עם ישראל התקרבו לארץ ישראל, נלחמו וכבשו את האמוריים. וכעת התקרבו לגבול ארץ מואב. בלק מלך מואב פחד מהם ושלח שליחים אל בלעם, המכשף הידוע, שיבוא לעזור לו, למצוא דופי ולעורר קטרוג ודין על ידי קללתו את ישראל חלילה. בלעם היה שונא ישראל גדול והיה להוט למשימה. אבל הייתה לו בעיה אחת. הוא ידע שהקדוש ברוך הוא אוהב את ישראל ולא רוצה לפגוע בהם. הוא ידע גם שהוא מסכן את עצמו בסיפור הזה, אבל השנאה בערה בו. על מה הוא סמך? על העובדה שהכוח הכי גדול בעולם זה כוח הרצון. והכוח הזה כל כך גדול שאם אדם מתעקש הוא יכול לעשות אפילו דברים נגד רצון הבורא.
מול שליחי בלק לא רצה בלעם לגלות את הבעיה ה"קטנה" שיש לו מול הבורא. הוא העמיד פנים שהכול בסדר והוא רק צריך לבדוק הלילה אם יקבל רשות ללכת עם שליחים ירודים כמותם.
"ויבוא אלוקים אל בלעם ויאמר: מי האנשים האלה עימך"?
למה הקדוש ברוך הוא שואל? הוא בוודאי יודע את התשובה. אומר רש"י: "להטעותו בא. כוונת השם יתברך שאמר מי האנשים הייתה לטובה להיכנס עימו בדברים. אך בא לבלעם לטעות כי הוא טעה. אמר: פעמים שאין הכול גלוי לפניו. אין דעתו שווה עליו. אף אני אראה עת שאוכל לקלל ולא יבין".
"כל הרוצה לטעות יבוא ויטעה". יתירה מזו, הקדוש ברוך הוא דואג לכך שמי שרוצה לטעות - ימצא ראיה לטעותו אפילו בדברי השם יתברך, אפילו בתורה. ובטח ובטח שימצא ראייה לטעותו במה שקורה בעולם.
למה לא הכול ברור בתורה? הרי אין בעיה לקדוש ברוך הוא לנסח הכול בצורה מושלמת שלא יהיה מקום לטעות. למה יש אין סוף סימני שאלה ומבוכות בחיים שלנו? זה ממש לא במקרה. זה לגמרי מכוון. הכול נוצר כדי לברר מה אנחנו רוצים. אם נבקש אמת - נמצא אמת. ואם אנחנו מחפשים פטור מהתמודדות - נמצא את הטענות המתאימות, נגלה את הנסיבות המקלות, נרגיש חופשיים לשקר לעצמנו ולומר שהתורה אשמה או החיים או ההורים שלנו או מה שעברנו. אבל האמת הפשוטה היא שמה שאנחנו חושבים על עצמנו ועל החיים, מה שאנחנו מאמינים שקורה ויקרה לנו, הפרשנות שאנחנו נותנים לכל דבר - היא לא בגלל המציאות החיצונית. היא רק בגלל דבר אחד בלבד - ככה בחרנו להסתכל על הדברים. ככה נוח לנו לראות את המציאות. רק אחר כך אנחנו מחפשים (ומוצאים בקלות) ראיות במציאות לשיטתנו. המציאות תומכת בכל שיטה. התורה מאפשרת כל תפישה. הכול בשביל הבחירה. מה שאנחנו רואים משקף רק דבר אחד - את מה שאנחנו רוצים לראות. מה שאנחנו חושבים משקף רק דבר אחד - את מה שאנחנו רוצים לחשוב. מה שאנחנו מרגישים משקף רק דבר אחד - את מה שאנחנו רוצים להרגיש. מה שאנחנו מאמינים משקף רק דבר אחד - את מה שאנחנו רוצים להאמין.
בלעם לא מתייאש. הוא עונה לשאלת הבורא בתמימות מעושה. "בלק הזמין אותי להילחם באויביו". הקדוש ברוך הוא לא רוצה שזה יקרה והוא אומר לבלעם מפורשות: "לא תלך עימהם. לא תאור את העם כי ברוך הוא". אבל בלעם לא מתייאש. הוא משקר לשליחי בלק שאלוקים לא רוצה לתת לו ללכת עם אנשים כמוהם ולא חושף את הסיבה האמיתית. הוא יודע שכוח הרצון הוא הכוח הגדול ביותר בעולם וממשיך לחפש שעת כושר להגשים את רצונו הטמא. שליחים חדשים מגיעים ובלעם שוב חולם את דבר השם: "אם לקרוא לך באו האנשים קום לך איתם", אבל עדיין מביע את הסתייגותו מן המעשה: "ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה". בלעם לומד ששיטתו מצליחה. הוא בטוח שכל רצונו יתמלא ויוצא לדרך.
רצון האדם מול רצון הבורא! ורצון הבורא מאפשר לרצון האדם להוביל כדי לאפשר לאדם בחירה. אפילו לאדם טמא שכוונתו כוונת זדון ורשע, כוח הבחירה חייב להתקיים. בדרכו אל בלק נתקפת אתונו של בלעם באימה. מלאך בלתי נראה חוסם את הדרך. בלעם מכה אותה ונס מתרחש. האתון מדברת ומצטדקת. לפתע מתגלה לבלעם המלאך החוסם את דרכו. אבל רמזים משמיים, עבים ככל שיהיו, לא מעסיקים אותו. הוא לא ייתן לאף אחד למנוע אותו מללכת לאבדון נצחי. אפילו הקדוש ברוך הוא לא יעצור בעדו. הוא יודע על כוח הרצון! גם כשהמלאך אומר לו שנשלח לעכב אותו בלעם מתריס ומתחכם: "אם רע בעיניך אשובה לי": אם אתה לא רוצה אני אחזור, חשבתי שיש לי בחירה. למה אתה מפריע לי ללכת בדרך שבחרתי? ושוב הוא משיג רשות והולך. וכך בכל שלב ושלב, הוא רוצה לקלל ופיו מפיק ברכות, הוא מנסה כל דרך אפשרית לקטרג ולעורר דין והופך למלמד זכות. אבל הוא יודע מה זה רצון. ואחרי ככלות הכול למרות שהוא לא מצליח לקלל, הוא אכן מצליח לתת לבלק עצה שתכשיל ותחליש את ישראל. על מזבח הרצון הטמא להרע בלעם נהרג לבסוף בקרב, אבל המסר הנורא העולה מסיפורו נותר לדורות.
"ועיקר כל כוח הבחירה רואין בפרשה זאת של בלעם בעניין הילוכו לקלל את ישראל חס ושלום. ואיך התנהג השם יתברך עימו. ומי שרוצה לתת לב בפרשה זאת יכול להבין היטב עד היכן כוח הבחירה, וצריך כל אדם להבין כי גם עתה השם יתברך מנהיג עולמו בחכמה עמוקה בדרך זה, כי מאד עמקו מחשבותיך, והוא בכלל ובפרט" (ליקוטי הלכות ברכות השחר ה' ע"ט)
"גם עתה השם יתברך מנהיג עולמו בדרך זה". "בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו". למה צריכים להוליך אותו? הרי זה מה שהוא ממילא רוצה? היה צריך לומר "בדרך שאדם רוצה לילך - מאפשרים לו ללכת". אלא שמוליכים אותו כדי שתהיה לו בחירה להתעלם מהעובדה שזה מה שהוא בעצם רוצה, שיהיה לו תירוץ לומר: זה לא אני. רק מוליכים אותי. אני לא בחרתי. זה מה שקרה לי.
אבל האמת היא שלאן שהגעת זה לאן שרצית להגיע. אם תרצה - יהיה לך את מי להאשים, תמיד תמצא תירוץ למה זה קרה לך. אבל אם תרצה תראה שאתה בחרת. אף אחד לא בחר במקומך ולא עשה לך. ואם תרצה את הטוב תגיע לטוב.
בלעם, שהלך נגד רצון הבורא, הגשים את רצונו הטמא. ואני, שמבקש בכל ליבי לעשות את רצון הבורא, על אחת כמה וכמה שאגשים את רצוני הטהור. לא משנה איזה מניעות יהיו בדרך. הכל רק ניסיון. אני לא רוצה לפטור את עצמי. אני אשליך את התירוצים שימצאו לי, אני אוותר על ההסברים שיזדמנו לי, אני אזהה את הכפירות שיתעוררו לי ואבקש עליהן רחמים. אני רוצה את הטוב ואני אגיע לכל הטוב.
"וכלל הדברים היוצא מזה למעשה ולעצות שצריך האדם לידע שהוא בעל בחירה והבחירה יש לה כוח גדול מאד מאד". גם אם טעיתי אין ספור טעויות, גם אם שיקרתי אלפי שקרים, עדיין יש לי בחירה. אני מודה שטעיתי ועדיין רוצה טוב.
בלעם שרצה רע הגיע. אני שרוצה טוב לא אגיע???
באדיבות לב הדברים