האדם, עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע

כשמודיע הקב"ה לאדם על האיסור לאכול מעץ הדעת טוב ורע, הוא אומר: "כי ביום אכלך ממנו מות תמות", ומנגד הנחש אומר לחוה: "לא מות תמותון" - וכך היה. הכיצד הדבר?

חדשות כיפה הרב ישראל רוזנברג 23/10/03 00:00 כז בתשרי התשסד

כשמסית הנחש את חוה לאכול מעץ הדעת הוא אומר לה: "כי יודע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עינכם והייתם כאלקים יודעי טוב ורע" (בראשית ג, ה).

מהפסוק מבואר שקודם החטא האדם ואשתו לא היו "יודעי טוב ורע", אם כן מה מנע מהם להיות עושי רע?

יש אפשרות לומר שהיה הבדל מהותי בין האדם לפני החטא לאדם שלאחר החטא. לפני החטא היה לאדם איזה דחף פנימי פשוט שהוליך אותו לטוב ולא לרע, בעצם מבחינה מסוימת הוא היה כמלאך שאין לו משיכה לרע. רק בנקודה אחת היתה לו התמודדות אם לאכול מעץ הדעת או לא. לאחר החטא, מרגע שהאדם הפך ליודע להבחין בין טוב לרע, הוא הפך להיות אדם מתמודד שהדחף - יצר הרע - הפך להיות חלק ממנו וכל חייו הם התמודדות בין טוב לרע.

כיון שהאדם חטא וביקש חיים של התמודדות גם החיים הגשמיים הפכו להיות חיים של התמודדות - "בזעת אפך תאכל לחם", "בעצב תלדי בנים".

כשמודיע הקב"ה לאדם על האיסור לאכול מעץ הדעת טוב ורע, הוא אומר: "כי ביום אכלך ממנו מות תמות", ומנגד הנחש אומר לחוה: "לא מות תמותון" - וכך היה. הכיצד הדבר? (עיין במפרשים מה שכתבו).

אולי יש לומר - אף שאין זה פשוטם של מילים - הקב"ה אמר לאדם: "ביום אכלך ממנו מות תמות" - האדם שבראתי ושמתי בגן עדן ימות, אותו אדם שדמה למלאך יהיה אדם אחר לחלוטין מצד נפשו ונשמתו. אלא שהנחש אמר לחוה לא מות תמותון בפועל, אלא תהיו כאלקים יודעי טוב ורע.

וכהמשך לזה אולי יש להוסיף שזו כוונת הקב"ה לאחר החטא כשאמר ה' "ויאמר ה' אלקים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם" (ג, כ"ב), כמו שב"מות תמותון" הכוונה למותו של האדם הדומה למלאך מהצד הנפשי והנשמתי, חושש הקב"ה שעכשיו האדם יאכל מעץ החיים ויחזור לחיותו הקודמת להיות דומה למלאך ללא התמודדות, ובנוסף לכך יודע טוב ורע. כלומר הקב"ה ברא אדם ללא התמודדות חוץ מאכילה מעץ הדעת שהיא הגורמת לדעת טוב ורע. החטא גרם לאדם להיות "יודע טוב ורע" אבל מצב זה גרם שיהיה אדם מתמודד שמטרתו לשפר את נפשו ונשמתו עד שיחזור למצב של לפני החטא שלא תהיה לו משיכה ודחף לרע אף שהוא יודע טוב ורע. ואולם חשש הקב"ה שעל ידי אכילה מעץ החיים האדם לא יהיה כאדם א' ולא כאדם ב' אלא יודע טוב ורע וללא התמודדות כמלאך, וזה מצב של "וחי לעולם" - אין חשש שיפול ממדרגה זו שהיא המדרגה הגבוהה שאליה צריך האדם להגיע על ידי מאבק והתמודדות. לכן גירש הקב"ה את האדם ואשתו מגן עדן לחיים של התמודדות ומתוך שאיפה לחזור לאדם של לפני החטא.



לפרשות נוספות לחץ כאן.


מתוך האתר של ישיבת "ברכת משה", מעלה אדומים.
אם ברצונך לקבל את פינת פרשת השבוע של הרב ישראל רוזנברג לתא ה-E-Mail שלך באופן קבוע, לחץ כאן.