פרשת בהר תופסת אותנו עדיין למרגלות הר סיני וגם מפגישה אותנו לראשונה עם מצוות השמיטה.
רש"י מביא את הציטוט הידוע ממדרש תורת כהנים שהפך למטבע לשון בעברית המודרנית "מה עניין שמיטה אצל הר סיני?" או במילים אחרות "מה קשור?" המדרש עונה: "אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני"
אבל בעצם השאלה בעינה עומדת- מה עניין שמיטה אצל הר סיני? למה, מכל המצוות, נבחרה מצוות השמיטה ללמוד ממנה שכל המצוות כולן נאמרו ופורטו בסיני? (רש"י אמנם עונה שמצוות שמיטה לא מופיעה שוב בערבות מואב- אבל תשובה זו קשה קצת ולא מניחה את הדעת ור רמב"ן במקום)
אולי כדי לענות על השאלה צריך להבין איפה עומדים בני ישראל.
עם ישראל נודד במדבר, הוא עם של נוודים, עם שיצא ממצרים ואין לו חבל ארץ משלו, אין לו קרקע משלו. בעצם מעולם לא הייתה לו. הוא גורש מביתו ועכשיו אין לו משכן קבע, אין לו מקום קבוע.
זהו עם של עבדים, לא עם של בעלים ולא עם של אדונים. עם שרגיל להיות נכס של אחרים ולא רגיל להיות בעל נכסים בעצמו.
זהו עם שבמשך מאות השנים האחרונות עוסק בעיקר בבנייה ולא בחקלאות. הוא יודע לבנות ערים בצורות, פירמידות ומקדשים -אבל לא מבין דבר וחצי דבר בחקלאות.
הקב"ה הוציא אותו ממצרים, מוליך אותו במדבר והעם הזה הולך "ומתנקה" מטומאת מצרים, הולך ומיטהר, הולך ומתעלה. לפני מעמד הר סיני מצווה העם על שלושת ימי ההגבלה על מנת להגיע לשיא הפרישות, לשיא הניתוק מכל דבר חומרי, להתפשט מכל דבר גשמי. לעבור למצב של רוחניות בלבד, רוחניות טהורה ועליונה. לאחר שלושת ימי ההגבלה מתייצבים הם סביב הר סיני אבל אסור להם לגעת באדמתו- הם רוחניים לחלוטין. שם, במעמד העליון הזה הם שומעים דברי אלוקים חיים.
לאחר מעמד הר סיני בוודאי נטייתם הטבעית היא להישאר בהר- מקום התגלות ה, מקום מתן תורה הם רוצים להישאר צמודים אליו, להחזיק בזיכרון מעמד הר סיני, הם אינם רוצים כלל להמשיך לארץ ישראל.
ודווקא כאן נכנסת מצוות השמיטה!
הקב"ה טורח ללמד כאן את המצווה הרחוקה ביותר מבני ישראל כרגע! את המצווה שהכי פחות מדברת אליהם, שהם הכי פחות "מתחברים" אליה. בשיא הפרישות וההתעלות הרוחנית, בשיא הניתוק, באמצע המדבר מצווה הקב"ה על מצוות הארץ. הוא פונה לעם הנוודים הזה "כי תבואו אל הארץ" איזו ארץ? על מה אתה מדבר, ריבונו של עולם? ואז "שש שנים תזרע שדך" לזרוע? מה זה לזרוע? עם ישראל יודעים לבנות, יודעים מה זה טיט ולבנים, הקשר היחיד שלהם לחקלאות זה תבן ללבנים ואולי קצת קישואים ואבטיחים שטעמו במצרים. לזרוע, לזמור,לקצור,לבצור!? מה הדברים האלו?
ובכלל, אנחנו הרי מנותקים מכל חומר, אנחנו רוחניים, לא חומריים, לא ארציים. שמענו את הקב"ה מדבר! מה לנו הקדושים הטהורים ולעבודת האדמה? הרי לפני יומיים כיבסנו את כל הבגדים, אז איך נלכלך אותם עכשיו בעבודת האדמה? הרי אנו ניצבים למרגלות הר סיני, אסור לנו אפילו לגעת באדמתו, אז מי מצפה עכשיו לכפינו ברבי אדמתה?
ומי אמר שהולכים? אנחנו רוצים להישאר ליד הר סיני הקדוש, מה מעניינת אותנו ארץ אחרת?
ומלבד זאת, כל המצוות הללו גם כך וגם כך לא רלוונטיות כרגע...
נראה כאילו מצוות השמיטה היא המצווה הכי פחות שייכת להר סיני- המנותקת והרחוקה ביותר. וזו בדיוק הסיבה שדווקא בה בחרה התורה לשמש כדוגמא ולהוכיח שאם שמיטה, שלכאורה לא היה לה מקום להאמר בהר סיני שהיא הרחוקה והנבדלת ביותר מעמד מתן תורה, שלכאורה נכון יותר היה לדחות את ציוויה או לפחות את פרטיה לכניסה לארץ - ובכל זאת נאמרו כלליה ופרטיה בסיני אז ודאי וודאי שגם כל שאר המצוות נאמרו על כלליהן ופרטיהן בסיני.
אבל המסר היוצא מהחיבור המתמיה הזה חשוב עוד יותר. הקב"ה בחר לחבר לנו את 2 הקצוות הקיצוניות של הקדושה ביהדות- מעמד הר סיני,השמימי האלוקי, המובדל והמנותק מכל גשמיות ביחד עם מצוות השמיטה הארצית, הפיזית החקלאית כל כך. ולמי שחשב שאין מקום לכל פרטי ההלכות של מצוות השמיטה בא הקב"ה והכניס את כל הקצוות בכפיפה אחת- הגשמי עם הרוחני ביחד. הקב"ה הפגיש בין שניהם, קידש את שניהם. ההתעלות הרוחנית העליונה ביחד עם המצווה הגשמית הארצית, שמים וארץ- ביחד.
ספירת העומר
ספירת העומר, היא ה"חבל" המקשר בין פסח לשבועות. בין השחרור הפיזי הגשמי שחל בפסח לבין ההתעלות הרוחנית העליונה של התורה שבא לידי ביטוי בשבועות, חג מתן תורה.
בפסח מקריבים שעורים- מאכל הבהמה הגשמית, ובשבועות חיטים מאכל האדם העליון המסמל רוח וחכמה. ובין פסח לשבועות באה ספירת העומר כחוליה המקשרת בין שמיים וארץ יחד.
הקדושה לא נעצרת בשמיים, ברעיונות הרוחניים, בהתגלות האלוקית השמיימית בלבד. היא יורדת ומתפשטת לכל אורחות החיים הגשמיים היומיומיים. היא מחברת כוונות, אידאות רוחניות, ואמונות עליונות עם מציאות, עם חומר, עם אדמה ואדם.
רק חיבור שמים וארץ, רוחני וגשמי, עליונים ותחתונים- יחד בתוך הקודש יכול ליצור קדושה שלימה אמיתית. יכול ליצור הופעה שלימה של אבינו שבשמיים למלך על כל הארץ.
הרבי מקוצק נהג לדרוש: "השמיים שמיים לה והארץ מתן לבני אדם"- לעשות גם ממנה, מן הארץ, שמים...