פרשת בשלח: קשה כקריעת ים סוף

בפרשתנו אנו קוראים על קריאת ים סוף. כידוע, ההגדה של פסח מביאה מדרש, לפיו בקריעת ים סוף היו פי חמש ניסים ומכות מאשר בכל מכות יציאת מצרים ביחד:

"רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר:מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלָּקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת?בְּמִצְרַיִם – מָה הוּא אוֹמֵר? 'וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה: אֶצְבַּע אֱלֹקים הִיא'. ועַל הַיָּם – מָה הוּא אוֹמֵר? 'וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה', וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמשֶׁה עַבְדו'. כַּמָּה לָקוּ בְאֶצְבַּע? – עֶשֶׂר מַכּוֹת. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַיִם לָקוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת".

במילים אחרות, קריעת ים סוף נחשבת לאחד הניסים העל טבעיים הגדולים ביותר, פי חמש מניסי יציאת מצרים. והנה, אנו מוצאים שחז"ל משוים כמה עניינים שלכאורה הם שגרתיים ויומיומיים, לנס העצום הזה. נסקור את השניים המפורסמים ביותר:

הראשון, במסכת פסחים (דף קי"ח עמוד א') מובא "אמר רב שיזבי משמיה דרבי אלעזר בן עזריה קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף דכתיב 'נותן לחם לכל בשר' וסמיך ליה 'לגוזר ים סוף לגזרים' (תהילים קל"ו)". הכתוב משבח את ה' שהוא נותן מזונות לכל בשר ומיד אחר כך שבקע את ים סוף לגזרים, ומכאן ששני ניסים אלו שווים בעוצמתם.

השני, במסכת סוטה (דף ב' עמוד א') מובא "א"ר שמואל בר רב יצחק כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה אמר הכי אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו שנאמר 'כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים' (תהלים, קכ"ה) אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן וקשין לזווגן כקריעת ים סוף, שנאמר 'אלקים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות' (תהלים ס"ח). איני (=האמנם?) והא אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת 'בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני'. לא קשיא הא בזוג ראשון הא בזוג שני". אמר ריש לקיש, כל אדם מקבל אישה לפי מעשיו. אם הוא צנוע אשתו גם צנועה, ואם היא חשודה שבגדה, כמו סוטה, גם בו ייתכן ויש פגם בצניעות. אבל, אומר רבה בר בר חנה בשם רבי יוחנן- השידוך ביניהם קשה כקריעת ים סוף, שהרי הפסוק השווה בין הפיכת שני יחידים (האיש והאישה) למשפחה לבין שחרור עם ישראל ממצרים, שכאמור שיאו היה בקריעת ים סוף. על זה מקשה הגמרא שהרי עוד לפני לידתו של האדם נגזר עליו מי תהיה אשתו, ועונה הגמרא שמה שאמרנו שהזיווג קשה כקריעת ים סוף, זה בזיווג שני, שבה האדם אינו מזדווג למי שנגזרה עליו לפני לידתו, אלא לאשה אחרת, לפי מעשיו.

לגבי זיווגו של אדם, רש"י שם מסביר שרק הזיווג השני הוא לפי מעשיו של אדם, ורק זה הזיווג שקשה לזווגו כקריעת ים סוף, ואילו הזיווג הראשון איננה בהכרח לפי מעשיו. בהיות שלגבי "זיווג ראשון" נקבע לאדם שזו תהיה אשתו עוד לפני שנולד, ולכל אדם בחירה חופשית, הרי שייתכן מצב שמרשעת תזווג לצדיק או שצדקת תזווג לרשע. מכל מקום, מסביר שם רש"י שהסיבה שבזיווג שני, אף על פי שראויים זה לזו קשה לזווגן "לפי שאינה בת זוגו".

כלומר- אנו יכולים ללמוד מדברי רש"י השוואה בין מה שנגזר מראש לעומת מה שתואם את מעשי האדם. לשנות מה שנגזר מראש זה דבר "קשה", גם אם הוא תואם את מה שהגון שיהיה, על פי הבחירה החופשית של האדם.

הבראשית רבא (פרשה ס"ח, פסקה ד') מביא: "רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פָּתח "אֱלֹקים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה' (תהלים ס"ח), מַטְרוֹנָה שָׁאֲלָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא אָמְרָה לוֹ לְכַמָּה יָמִים בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, אָמַר לָהּ לְשֵׁשֶׁת יָמִים, כְּדִכְתִיב 'כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ' (שמות, כ'). אָמְרָה לוֹ מַה הוּא עוֹשֶׂה מֵאוֹתָהּ שָׁעָה וְעַד עַכְשָׁו, אָמַר לָהּ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וּמְזַוֵּג זִוּוּגִים, בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, אִשְׁתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, מָמוֹנוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי. אָמְרָה לֵיהּ, וְדָא הוּא אֻמָּנוּתֵיהּ, אַף אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת כֵּן, כַּמָּה עֲבָדִים כַּמָּה שְׁפָחוֹת יֵשׁ לִי, לְשָׁעָה קַלָּה אֲנִי יְכוֹלָה לְזַוְּגָן. אָמַר לָהּ, אִם קַלָּה הִיא בְּעֵינַיִךְ, קָשָׁה הִיא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּקְרִיעַת יַם סוּף. הָלַךְ לוֹ רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, מֶה עָשְׂתָה נָטְלָה אֶלֶף עֲבָדִים וְאֶלֶף שְׁפָחוֹת וְהֶעֱמִידָה אוֹתָן שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת, אָמְרָה פְּלַן יִסַּב לִפְלוֹנִית וּפְלוֹנִית תִּסַּב לִפְלוֹנִי, וְזִוְּגָה אוֹתָן בְּלַיְלָה אַחַת. לְמָחָר אֲתוֹן לְגַבָּהּ דֵּין מוֹחֵיהּ פְּצִיעָא (=זה ראשו שבור), דֵּין עֵינוֹ שְׁמִיטָא (=זה עינו בחוץ), דֵּין רַגְלֵיהּ תְּבִירָא (=זה רגלו שבורה). אָמְרָה לְהוֹן מַה לְּכוֹן, דָּא אֲמָרָה לֵית אֲנָא בָּעֵי לְדֵין (=זו אמרה אני לא רוצה את זה כבעלי), וְדֵין אֲמַר לֵית אֲנָא בָּעֵי לְדָא (=וזה אמר אני לא רוצה את זו כאשתי). מִיָּד שָׁלְחָה וְהֵבִיאָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא, אָמְרָה לוֹ לֵית אֱלוֹק כֶּאֱלָקכוֹן, אֱמֶת הִיא תּוֹרַתְכוֹן נָאָה וּמְשֻׁבַּחַת יָפֶה אָמַרְתָּ. אָמַר לֹא כָךְ אָמַרְתִּי לָךְ, אִם קַלָּה הִיא בְּעֵינַיִךְ קָשָׁה הִיא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּקְרִיעַת יַם סוּף, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה עוֹשֶׂה לָהֶן מְזַוְּגָן בְּעַל כָּרְחָן שֶׁלֹא בְּטוֹבָתָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֱלֹקים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, מַהוּ בַּכּוֹשָׁרוֹת, בְּכִי וְשִׁירוֹת, מַאן דִּבְעֵי אוֹמֵר שִׁירָה (=מי שמרוצה מהזיווג שקיבל אומר שירה) וּמַאן דְּלָא בְעֵי בָּכֵי (=ומי שלא מרוצה בוכה)."

הבראשית רבא משווה את פעולתו של ה' בזיווג זיווגים לבריאת העולם. נשים לב שהבראשית רבא מדבר גם הוא על "זיווג שני" שהרי הוא מציין "אשתו של פלוני לפלוני". ניתן לומר שבבריאת העולם קבע ה' את חוקי הפיסיקה. ביניהם- שנוזל ישאף תמיד להתחבר אם אין מחסום בין חלקיו. בקריעת ים סוף עמד הצדק האלוקי מול החוק הטבעי שקבע ה' מראש. הצדק היה שיש להציל את עם ישראל מיד המצרים, ומולו עמדו חוקי הטבע שמים לא אמורים להתחלק לחלקים. ה' ויתר על קיום חוקי הטבע כשקרע את ים סוף, בכדי לבכר את הצדק האלוקי.

באותו אופן, כאשר לפלוני מגיעה פלונית לפי מעשיו, למשל שהן היא והן הוא רשעים, עומדת הקביעה שקבע ה' לפני לידתו של האדם שהוא יתחתן דווקא עם אחרת, מול הצדק האלוקי שאדם זה, שהוא רשע, לא יתחתן עם זיווגו המקורית, שהיא צדקת (או להיפך), אלא דווקא עם השנייה, שהיא מרשעת כמותו. ה' צריך לבכר את הצדק האלוקי על החוקים שקבע מראש, ובזה זה דומה לקריעת ים סוף. או נאמר- אף על פי שבחוק הפסיכולוגי הטבעי בלתי אפשרי ששני אנשים השונאים זה את זה ידורו בכפיפה אחת, אם לפי מעשיהם זה מה שמגיע לכל אחד משניהם, ה' נאלץ לבכר את הצדק האלוקי על החוק הפסיכולוגי הטבעי שקבע בבריאת העולם.

את התובנות הללו ניתן לומר גם על מזונותיו של אדם. בין בבראשית רבא ובין בגמרא בסוטה מוזכר יחד עם "בת פלוני לפלוני" גם רכוש. לפני שהאדם נולד, נגזר עליו אם יהיה עשיר או עני (עי' נידה דף ט"ז עמוד ב'). אולם, לעיתים אדם היפך במעשיו הטובים או הרעים מה שנגזר עליו לפני לידתו. נגזר עליו שיהיה עני, אבל מחמת צדיקותו הוחלט שמגיעים לו יותר מזונות. גם כאן עומדת ההחלטה המוקדמת שנקבעה מול הצדק האלוקי, וה' כביכול "נאלץ" לבטל את ההחלטה הראשונה ולהכפיפה לצדק האלוקי, ואילוץ זה הוא מהות "הקושי" בכל שלושת הדברים (קריעת ים סוף, זיווג, מזונות).