"פה אל פה אדבר בו"

פרשת דיבורם של מרים ואהרן נגד משה רבנו על אודות האישה הכושית שלקח והמשך השתלשלות העניינים (במדבר, פרק יב) הן פרשה מכוננת בהקשר של קביעת דרגתו הנבואית הייחודית של משה, וכן מבחינת הלכות שמירת הלשון. טענתם של מרים ואהרן "הֲרַק אַךְ בְּמשֶׁה דִּבֶּר ה' הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר" מובילה להתגלות ה', המשיב לקריאת התיגר שלהם והמעיד כי הוא מתוודע לשאר הנביאים במראה או שהוא מדבר אליהם בחלום, אולם משה ייחודי בכך שה' מדבר עמו "פֶּה אֶל פֶּה", במראה ולא בחידות, "וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט". בעקבות דיבורם הבלתי ראוי של מרים ואהרן כלפי משה, פרי יוזמת מרים, נעשתה היא מצורעת, וצרעת מרים הפכה לאב טיפוס לעונש המגיע לאדם כתוצאה מחטא לשון הרע, שלא בזיקה למעמדו ולגדולתו.
התפיסה לפיה דרגתו של משה רבנו בנבואה לעולם תהיה הגבוהה ביותר מבין הנביאים, נקבעה כאחד מעיקרי האמונה היהודית. עניין זה מוצא את ביטויו בין היתר בתפילת "יגדל": "לֹא קָם בְּיִשְֹרָאֵל כְּמשֶׁה עוֹד, נָבִיא וּמַבִּיט אֶת תְּמוּנָתוֹ".
והנה, למרות שמובאים מפורשות בתנ"ך דברי ה' לפיהם דרגתו של משה רבנו בנבואה היא הגבוהה ביותר, אף על פי כן אנו מוצאים בפרשנות המקרא המודרנית את התפיסה שדרגתה של מרים בנבואה הייתה זהה לכאורה לדרגת משה, או שראויה הייתה להיות זהה אליה. 
תפיסה זו מופיעה במחקרים שונים ונציינה תחילה כפי שמשתקפת בספרה של יוכי ברנדס "שבע אימהות: הנשים הגדולות של התנ"ך", שראה אור בשנת תש"ע בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן. המחברת מייחדת את הדיבור על עניין זה בפרק המוקדש למרים, הקרוי "מי מפחד מנביאות?". לדבריה, הפסוק המבטא את טיעונה של מרים שה' דיבר אף עמה ועם אהרן, ולא רק עם משה, הוא "שריד נדיר של מחאה נשית ישירה" (עמ' 158). לפי הסיפור המקורי, שלא נכנס לתנ"ך, מרים "הכריזה בקול רם שהיא גדולה, בדיוק כמו משה, ושגם היא צריכה להנהיג את העם" (שם). סיפור זה סופר בידי הנשים, ושריד ממנו בלבד נכנס למקרא, מתוך המגמה שלא להאדיר יתר על המידה דמויות נשים ונשים נביאות. ברנדס מתמצתת את גישתה הרואה במרים נביאה שוות דרגה למשה רבנו בקטע שהיא מביאה בראש יחידת המשנה החותמת את הפרקּ, קטע שהיא מצטטת גם בשנית לקראת סיום: "פעם היתה לנו נביאה. נביאה אהובה. נביאה ידועה. נביאה גדולה. גדולה יותר מכל הנביאים שהיו לפניה ואחריה. גדולה כמו אחיה, שנחשב לגדול הנביאים" (עמ' 160, 161). 
אולם הגישה שמרים הייתה שוות דרגה למשה בנבואה ניצבת בסתירה מפורשת לנזכר בתורה עצמה ואין לה סימוכין בכתובים, ובוודאי שהיא אינה מתקבלת מדברי מרים גופם המתייחסים לעצם גילוי הנבואה אליה ולא לדרגת נבואתה. בסיס התיאוריה שברנדס מעמידה משקף משאלת לב והוא נטול יסוד. 
ברנדס מביאה כתימוכין נוספים לגישתה בדבר היותה של מרים שווה למשה את הכתוב ממיכה (ו, ד) המזכיר אותה לצד אחיה: "כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם". לדידה, כתוב זה "לא רואה שום הבדל בין משה, אהרון ומרים" (עמ' 159). אולם למעשה פסוק זה מוכיח את ההפך ממה שהיא ביקשה להראות, שהרי שמות האחים מובאים שלא בהתאם לסדר הולדתם, אלא כפי הנראה בהתאם לסדר חשיבותם וגדולתם בנבואה ובמנהיגות. אפשר לשער שהכתוב במיכה מקדים את אהרן למרים בשל פעילותו המשותפת עם משה במצרים. 
נזכיר עוד כי התפיסה לפיה מרים הייתה שווה למשה כנביאה וכמנהיגה מוצאת את ביטויה במאמר מחקר באנגלית שהתפרסם בשנת 2016 בידי ד"ר דבורה לדרמן-דניאלי מישראל, שכותרתו בתרגום עברי היא "חשיפת נבואת מרים" (“Revealing Miriam’s Prophecy”), מאמר המתבסס על שורה של מחקרים קודמים. 
בהקשר זה אני מבקשת להפנות לדברים שהובעו לאחרונה בידי הרב יוני לביא, בהתייחסותו לפרשנויות בנות זמננו לתנ"ך ("כמה פנים יש לתורה?!", שבת בשבתו, פרשת במדבר תשע"ז, גיליון 1674, עמ' 8). הוא מדגים את גישתו בהתייחסות לספר "הגיבורים שלי", וזאת מבלי לזהות את המחבר בשמו. ספר זה, שכותר המשנה שלו הוא "ארבע הרצאות תנ"כיות", יצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות בשנת 2008, ונכתב בידי ח"כ יאיר לפיד קודם כניסתו לחיים הפוליטיים וקודם היבחרותו לכנסת. כך יוני לביא כותב כי "לא מזמן התגלגל לידיי ספר מעניין בשם 'הגיבורים שלי'. כתב אותו יהודי מיוחד במינו, איש תקשורת מוכשר שאף כיהן כשר אוצר באחת ממדינות המזרח התיכון. הספר בנוי על ארבעה שיעורים תנ"כיים שהעביר המחבר בבית הכנסת בית דניאל. שמו של הספר, יש לציין קולע ביותר. 'הגיבורים שלי'. המחבר באמת מרגיש שהם שלו. ובתור שכאלה הוא מרשה לעצמו לעשות בהם ככל העולה על רוחו, תוך התעלמות אלגנטית מפסוקים מפורשים שאינם תואמים את האג'נדה שלו...". הוא הדין בהקשר לדבריהן של ברנדס ושל לדרמן-דניאלי הניצבים במנוגד לנאמר בתנ"ך עצמו.
לגופו של עניין אפשר לומר כי במדרש התימני "מאור האפלה" לרבנו נתנאל בן ישעיה, שנערך בראשית המאה הארבע עשרה, מובאת דרשה המטעימה כי דרגתה של מרים בנבואה הייתה שווה לזו של אהרן: "'ותקח מרים הנביאה אחות אהרן'... ד"א שנבואתה ואהרן שוה, ונבואת משה נפרשה מנבואתן לפיכך נאמר 'אחות אהרן'" (מאור האפלה, מהדורת הרב יוסף קאפח, ירושלים התשי"ז, שמות טו, כ, עמ' ריט). כמו כן, לפי הנאמר ב"מדרש אספה" הייתה מרים שקולה כנגד משה ואהרן בגדוּלה, ששלושתם היו פרנסים טובים לישראל (בתי מדרשות, כרך ראשון, ירושלים תשי"ג, עמ' ריב). אולם בוודאי שלא ניתן לסבור שהיא הייתה שווה למשה בנבואה.
ראוי להזכיר עוד שהרב ישראל רוזן פרסם בשנת תשע"ג במדורו "נקודת מבט" ב"שבת בשבתו" פרודיה פמיניסטית על דמותה של מרים, ואף בה הוא מעלה את הגישה המטעימה שמשה, אהרן ומרים היו שווים ("קריאה מחודשת במרים הקדושה", שבת בשבתו, פרשת בהעלותך תשע"ג, גיליון 1475, עמ' 12). ראוי להקדים ולומר כי הרב רוזן כותב לקראת סיום כי הדרשה שיצר על מרים אינה ראויה להיאמר אפילו בפורים.
הרב רוזן פותח את דבריו בסגנון בן זמננו בכותבו: "פרשת מרים 'המדברת במשה', ומוכיחה אותו בצדק על פרישתו הגזענית-לכאורה מ'האשה הכושית אשר לקח', טעונה עיון מחודש, עכשווי, בן זמננו. השאלות הן רבות וטורדניות; ונפרט מקצתן". הרב רוזן מעלה שש קושיות הנוגעות לפרשה זו ומציין בהקשרן שהן הניעוהו "להציע קריאה מחודשת בפרשה זו, שכל-כולה רימום (=הגבהת, הרמת) דמותה המואפלת של מרים האצילה, המורמת מעם". 
בשלב זה הוא עובר להתייחס למוטיב היותה של מרים שוות דרגה למשה רבנו. הוא מסיק מהכתוב: "וַיֹּאמֶר ה' פִּתְאֹם אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם" (במדבר יב, ד), כי "מקרא זה בא ללמדנו, ללא ספק, ששלשתם שוים". מלשון הכתוב: "וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם" (שם שם, ה) הוא מגיע בהמשך לתובנה, אמנם לא בהקשר ישיר לנבואה, "שהאח אהרן והאחות מרים הם היותר עליונים, היותר בכירים". הוא מוסיף להתפלפל ולהסיק כי מבין שלושת האחים מרים ניצבה בראש הפירמידה. והדברים מגיעים אד אבסורדום ממש.
העולה מן האמור הוא שעלינו כאנשים מאמינים לדעת ולהפנים כי מכל מקום ישנם גבולות אמוניים שאותם לא ניתן לעבור ככלל, וגם לא בשם הפמיניזם בפרט. עם כל הרצון להצביע על דמויות הוד מקראיות נשיות ועל פרשנויות בעלות עניין, עלינו גם להתהלך לפי אמות מידה המבוססות על המקורות. אני מציינת זאת בהתייחסות למרים הנביאה בהיותה אחת הדמויות שניכר עניין מחודש בה בזמננו. בהקשר זה אזכיר כי היא גם אחת הדמויות החביבות עליי, וכתבתי על אודותיה שורה של מחקרים ומאמרים מכיוונים שונים. אחד המקורות הייחודיים הראשונים שפגשתי מזכיר משמו של רב שרירא גאון מנהג שנהג בליל הסדר ולפיו היו מניחים תבשיל שלישי בקערת הסדר זכר למרים, בהיותה אחת מגואלי העם ממצרים (ר' אלעזר מגרמייזה, מעשה רוקח, סאניק תער"ב, עמ' יז, סימן נט), והתייחסתי למנהג זה במאמרים אחדים. בהמשך נדרשתי מזוויות אחדות לכתוב בספר מיכה המזכיר אותה. כמו כן נדרשתי בין היתר למוטיב היותה של מרים אחת מגואלי העם ממצרים ולהיותה אחת ממנחילי התורה לצד משה ואהרן. מצאתי אף מקור ייחודי המציין שעשר המכות ניתנו על ידי משה, אהרן ומרים (רבי ישראל אלנקאוה, מנורת המאור, מהדורת ענעלאו, חלק א, הקדמה, עמ' 10; יעל לוין, "מרים הנביאה כגואלת בגאולת מצרים: עיון בספרות חז"ל ובספרות הראשונים", אשה ויהדותה, תשע"ג, עמ' 247–259), וישנם מקורות נוספים לא מעטים בעלי מיוחדות מרובה על אודותיה. 
אולם לצד זאת לא ניתן לסבור שמרים הייתה בדרגה שווה למשה בנבואה, ולא ניתן למצוא הצדקה לעיוות דמותה בהקשר זה שלא על בסיס הנאמר במקורות.