דבר אל פרעה ... וישלח את בני ישראל מארצו". על כך עונה משה "הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה"? דהיינו: הרי בני ישראל, לא שמעו אלי, לא כי הם עייפים עכשיו מעבודת היום, אלא "מקוצר רוח ומעבודה קשה". הם קורבנות של השיטה שמלמדת אדם לא להתרומם ולהיות רוחני, אלא להכפיף עצמו למערכת. אז איך ישמע אותי פרעה , אבי השיטה הזאת שאמר: "תכבד העבודה על האנשים ועל ישעו בדברי שקר".
ועלינו לשים לב שבקשתו של משה לכל אורך סיפור יציאת מצרים לא היתה לשחרר את העם כליל, אלא כביכול לתת להם חופשה קצרה מכמה ימי עבודה על מנת שיוכלו להתפלל. זאת המלחמה בין פרעה למשה - בבחינת "מי ד' אשר אשמע בקולו". על כך עונה לו הקב"ה "ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים". תפקידך יהיה לחלחל לעם את הרעיון הזה של היציאה ממצרים; ולפרעה, דרך יציאת מצרים, את הרעיון שד' מלך על כל הארץ. ובאמת דרך המכות אנו יכולים לראות שינוי גישה אצל פרעה.
שהרי כאשר בא משה לפרעה בראשונה אומר לו פרעה "מי ד' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ד' וגם את ישראל לא אשלח" ואם נשים לב ישנם שלושה חלקים לתשובתו של פרעה. א. "מי ד' אשר אשמע בקולו", כלומר שאלה אינפורמטיבית אני לא מכיר את האל הזה. ב. "לא ידעתי את ד'", כלומר גם אם הייתי מכיר במציאותו של האל אין לי חיבור אליו (שהרי ידיעה בתנ"ך פירושה התחברות אל הדבר כמו "והאדם ידע את חוה אשתו") גם אם אדע אינפורמטיבית זה לא עושה לי כלום. ג. "גם את ישראל לא אשלח", כלומר, גם אם כבר אכיר אינפורמטיבית ותהיה לי ידיעה פנימית בכל זאת את ישראל לא אשלח. ויכולים אנו לראות שחלוקתו של רבי יצחק של המכות לדצ"ך עד"ש באח"ב היא חלוקה של המכות העונה לפרעה על שלוש שאלותיו (ואין כאן המקום להאריך בכך). בסדרת המכות הראשונה יכיר פרעה אינפורמטיבית מי ד'. בשניה כבר יגיע לידיעה ובשלישית יגיע בסופו לשליחתם של ישראל ממצרים.
אם נתבונן בפסוקים נוכל לראות זאת בבירור: לאחר מכת הצפרדעים אומר פרעה "העתירו אל ד'" אך עדיין זה לא שינוי גישה מוחלט אלא רוצה לעשות בדיקה; זאת התקדמות אך לא מספיקה. במכת הערוב אומר פרעה "אנכי אשלח אתכם וזבחתם לד' אלקיכם בארץ". זאת כבר לא בדיקה; פרעה מאמין שיכולה להיות תפילה המתקשרת לקורה בארץ. במכת הברד כבר התקדמות רוחנית: "וישלח פרעה ... ויאמר חטאתי הפעם" פרעה מקבל את הרעיון של שכר ועונש, יש חטא ויש משגיח והחוטא משלם. בתחילה שאל "מי ד' אשר אשמע בקולו" ולא נתן לו משה תשובה כי חיכה שיגלה זאת לבד. ואכן אומר פרעה: "ד' הצדיק ואני ועמי הרשעים". אך זה עדיין לא מספיק, חסר משהו, פרעה אומר: "העתירו אל ד' ורב מהיות קולות אלקים וברד" הוא אמנם כבר מכיר שיש ד' אבל הוא עדיין מחלק בין ד' לבין אלקים. התפילה הולכת לד', אך אלקים מופיע בטבע. על כך אומר לו משה: "ידעתי כי טרם תיראון מפני ד' אלקים". עדיין לא הבנת שיש קשר בין המעשה הפרטי שלך לכל כוחות הטבע. לשיא מגיע פרעה במכת הארבה: "ויאמר חטאתי לד' אלקיכם ולכם". פרעה תפש שבעולם שאין בו ד', אין בו בני אדם, שכוחו להיות רודן נבע מכך שהפך עצמו לאלהים, ומכאן לא רק לד' חטא אלא אף לנו. ומכאן "העתירו לד' אלקיכם" - "ד' הוא האלקים". פרעה הבין זאת ובכך קבל משה תשובה לשאלתו "איך ישמעני פרעה"? אמנם בשלבים, אך זה הגיע. ובכך מקבל משה תשובה לשאלתו מהפרשה הקודמת "למה זה שלחתני" שלחתיך לגלות שמי הגדול בעולם.