פרשת בחוקותיי חותמת ומסיימת את חומש ויקרא- חומש תורת הכוהנים שעסק בעבודת המשכן ומעשי הקרבנות וגם באירועים דרמטיים יותר, מותם של נדב ואביהו בניו של אהרון הכהן.
פרשת בחוקותיי שידועה "בברכותיה" שרבנו הרמב"ן מבאר ש"כל 'הברכות' (הקללות) של פרשת בחוקותיי עברו עלינו כבר בחורבן בית ראשון".
תחילת הפרשה מתארת את היחס בין העשייה האנושית אל השכר והעונש האלוהיים. התורה מתארת לנו "אם בחוקותיי תלכו ואת מצוותיו תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמכם בעתם ונתנה הארץ יבולה".
רבנו רבי יהודה הלוי בספרו הכוזרי מעלה שאלה: מדוע התורה לא ציינה את השכר והעונש ביחס לחיי העולם הבא, אלא ציינה דווקא את השכר שנקבל בחיינו בעולם הזה? רבי יהודה הלוי מבאר בתשובתו עיקרון מאוד גדול; התורה רצתה ללמד אותנו שעיקר מעשיו של האדם, חשיבותם ומשמעותם הינם דווקא בחייו של האדם בעולם הזה.
יכול להיווצר מצב שהאדם יראה את החשיבות דווקא בחיי העולם הבא ויגיע לזלזול בחיי העולם הזה. לפיכך, התורה רצתה לחנך אותנו שחיי העולם הזה, כאשר הם נעשים בקדושה ובטהרה בעבודת ה' בשמחה ובטוב לבב, מבטאים הם את החיים השלמים והנכונים של עובד ה', וממילא כאשר האדם עובד את ה' בשמחה ובטוב לבב, ומקיים את מצוותיו גם חוקי הטבע כמו הגשמים, הפירות והברכה נענים לו ממילא מתוך עשייתו הקדושה.
לכן התורה ביארה לנו: "אם בחוקותי תלכו - ונתתי גשמכם", כידוע שאין שכר בעולם הזה והוא שמור לנו לחיי העולם הבא, והברכה הגשמית אינה שכר אלא חיים נורמליים וטבעיים ביחס בין החומר לרוח.
הכותב הוא נשיא הגרעין התורני וראש ישיבת ההסדר בראשון לציון