פרשת אחרי מות - וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי

על אזהרות ועל עונשים. בין יראת ה' ליראת העונש. מפניני "צרור המור" לפרשת השבוע - אחרי-מות

הרב כרמיאל כהן
יט בניסן התשעט
,
24 באפריל, 2019 11:06
ספר תורה

ספר תורהצילום: shutterstock

(כד) אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם: (כה) וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ: (כו) וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם: (כז) כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ: (כח) וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם: (כט) כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם: (ל) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:  (פרק יח)

החלק האחרון של פרשתנו, פרשת אחרי מות, עוסק באיסורי עריות. בני ישראל מוזהרים מלעשות כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען ומלהיטמא בכל תועבותיהם. כנגד זה בני ישראל מצווים לשמור את משפטי ה' ואת חוקיו.

הפסוק החותם את הפרשה, "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם", חוזר על דברים שכבר נאמרו בפסוקים הקודמים. מה הטעם לחזרה זו?

כותב רבי אברהם סבע (המאות הט"ו-הט"ז) בפירושו "צרור המור":

"וחזר לומר 'ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחוקות התועבות', כלומר כבר ראיתם העונש הראוי לעושה הדברים האלו, ואף על פי כן אין ראוי לכם להמנע מאלו הדברים מצד העונש, אלא מצד הדבר בעצמו שאינו ראוי להעשות, וזהו 'ראשית חכמה יראת ה'' (תהלים קיא, י) ולא יראת העונש, וזהו 'ושמרתם את משמרתי' לא מצד העונש אלא מצד שאין ראוי לעשות מחוקות התועבות אשר עשו לפניכם, לפי שהם מצד עצמם הם דברים מאוסים כגללים, ויש לך לשמור משמרתי".

בפסוקים הקודמים נאמרו לא רק אזהרות אלא נאמרו גם העונשים אם לא יישמרו מן האזהרות האלה: "וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם. כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם" – גלות מן הארץ ועונש כרת. אבל הפסוק האחרון מלמד, לדעת צרור המור, שבני ישראל צריכים להיזהר מן העריות ולשמור את משמרת ה' לא מיראת העונשים החמורים שעלולים להגיע להם, אלא "מצד הדבר בעצמו שאינו ראוי להעשות" כי חוקות התועבות שנעשו על ידי אנשי מצרים ואנשי כנען הם דברים מאוסים מצד עצמם. יראת ה' היא היא ראשית חכמה ולא יראת העונש.

24.04.2019

1. דבר אחר - שמרו משמרת הטבע והאלוקיות..... (משה אהרון עו"ד)


בס"ד.
רמז להם הקב"ה כמעין סיכום וכקורטוב של נחמה .
כי לכתחילה מפאת חומרת העניין.
הקדים וטבע הקב"ה בטבע הבריאה מן
משמרת ראשונית ובסיסית של מגנה .
מן דחייה טבעית מהעריות
אותה מכנה התורה בבחינת : "משמרתי".
כך כל שיש ביד האדם לעשות :
לשמור באדיקות את משמרתו
כאמור של הקב"ה.

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

שחיתות. אילוסטרציה צילום: shutterstock

הותר לפרסום: פרשת שחיתות חמורה בגוף בטחוני

קרא עוד