סגור

אשת יפת תואר – כלל לא נאמר לדור שלנו

אשת יפת תואר מותרת רק במלחמת רשות שהורו עליה סנהדרין הגדולה, וסנהדרין באותה שעה ישקלו גם את השלכותיה של מלחמה שכזו. הרב יאיר בן מנחם על הרלוונטיות של המצווה ולמה נועדה באמת

הרב יאיר בן מנחם
יב באלול התשעו
,
15 בספטמבר, 2016 19:19
באדיבות המצלם

באדיבות המצלםצילום: באדיבות המצלם

דומה שאין עוד נושאים רבים בתורתנו הקדושה שעוררו כל כך הרבה פולמוסים, דיונים והתחבטויות כפי שהעלה הנושא שבראש פרשתנו.

"כי תצא למלחמה על אויבך, ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו. וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאישה".

פרשת אשת יפת תואר אכן זוקקת הסבר מעמיק, כיצד זה התירה התורה מעשה שכזה ? מעשה שאין צורך להכביר במילים כדי לעמוד על החידוש שבהיתר שבו ?

תשובה אחת לימדונו רבותינו לשאלות אלו (ולשאלות רבות נוספות כמו היתר נוכרית והיתר נוכרית לכהן ועוד, אך לא נעסוק בהן כעת), והיא כי "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות" (קידושין כא, ב), והסביר גדול הפשטנים רבנו רש"י כי רק מתוך שמתגרה בה יצרו מחמת יופיה התירה לו ובקושי. אלא שגם אחר דבריו של רש"י עדיין מתקשים אנו להבין : אם הדבר אסור מדוע זה צריכה התורה לדבר כנגד יצר הרע ולהתירו, והלא זו בדיוק מטרת התורה לאלפנו בינה ולהדריכנו להתגבר על אותו יצר רע !

בזכות היכולת שלנו להתמודד עם יצר הרע ולגבור עליו עמד משה רבנו כנגד המלאכים שביקשו למנוע ממנו את קבלת התורה ועלולים היו לשורפו בהבל פיהם. ריבנו של עולם ציווה אותו לענות להם בעצמו, לשכנע אותם כי אכן התורה ראויה לו, לעמו ולעולמו, ומשה השיב להם כי אך בשל יצר הרע שבקרבנו ויכולתנו להתגבר עליו ראויים אנו לקבל את התורה (גמרא שבת פח, א) :

"שוב מה כתיב בה : לא תרצח, לא תנאף, לא תגנב, קנאה יש ביניכם ? יצר הרע יש ביניכם?"

ההתגברות על היצר הרע היא סוד כוחנו ומדרגתנו, "והנה טוב מאוד - זה יצר הרע" (בראשית רבה ט, ט), ואדרבא לפום צערא אגרא (אבות ה, כג), יתגבר החיל על יצרו ובזכות כך יזכה לעזרה ממרומים, והבא להיטהר מסייעים בידו (יומא לט, א). כלשונו של רבנו הרמח"ל במסילת ישרים (פרק א) :

"והנה שמו הקב"ה לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך והם הם התאוות החומריות אשר אם יימשך אחריהן הנהו מתרחק והולך מן הטוב האמיתי ונמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה, כי כל ענייני העולם, בין לטוב בין לרע, הינה הם ניסיונות לאדם… ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדים, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה להידבק בבוראו… וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו, ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב, ונשתדל להדבק בו, כן ישיגהו וישמח בו".

וא"כ מדוע כאן חרגה התורה מדרכה והתירה לנו איסור אך משום קושיו של היצר הרע ? וכלשונו של רבנו האור החיים הקדוש :

"ורבותינו ז''ל אמרו (קידושין כ''א:) לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, ומן הראוי הוא להכניעו ולאבדו מלב עם קדוש בזמן ההוא, אשר מלכם בראשם להלחם להם".

נראה שאת התשובה יש למצוא בשורשי המצווה ותנאיה. רש"י על אתר פותח לנו צוהר (על פי הספרי) וכותב כי לא בכל מקרה ולא בכל זמן רשאי מי מישראל לשלול לו אשה נוכרית לשלל ולעשות את כל המעשים המפורטים בפרשתנו. רש"י הקדוש מסב את תשומת ליבנו לכך ש"במלחמת הרשות הכתוב מדבר", ולא בכל עימות מלחמתי בכל מבצע או פשיטה הותרו הדברים. ליציאה למלחמת רשות ישנם גדרים ותנאים, כך למדנו רק בפרשה שעברה שלא הכל יוצאים למלחמה זו, ולמעשה היוצאים אליה הינם דווקא היראים והשלמים שבעם, כלשון התורה:

"וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ"

והסביר רבי יוסי הגלילי (סוטה מד, א ועיין גם ברמב"ם הלכות מלכים ז, טו ובהגה"מ ובכס"מ שם) שהירא הינו מי שירא מעבירות שבידו, ולכך תלתה לו תורה לחזור על בית וכרם ואשה לכסות על החוזרים בשביל עבירות שבידם, שלא יבינו שהם בעלי עבירה, והרואהו חוזר אומר שמא בנה בית או נטע כרם או ארש אשה.

וביתר פירוט כתב לנו ספר החינוך (מצוה תקסו) על מעלת מחנה היוצאים למלחמה כי :

"והיה מחניך קדוש וגו', כלומר שנפשותן של ישראל דבקות בשכינה לעולם, וכל שכן במחנה שכולן נקיי הנפש, כי כל הירא מעבירות שבידו כבר הלך לו ושב אל הבית ונשארו הטובים אשר רוח אלקים שוכן בתוכם, וראוי להם לעמוד בנקיות כאשר ידוע ומפורסם שהנקיות מדה מן המדות הטובות המביאה לידי רוח הקדש, ... . וגם יש בזה שבח לאומה כי יבואו אליהם מלאכי גוי ויראו מחניהם קדוש ונקי מכל טינוף".

למלחמת הרשות יוצאים רק על פי בית דין של שבעים ואחד (משנה סנהדרין ב, א), וכאשר חיילי ישראל מצויים במדרגה כה גבוהה עד ש"רוח אלוקים שוכן בתוכם". בזמן שתנאים אלו לא מתקיימים גם לא מתקיימת פרשת אשת יפת תואר. כך כותב רבנו הנודע ביהודה (מהדו"ת חאבה"ע סי' קכט) שבשל העובדה שאין לנו סנהדרין של שבעים ואחד אין דין יפת תואר בזמן הזה. וכך כתב גם הגר"י זווין זצ"ל (אישים ושיטות על ר' מאיר שמחה הכהן) שמדבריו של המשך חוכמה בפרשתנו עולה שאין דין יפת תואר נוהג בזמן הזה (א"כ מטעם אחר עייין שם בדבריו).

רק במצב בו עם ישראל וחייליו נמצאים שניהם במדרגה רוחנית גבוהה, וברור לנו שכל היוצאים לקרב הינם אנשי מעלה ניתן לצאת למלחמת הרשות, וגם זאת תוך ידיעה ברורה שהשימוש בחרב, במקום בו אין זה הכרחי, אינו רצוי. ברכת "על חרבך תחיה" אינה ברכתם של ישראל, עם ישראל אינו שוחר מלחמה, אדרבה שאופים אנו לקיום נבואתו של ישעיה "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה", וכדרכו של יעקב אבינו את המלחמה אנו מכינים רק כמוצא אחרון. נראה שרק משום שמלחמות הרשות אינן רצויות התנתה התורה תנאים כה קשים ביציאה אליהם, וגם אז גילתה את אוזננו שהשפעותיה של מלחמה שכזו עלולות להיות הרסניות על רמתם הרוחנית גם של האנשים הטובים ביותר. כך כתב מר"ן הרב קוק זצ"ל בפנקסו (פנקס א פסקה לד) :

"מצות יפת תואר האמורה במלחמת הרשות היא להעיר שאמנם [רק] כנגד יצה"ר דברה תורה, בעיקר מלחמת הרשות. שראוי וכשר הדבר שתבא האנושי[ו]ת לידי מדה זו שתכיר שלא נכון הדבר לשפוך דמים גם בשביל דברים מדיניים. ... אמנם שיהיה הרושם ניכר שכל התורה הזאת של מלחמת רשות לא נאמרה כ"א לאנושיות שלא נגמרה בחינוך, ... יהיה הכרח לדבר כנגד יצר הרע ע"י לקיחת יפת תואר בשביה באופן המדובר. ומזה נלמד שכשם שעלינו להתרומם מדין יפת תואר, כן נזכה להתרומם מעיקר החינוך של מלחמת רשות, ונכיר שכל כלי זיין אינו אלא לגנאי".

מלחמת הרשות אינה רצויה, ועל כן הודיעה לנו התורה שמי שיצא אליה יגיע, על אף רמתו הרוחנית, לידי "וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה". דבר שיוביל אותו גם לגדל בן סורר ומורה בתוך ביתו, כדבריו של חושי הארכי אל דוד המלך (סנהדרין קז, א) שרק בגלל שדוד לקח לעצמו את מעכה בת תלמי מלך גשור נולד לו ממנה אבשלום שמרד בו, שכן "כל הנושא אשת יפת תואר יש לו בן סורר ומורה". אשת יפת תואר אכן מותרת אך אחריתה מרה כלענה כפי שכתב בספר החסידים (שעח) שלמרות שהתורה התירה את אשת יפת תואר בכל זאת מי שיקיים דין זה עתיד לתת את הדין. ולמעלה מכך נראה מלשון המדרש תנחומא (על אתר) כי לקיחת אשת יפת תואר היא בבחינת עבירה :

"ועבירה גוררת עבירה... מה כתיב אחריו כי יהיה לאיש בן סורר ומורה כל מאן דנסיב יפת תאר נפיק מנייהו בן סורר ומורה".

אפשר שזהו עומק דברי חכמים כי "דיברה תורה כנגד יצר הרע", לא ליצר הרע של עריות, כפי שמורגלים אנו לחשוב, כיוונו חכמים אלא ליצר הרע של מלחמות רשות. את מלחמות הרשות, בזמן שהתמלאו התנאים לכך וחכמי הסנהדרין התירו זאת על פי נסיבות אותה שעה, התירה לנו התורה אך היא גם לימדה אותנו שיש להשתדל להימנע מכך וכי מי שעדיין לא הוכשר להתגבר על יצר המלחמה שבו, מי שלא הרגיל את עצמו להסתפק במה ששלו, כיעקב אבינו שסירב אף לקבל מתנות מעשיו אחיו והשיב לו "יש לי כל", עלול גם להיכשל בעריות, להרוס את ביתו ולפגוע בילדיו.

נערך משיעור של הרב יאיר בן מנחם, דיין בבית הדין האזורי בת"א

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

איתמר בן גביר צילום:  David Cohen/Flash90

בן גביר על מינוי בנט: "תמיד אמרנו שמקומו בליכוד"

קרא עוד