פרשת במדבר: "קח את הלויים"

מדוע מקפידה התורה על הפרדה גמורה בין הלויים לבין עם ישראל ומצווה על מפקד שלהם בפני עצמם בלבד?

הרב יוני רוזנצוייג
כה באייר התשעו
,
02 ביוני, 2016 11:24
יחצ

יחצצילום: יחצ

פרשת במדבר מכילה בתוכה רשימות טכניות של מספרי בני ישראל, כאשר כל מניין ומניין נעשה בצורה קצת שונה. הפרק הראשון מביא את מניין בני ישראל, כל שבט ושבט, מלבד שבט הלויים שהתורה מדגישה שלא נמנה בכלל בני ישראל. הפרק השני מביא את מניין בני ישראל לדגליהם, כאשר בני ישראל מחולקים ומסודרים בצורה מסוימת לצורך חנייתם ונסיעתם, וגם כאן מודגש מקומם של הלויים והעובדה שאין הם מתפקדים בתוך בני ישראל.

ויש לשאול: מדוע הקפידה התורה על הפרדה גמורה בין הלויים לבין עם ישראל? מדוע סירב הקדוש ברוך הוא למפקד בני הלויים יחד עם בני ישראל, ואז המשיך וציווה על מפקדם בפני עצמם? מפרשי התורה ניסו להסביר את חשיבות המניינים ופרטיהם, ואף אנחנו נציע דרך להבנת חשיבות כמות המלל שהתורה כותבת על כך. ניתוח של פרטים אלו יגלה לנו את הסוד הטמון בעניין זה.

נתחיל בסיכום מניינם של כל השבטים: ראובן - 46500, שמעון - 59300, גד - 45650, יהודה - 74600, יששכר - 54400, זבולון - 57400, אפרים - 40500, מנשה - 32200, בנימין - 35400, דן - 62700, אשר - 41500, נפתלי - 53400.

לעניין הדגלים, חולקו השבטים לארבע מחנות, כדלהלן:

- מחנה יהודה - יהודה, יששכר וזבולון, 74600+54400+57400= 186400. מחנה זה חונה בצד מזרח והוא נוסע בראש המחנה.

- מחנה ראובן - ראובן, שמעון וגד, 46500+59300+45650 = 151450. מחנה זה חונה בצד דרום, והוא נוסע בצד ימין של המחנה (כשמסתכלים מאחורה).

- מחנה אפרים - אפרים, מנשה, בנימין, 40500+32200+35400= 108100. מחנה זה חונה בצד מערב, והוא המאסף לכל המחנות.

- מחנה דן - דן, אשר, נפתלי, 62700+41500+53400= 157600. מחנה זה חונה בצד צפון, והוא נוסע בצד שמאל של המחנה (כשמסתכלים מאחורה).

כשמסתכלים על הסדר הנ"ל, מתברר כי הקדוש ברוך הוא כיון ליצור כאן סדר שמבטא מעין תהלוכה צבאית לתפארת, שאף מועילה לצורכי מלחמה: ראשית - מבחינה מספרית, המחנה החזק ביותר הינו בראש, משני הצדדים שתי מחנות בעלות חוזק דומה, ובסוף המחנה המאסף החלש ביותר מבין כל המחנות. כמו כן, מאחר והמחנות אמורים לקבל מרות מראש המחנה, הסידור של המחנות הוא כזה שהשבטים שבכל מחנה יכולים להסתדר יחד אך גם לקבל מרות: יהודה, יששכר וזבולון כולם בני לאה וודאי שמקבלים את מרותו של יהודה; ראובן, שמעון וגד הם גם בני לאה או בני שפחתה, וודאי שמקבלים את מרותו של ראובן; אפרים, מנשה ובנימין הם כולם בני רחל, וודאי שמבני יוסף אפרים קודם למנשה בהנהגה; ובמחנה דן מצויים אף אשר ונפתלי כיוון שכולם בני השפחות.

בתוך הסדר הזה הלויים מוזכרים פעמיים. הפעם הראשונה הינה בפרק א', שם התורה מבדילה ואומרת: כל השבטים חונים על דגליהם, אך הלויים חונים אצל המשכן. הם נפרדים ושונים משאר השבטים - זהותם שונה. התורה עדיין לא מפרטת בעניין זה, והיא ניגשת למניין הדגלים.

באמצע ההסבר על דרך סידור הדגלים מופיע (פסוק י"ז) התיאור החשוב הזה: "וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד מַחֲנֵה הַלְוִיִּם בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֹת כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ אִישׁ עַל יָדוֹ לְדִגְלֵיהֶם". שבט לוי חונה בתוך העם, באמצעו. יש כאן מעין ניגוד למה שנאמר בפרק הקודם, שמצד אחד מדגישה התורה את הניתוק בין בני לוי לבין בני ישראל, אך מצד שני בני לוי הם חלק בלתי-נפרד ואף מרכזי ביותר מהעם כולו. העם סובב את הלויים, והלויים הינם מרכזו של העם, שכן חנייתם הינה על משכן העדות.

שלא כמו בשאר השבטים, שבט לוי התחלק למשפחותיו. אף הביטוי "למשפחותם לבית אבותם" השגור בהתייחסות למניין השבטים, מתהפך בנוגע ללויים והתורה אומרת כי יש למנותם "לבית אבותם למשפחותם". נראה להסביר כי הלויים התחלקו על פי משפחותיהם כיוון שהקדוש ברוך הוא חילקם על פי תפקידם ולא על פי שבטם. למעשה, בטל שבט לוי כשבט בעל זהות עצמית, והפך להיות מטה משרתי ה'. זהו שבט משרתי ה', וככזה הוא קשור לכל עם ישראל.

משרתי העם הרוחניים כיום הינם רבני ישראל ומחנכיו. אף אצלם חשובה מחיקת התודעה השבטית. מחנך, מורה, רב - כל אלו באים לשרת את עם ישראל כולו, ללא הבדל בין חילוני לדתי לחרדי. האחריות מוטלת עליהם להתעלם מהחלק הקטן של החברה הישראלית שבו הם גדלו, ולהתמסר לעבודת קודש של יצירת חיבורים עם עם ישראל בשלמותו.

הכותב מלמד במדרשת או”ת לינדנבאום, מבית רשת אור תורה סטון

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

כרטיסי אשראי צילום: pixabay

אשראי במשבר הקורונה? חישבו שנית

קרא עוד