אחרי המפלה של העמים האחרים שניגפים בפני ישראל בפרשה הקודמת – הכנעני מלך ערד שיצא להילחם בישראל ואף לקח שבויים "וַיִּשְׁמַ֞ע הַכְּנַעֲנִ֤י מֶֽלֶךְ־עֲרָד֙ יֹשֵׁ֣ב הַנֶּ֔גֶב כִּ֚י בָּ֣א יִשְׂרָאֵ֔ל דֶּ֖רֶךְ הָאֲתָרִ֑ים וַיִּלָּ֙חֶם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּ֥שְׁבְּ ׀ מִמֶּ֖נּוּ שֶֽׁבִי" אבל לבסוף ישראל מכריעים אותו בסיוע השם; סיחון מלך האמורי שמסרב למרות בקשות של משה לאפשר לישראל לעבור בשטחו "אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ" וישראל מכריעים אותו בקרב, ואחרי עוג מלך הבשן שיוצא לקראת ישראל "הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה" וניגף גם הוא וישראל מנצחים ויורשים את ארצו, אחרי כל הנצחונות האלה, בלק מלך מואב, לא מעוניין לקחת סיכון ומנסה אסטרטגיה אחרת –לשלוח את הנביא שלו בלעם, שעליו אומר המדרש שהוא הנביא המקביל באומות העולם למשה, לשלוח אותו לקלל את עם ישראל:
"הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא ישֵׁב מִמֻּלִי: ו וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרֲשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר". מכאן הופך בלעם גיבור הסיפור המקראי. ההתלבטות שלו איך לפעול והאם לקלל נוכח כוחו של האל היהודי, הדיאלוג המשתנה מול האל, האתון שלו ששלוש פעמים מנסה להסיטו מהדרך כי מולה מלאך השם עד שהיא רובצת תחתיו ורק כשהוא מכה אותה נגלה לו המלאך, ובסוף הקללות שלו שתהפוכנה לברכות והאמירה המפורסת: "כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב".
הסיפור מתרכז בבלעם. אבל מה עם בלק? מה עם מי שהאידאולוגיה הראשונה שלו היתה להשמיד את ישראל אבל כשהבין שלחימה תהיה מסוכנת בחר בדרך אחרת. דרך המילים? מה עם מי שהוביל את כל המהלך?
הרמטכ"ל בסוריה | , צילום: דובר צה"ל
קראתי וחשבתי – אל גו'לאני. ובשפתנו המודרנית – איך לתעתע ולנהל משא ומתן.
לפני כמה חודשים, אם הייתם מחפשים את אל ג'ולאני בגוגל, הייתם מגיעים לערך עליו עם השם הזה בכותרת ועם הדמות שלו בכאפיה – מי שנולד בערב הסעודית וחזר לסוריה בגיל שבע, בחר לעצמו את השם אל ג'ולאני כזיקה אל הגולן שנכבש בידי צה"ל. בששת הימים אז משפחתו ברחה מהאיזור. אל ג'ולאני הסוני ראה עצמו לוחם למען האסלאם, ועזב את לימודי הרפואה בדמשק כדי להצטרף ללחימה בעיראק באל-קאעידה כנגד האמריקאים. שם טיפס במהירות בהירארכיה הצבאית ונחשב ממקורבי המנהיג אבו מוסעב א-זרקאווי. הוא אפילו נעצר בידי האמריקאים ונכלא 5 שנים בכלא אבו גרייב הנודע לטרוריסטים. כששוחרר חזר כמובן למוטב. ברור. הפעם כיד ימינו של אבו בכר אל בגדדי, לימים מי שהקים את דאע"ש. החליפות האסלמית. אבו בכר הוא ששלח את אל ג'ולאני לסוריה להקים שם את ג'בהת אל נוסרה, אחד הארגונים שבמילואים היו מסמנים לנו אותם כקיצוניים ומסוכנים אידאולוגית לישראל.
בסוריה הם סייעו למורדים. בשלב מסוים, נוכח המתקפות הרוסיות עליהם, הכריז אל ג'ולאני שהוא מתנתק מאל בגדדי והפך מנהיג הארגון בסוריה תחת אל-קעידה. מומחים מזהים זאת לא כהתנתקות מהאידאולוגיה של דאעש אלא גם הגנה מפני רוסיה לצד שיפור עמדות אישי.
עכשיו, 2025, אחרי ששנים הוגדר כאחד הטרוריסטים המסוכנים ביותר, עוטה בלק המודרני חליפה ומשתמש בכוח המילים. אבל לא כדי לקלל. כדי לברך. כביכול.
שלוש פעמים חוזר בלק ומתעקש מול בלעם שיקלל את ישראל. שלוש פעמים חוזר בלעם ומבקש ממנו להקים מזבחות כד לשמוע מה רוצה ממנו השם: "בנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִם".
בני ישראל בכל הזמן הזה לא מודעים למה שמתחולל בשיח בין בלק לבלעם, לא יודעים על המאמצים העצומים מאחורי הקלעים לפגוע בהם כשכלפי חוץ בלק לא פותח במלחמה כמו העמים האחרים. הכוונה שלו סמויה מן העין, ויותר מזה, השליח שלו מדבר במילות ברכה לעם ישראל. בסוף הכשלון של בלעם גורם לבלק לסלק אותו בכעס מן העיר, אבל בפרשה הבאה יתברר מה ייעץ לו בלעם לעשות רגע לפני - להחטיא את עם ישראל באמצעות פיתויָן של בנות מואב ומדין, שישדלו את ישראל לעבוד עבודה זרה את בעל פעור. זהו אותו אל שבקצה ההר המקודש שלו עמדו קודם בלעם ובלק רגע לפני הבקשה לקללה השלישית.
העם אכן מתפתה אחר העבודה הזרה דרך נשות מואב ומדין "וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר" ונענש באופן חמור מאד "וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל... וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף".
אל ג'ולאני התראיין לטלוויזיה הסורית מיד אחרי שכבש לעצמו את השלטון בדצמבר 24 והסביר שהוא בעד פתרונות דיפלומטיים במקום הרפתקאות צבאיות בלתי שקולות. "לישראל אין יותר הצדקה לתקוף מעל סוריה" הסביר ואמר שפניו להסדר. אל ג'ולאני, שכוחותיו טבחו בעלווים באכזריות רגע אחרי שעלה לשלטון ואחריהם גם בדרוזים, זכה לחיבוק ולחיצת יד חמה מנשיא ארצות הברית טראמפ, שעוד הגדיל וקרא לו לוחם ומנהיג אמיתי. הוא גם מי שהסיר מעליו ומעל סוריה את הסנקציות הבינלאומיות שהיו אמורות למנוע ממנו להתחמש, מאותו טרוריסט עולמי בהגדרת ארצות הברית עצמה. ככה מתחילות קונספציות.
המדרש מתעקש שבלק היה רשע. שכוונותיו היו מרושעות כל כך, ש-42 הילדים שנבקעו מישראל ומתו בסיפור אלישע והדובים, הם שקולים כנגד 42 המזבחות שהקים בלק כדי לקלל את ישראל ולהשמידה: "אמר רבי חנינא: בשביל ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב - הובקעו מישראל ארבעים ושנים ילדים" (סוטה מז, א). שערו בנפשכם רומז המדרש, מה היה קורה אם היה מצליח.
כל נסיך צריך לשאוף להיחשב רחמן ולא אכזר, ייעץ הפילוסוף והדיפלומט האיטלקי מקייואלי ששירת בחצרו של הנסיך דוכס צ'זארה בורגה. בורגה הקרדינל נחשב אחד השליטים האכזריים והרצחניים באיטליה. הוא נהג להוציא להורג בעצמו באופן פומבי את מתנגדיו ולהטביע בנהר את מי שהשמיע נגדו ביקורת. מקייואלי הביט בו מהצד כדיפלומט בחצרו, התרשם מהעוצמה שלו, אבל גם למד את ההכרח לבנות לעצמך כוח צבאי חזק כדי שתוכל לפעול.
בדיוק 10 שנים לפני הנאום החלקלק שלו לאומה, תכנן אל ג'ולאני פיגוע חדירה של כוחותיו דרך הגבול הסורי וביצוע טבח אכזרי באחד הקיבוצים ברמת הגולן. מידע מודיעיני שהגיע לידי ישראל, סיכל את הפיגוע.
"כדי להיות יעילים עלינו להסתיר את כוונותינו".
מקיוואלי, מתוך ספרו "הנסיך".
לעילוי נשמת חיילנו: סמ"ר מאיר שמעון עמר מירושלים, סמל משה נסים פרש מירושלים, רס"ל במיל' בנימין אסולין מחיפה, סמ"ר נועם אהרון מסגדיאן מירושלים וסמ"ר משה שמואל נול מבית שמש. יהיה זכרכם ברוך.
הכותבת היא סא"ל (מיל') לשעבר שופטת בעבירות טרור בבית המשפט הצבאי ביהודה. משרתת במילואים במחלקת הדין הבינלאומי בפרקליטות הצבאית.