בתור מטפל ומאמן אישי (קואץ' בְּלַעַ"ז, ותעשו לי טובה, אל תשתמשו במילה "קואצ'ר", היא פשוט לא קיימת) יוצא לי לפגוש לא מעט אנשים בתקופת משבר. למשבר זה יש מגוון טעמים: אישי, זוגי, משפחתי, כלכלי, תעסוקתי, רוחני, רשימה ארוכה ומדכאת.
אתם ודאי יודעים. למעשה, אדם במשבר חוֹוה את חוויית המְצָרִים הפנימיים שלו ושל המציאות. הוא חש כמו תָּקוּעַ בסוג של עַבְדוּת ליצרים, למוסכמות החברתיות, לתבניות הפנימיות או החיצוניות ולהתמכרויות למיניהם. כל אחד והפַּרְעֹה הפנימי והאישי שלו, שרוֹדֶה בו, מכה בו ודורש תמיד יותר. אם זה נשמע לכם מוכר, זה בסדר: אתם כנראה בני אדם ולא רובוטים.
מציאות תבניתית מגבילה, מזינה את עצמה ולכן לא אמור להיות לה פתרון או גאולה. קחו לדוגמא אכילת יתר או התמכרות לרגשות מסוימים. למה שהם ייעלמו? הרי כעס מוליד תסכול שמוליד כעס וכן הלאה. זלילה גורמת לדיכאון שגורם לזלילה. מעגל סגור.
כאן בא סיפור יציאת מצרים המופיע בפרשתנו כדי להורות לנו את דרכי הגאולה. מִצְרַיִם מסמלת את התקיעות. כשמה, כן היא: מגלמת את כל מה שצר, את הגבולות, את המְצָרִים. רש"י מציין (שמות י"ח, ט): "עד עכשיו לא היה עבד יכול לברוח ממצרים, שהייתה הארץ מסוגרת". נולדת עבד? אין כל סיכוי שתהיה חופשי אי פעם. אם יש לך בעיה היא תישאר לנצח.
אז מאיפה נביא שינוי?
במקביל למציאות הכואבת והמוּכרת, ישנו עולם אחר, בלתי מוגבל. מעין מאגר אין סופי שבו הכול אפשרי, שבו אין חסרון והכול זמין ומצוי בשפע. אפשר לקרוא לעולם ההוא בכל מיני שמות אבל אתייחס לזווית אחת ולשם אחד בלבד: זהו עולם הדמיון ושם הכול (ואני מתכוון באמת להכול) אפשרי ומצוי.
אדם יכול ליצור שינוי בתבניות המנהלות את חייו אך ורק אם הוא ניגש אל עולם הדמיון, ושואב משם את המציאות החדשה והרצויה יותר. אקח דוגמא: אם אני כעסן או עצלן (בוא נגיד שחבר שלי הוא עצלן או כעסן), אני אמור להמשיך ככה עד 120. למה? כי "ככה זה", "ככה אני", "זה הטבע או האופי שלי". כמה פעמים שמעתם או הִשמעתם את משפטי הקסם האלה?
אתחיל ליצור שינוי בחיי אך ורק כשאצליח לדמיין מצב שונה, בריא יותר, זורם יותר, חי יותר. מתוך הציור הדמיוני הזה, אוכל לעזוב את תבנית הכעס, העצלנות, העצבות וכו' שאימצתי עד כה, לטובת חוויה יותר שמחה ומתאימה.
אפשר להיווכח בדגם הזה כשהקב"ה מתגלה למשה ומציע לו חזון הזוי לחלוטין בעת ההיא: לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲנִי יְהוָה, וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם; וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי ה' (שמות פרק ו).
איזו תכנית מהממת! עם של עבדים יהיה לעם חופשי בארצו! יאללה, עפים מכאן! אבל תשובת בני ישראל לא איחרה לבוא ולאכזב: ו'לֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה'. הרוח שלהם פשוט לא יכלה להכיל או לדמיין את הגאולה והם לא היו מסוגלים להתחבר לחזונו של המושיע מכיוון שאם אדם שקוע בתוך התבנית שלו עד כדי אובדן היכולת לדמיין מצב שונה וטוב יותר הוא לא יכול להיגאל מייסוריו.
רק כשבני ישראל מצליחים להתחבר לאמונה בעתיד טוב יותר, הם נכנסים לתהליך של גאולה ויוצאים מהמצרים שלהם.
אם לצטט את רבי נחמן: עיקר האמונה תלויה בכוח המדמה (ליקוטי מוהר"ן ח"ב ח).
במילים אחרות: על מנת להשתחרר מכבלי המציאות המגבילה אותנו, עלינו לדמיין מצב טוב יותר, ולשאוב מהציור הזה גאולה ורפואה.
ובמילים של הרב קוק זצ"ל (שמונה קבצים קסד): באוצר הדמיון מונח כל האמת וכל הגודל... הבו גודל לעֹז החיים של דמיוננו העליון, המתנשא מעל כל המצרים וההגבלות היבשות אשר לתנאי המציאות הענייה והיבשה. בגבורת הדמיון, הרטוב ומלא לשד חיים, הננו מתנשאים גבוה גבוה, והוא מתאחד בשכל העליון... התנשאו לתעצומות עזכם!
הכותב הינו מאמן אישי וזוגי ליצירת שינוי משמעותי, מטפל בדמיון נובע, מרצה ומנחה סדנאות.