במרכז פרשת בלק עומדת פעילות בלעם ובלק לפגוע בעם ישראל. ההפטרה, מספר מיכה, מזכירה את חסד ה ששיבש מאמצים אלה.
ההפטרה בהקשרה התנ"כי
מיכה הנביא פעל ביהודה במקביל לישעיהו רבו, בימי עלייתה של המעצמה האשורית וחורבן מלכות ישראל. העימות עם המעצמה האשורית חידד שאלות מהותיות ביחס לייחודו של עם ישראל ודרך עבודת ה הראויה. העובדה שאשור החריבה את מלכות ישראל והגלתה את שנותר בה, ואילו מלכות יהודה שרדה מתקפה זו - היתה לפלא.
בהפטרה עוסק הנביא בדברי חיזוק ונחמה, נוכח החורבן החלקי, ומאידך - מחדד את ההבדל בין אמצעים ומטרה בעבודת ה. בדברי החיזוק הוא חוזר על תפקידו המרכזי של עם ישראל במשפחת העמים, כמי שמבטא את הדרך הרצויה בעבודת ה. תפקידו זה מבוסס על הקשר המיוחד בין ה לעמו כפי שבא לידי ביטוי בהשגחה המיוחדת של ה על עמו במהלך ההיסטוריה (ובתוך כך - מול ניסיונות אויבים לפגוע בעם ישראל, אויבים כבלעם ובלק).
מצב בהפטרה:על אמצעים ומטרות
עם שיבת העם לארצו ולמקורותיו, משתמשים גופים שונים בקטעי פסוקים ככותרת ושם, לבטא בהם את שליחותם וייעודם. כך נהגה תנועת ביל"ו בזמנה, שלקחה את הפסוק מישעיהו "בית יעקב לכו ונלכה" (שגם אימצה אותו כראשי התיבות של שמה) והשתמשה בו כדי לקרוא לקום וללכת לארץ ישראל. "שלח את עמי" היתה הסיסמא שהובילה את המאבק נגד מסך הברזל הסובייטי, הד לקריאה שהפנה משה מול פרעה לשלח את ישראל מבית העבדים המצרי. כך נוהגת בימינו תנועת "בצלם" - הקוראת לשמור על צלם אנוש בהתנהלותנו בארץ, ומשתמשת בפסוק מספר בראשית: "בצלם א-להים ברא את האדם". כך נרקם על חולצת החאקי של התלבושת האחידה בבית הספר הריאלי בחיפה: "והצנע לכת", ציטוט מתוך המשפט המסיים את ההפטרה שלנו: "והצנע לכת עם ה א-להיך", מתוך כוונה חינוכית להדגיש את רעיון הפשטות והענווה.
הכוונות כולן טובות ונכונות, אלא שלמרבה הפלא יש חוט סמוי המחבר בין כל השמות - השמטת ה מן הרעיון, תוך עיוות הפסוק המצוטט.
הפסוק המלא של ביל"ו הוא:"בית יעקב לכו ונלכה באור ה". תנועת שחרור יהודי ברית המועצות צטטה מן הפסוק: "שלח את עמי ויעבדוני". "בצלם" קטעו את צמד המילים "בצלם א-הים", ואילו בבית הספר הריאלי שכחו את המשך הפסוק: "והצנע לכת עם א-להיך".
ההליכה לארץ ישראל ללא יעוד א-הי, כמו שחרור עם ישראל מן הכלא המשעבד ללא חזון אליו יצעד, קריאה לשמירה על צלם במנותק מן התוכן של ההקשר התנ"כי ממנו לקוח הפסוק, והקריאה להתהלך בצניעות, ללא הקשר לפסוק כולו - חסרים, ופעמים שיוצרים עוות ומשמעות מנוכרת.
כאשר עם או חברה מתהלכים עם רעיון גדול וחשוב, יש חשש שהם יבלבלו בין אמצעי ומטרה. יש חשש שהאמצעים יהפכו למטרה. הסוסים והמרכבות, הערים והמבצרים הם כלי ומסגרת לעשיית טוב, משפט, אהבת חסד והצנע לכת. עד מימוש חזון אחרית הימים יש הרבה חיות טרף בעולם הסובב אותנו. כדי שנוכל להמשיך לשאת את חזון אחרית הימים, ולהוביל אותו לאורך ההיסטוריה, גם בתוך נהרות דמנו שנשפכו על שאנו נושאים חזון זה, אנחנו צריכים להיות חזקים ונחושים. "וגר זאב עם כבש" - הוא חזון ישעיהו, וכוונתו שנחיה, העמים כולם, זה בצד זה, כאשר יצר הטרף יסולק. אם נתבלבל, חלילה, ונחשוב שהמצב העכשווי הוא "אחרית הימים", אנו עלולים למצוא עצמנו באפשרות של "וגר זאב עם כבש" - כשהזאב מסתובב עם הכבש בבטנו...
הקרבן המובא לה הוא אמצעי כדי להתקרב אל ה. הוא איננו המטרה. המטרה היא ההתנהלות הערכית כפי שה מבקש מאתנו על ידי נביאיו. סילוקו של ה, חלילה, מכותרות חיינו, מותירה אותנו עם רעיונות וארגונים חסרים ומשובשים. האמצעי הופך למטרה.
האדם עובד את עצמו ואת רעיונותיו במקום את א-להיו.
דוד נתיב מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג- גוש עציון