בשני הפסוקים האחרונים של פרשתנו – פרשת דברים – מובאים הדברים שציוה משה את יהושע. אמנם בעוד שפסוק כ"א כתוב בלשון יחיד כנדרש, פסוק כ"ב כתוב בלשון רבים למרות שהדברים אמורים כאמור ליהושע. מבאר רבי חיים בן עטר בפירושו "אור החיים": "לא תיראום - הגם שמדבר ליהושע אמר לשון רבים, לכלול גם כל ישראל, לומר שלא יהיה אפילו אחד מישראל ירא מהם, כי ה' נלחם להם".
פרשת השבוע פרשת דברים
אכן הציווי אמור ליהושע, אבל כוונת הציווי "לֹא תִּירָאוּם" לכלול את כל ישראל, "שלא יהיה אפילו אחד מישראל ירא מהם". ציווי זה נובע מהידיעה שבסוף הפסוק: "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם". אמנם גם בביטוי זה המסיים את פרשתנו, "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם", יש ייתור מסוים; מה פשר התוספת "הוּא"? לדעת "אור החיים" מילה זו באה למַעֵט, וכה דבריו: "דקדק לומר 'הוא', למעט מיחוש הנשמע ממצות בני גד ובני ראובן: 'חלוצים תעברו'".
הציווי ליהושע מופיע לאחר התזכורת אודות ההסכם עם בני גד ובני ראובן:
(יח) ... ה' אֱלֹהֵיכֶם נָתַן לָכֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל בְּנֵי חָיִל:
(יט) רַק נְשֵׁיכֶם וְטַפְּכֶם וּמִקְנֵכֶם יָדַעְתִּי כִּי מִקְנֶה רַב לָכֶם יֵשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם:
(כ) עַד אֲשֶׁר יָנִיחַ ה' לַאֲחֵיכֶם כָּכֶם וְיָרְשׁוּ גַם הֵם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָהֶם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְשַׁבְתֶּם אִישׁ לִירֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם:
פרשת השבוע פרשת דברים
הסכם זה יכול לעורר את החשש שהכל תלוי אך ורק ביכולת הלוחמים ובלחימתם. לכן מדגיש הכתוב: "לֹא תִּירָאוּם כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם". ה' הוא הנלחם לכם ואין הדבר תלוי רק בלוחמים.
כמובן שהשאלה המתעוררת היא: אם אכן "ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם", מה משמעותו של ההסכם עם בני גד ובני ראובן? לשם מה צריך שיעברו חלוצים לפני בני ישראל?
תשובה לשאלה זו מוצא "אור החיים" בתחילת ציווי משה ליהושע: "עֵינֶיךָ הָרֹאֹת אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֵיכֶם לִשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה כֵּן יַעֲשֶׂה ה' לְכָל הַמַּמְלָכוֹת אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה"; כותב "אור החיים":
"במאמר זה כלל טעם מצותו לבני גד ובני ראובן לעבור עם ישראל את הירדן, כי כדרך שעשה ה' לב' מלכי האמורי כן יעשה לכל הממלכות וגו', וכשם שמעשה שני מלכי האמורי היו יחד שבטי ישראל שנים עשר, כמו כן בעבר הירדן יהיו כלם נקבצים חלוצים לפני ה'. ולטעם זה הוא שצוה משה שיעברו בני גד ובני ראובן חלוצים למלחמת מצוה, אבל לעולם ה' הוא הנלחם ולא החלוצים".
פרשת השבוע פרשת דברים
"לעולם ה' הוא הנלחם ולא החלוצים", אבל יש צורך שיהיו "מקובצים יחד שבטי ישראל" (לשון "אור החיים" בפרשת מטות (לב, ו-ז)), על מנת שזכות כולם יחד תסייע להם. כשם שזכות כולם עמדה להם לנצח במלחמות בעבר הירדן המזרחי, כך יהיה גם במלחמות בעבר הירדן המערבי. לכן זקוקים לבני גד ובני ראובן כדי להגדיל את זכותם של ישראל על ידי אחדות כל השבטים, אבל בכל מקרה "ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם".
