מה טבו אהליך יעקב - כאהל וכארץ

מה רצה באמת בלק להשיג בקללו את ישראל? ומדוע אין הוא פשוט נלחם בהם?

חדשות כיפה ירׂחם שמשוביץ 25/12/02 00:00 כ בטבת התשסג

פרשתנו עוסקת כולה בעניין ברכותיו של בלעם, שנקרא לקלל את ישראל ע"י בלק מלך מואב, כביכול מתוך דאגה לעתיד האנושות, שהרי כפי שאומר בלק בתחילת הפרשה על ישראל "עתה ילחכו הקהל את כל סביבתינו כלחך השור את ירק השדה", בלק רואה בישראל אוסף של פרטים המתקרב אל עבר ייעודו בישיבתו בארצו ועל אף שאין לו סכנה מהם שהרי צוו ישראל "אל תתגר בם מלחמה" וכפי שאמר שהמקום הבטוח באכילתו של השור הוא דוקא מתחת לפניו שסביביו נסערה מאד, אך ישנה כביכול סכנה כלל עולמית אם יצליח ישראל להגיע אל ארצו ומקומו; לכן לא מופיע בלק בפתח הפרשה בתואר מלך מואב, כי פונה הוא מתוך "דאגתו האוניברסלית" ורק לאחר מכן יתואר כמלך מואב.

ומסתיימת הפרשה בעצתו של בלעם לבלק לאחר שלא הצליח לקלל את ישראל להזנותם בשטים, דבר שגורם לנצחונו הארעי של בלק, על אף שאין אנו שמים לב על כך (שהרי בכל המלחמות על כיבוש הארץ לא מתו מישראל כפי שמתו במגיפה לאחר ההליכה אחרי בעל פעור).
ובמרכז הפרשה עומדות ברכותיו של בלק שכידוע בהבנת ברכותיו נוכל להבין מה היתה כוונתו הראשונה לקללם.

הפס' הידוע ביותר מברכות אלו מופיע בברכה השלישית של בלעם שלאחריה מפסיקו בלק מלברך את ישראל: "מה טבו אהליך יעקב משכנותיך ישראל" בהתבוננות ראשונה מבינים אנו את הפס' כקשור למבנה מחנהו של עם ישראל; שהיו שוכנים לשבטיהם. כפי שאמר שאין פתחיהם מכוונים זה לזה - מכאן שכוונתו היתה שיהיו פתחיהם מכוונים אלו לאלו, כלומר הרצון של בלעם היה לשבירת המוסריות והצניעות של עם ישראל דבר הגורם לו לניתוק שרשרת הדורות, בלעם רצה שלא ידע איש ישראל מי אביו ומי שבטו (כפי שהוא עצמו בלא עם, במנותק מעבר ומתוך כך ללא עתיד). אולם על אף דגם זו הבנה אמיתית של מאמרו בהסתכלות בהמשך הפס' יכולים אנו להגיע להבנה עמוקה אף יותר. שאר הפס' מדברים על הדמוגרפיה בארץ שבה עתידין להכנס, (וכפי שמופיע בתרגום אונקלוס - "מה טבא משכנך יעקב", כמשמעות הראשונה; אך בדפוסים מדוייקים מופיע: "מה טבא ארעך יעקב") שכל כוונתו של בלעם היתה להוציא דיבת הארץ ולגרום לניתוק בין ישראל לארצו. שהרי בכך בעצם גורם לניתוקם מאלהיהם ומנתקם משרשם העליון.

זו הסיבה שלא נתן הקב"ה לבלעם לא רק לא לקלל את ישראל אלא אף לא לברכם, שהרי בדבשו של בלעם טמון יותר ארס מבעוקצו. לעתים גישת הגויים הנחמדה והמחופשת מידידות הינה לאין ערוך מסוכנת מבואם למלחמה.

זו הסיבה שבגללה יפתח כאשר פונה למלך בני עמון בהפטרת השבת הקודמת, להצעתו של הלה "והשיבה אתהן בשלום", מגיב כ"כ בתקיפות, שהרי בקשתו התמימה כביכול להפסקת הלחימה תמורת דבר פעוט של נתינת שטחי ארץ חיינו, טמון בה עצתו של בלעם, לניתוק ישראל מארצם ולניתוק ישראל משרשרת הדורות העוברת מאב לבן, עד להתנוצצותו של אור משיח בן דוד הנרמז בפרשה לענ"ד בפס' "וירם מאגג מלכו ותנשא מלכותו", שמתוך פרשת אגג ונפילתו של שאול מתחיל להתנוצץ אורו של דוד המלך עד לביאת גואל צדק בב"א.