שמחת התורה בבית

כיצד נתכונן לשמחת תורה בתקופת הקורונה. האם שמחת החג וההקפות יפגעו עקב הסגר וההתנהלות השונה שתהיה השנה? האם שמחת התורה של הילדים תהיה פחותה השנה?

חדשות כיפה הרב מנשה צימרמן 07/10/20 14:20 יט בתשרי התשפא

שמחת התורה בבית
שמחת תורה בימים כתיקונם. ארכיון, צילום: פלאש 90. מרים אלסטר

בתקופה האחרונה של הסגר יצא לי לדבר עם כמה אנשים שאין להם חזות חיצונית של שומרי תורה ומצוות. כולם העלו את השאלה המתבקשת כיצד נתכונן לחגים הבעל"ט במצב המורכב של הסגר. דוד טכנאי הגז משכונת גילה ביכה על הסליחות של ערב ר"ה שלא יוכל לומר ברוב עם, אברהם נהג ההסעות מבית שמש חשש ושאל כיצד נשמע תקיעת שופר, יוסי השוטר מחולון שאל היכן נתפלל את תפילות יום כיפור השנה. לאחרונה מרחפת אצלי השאלה כיצד נתכונן לשמחת תורה בתקופת הקורונה. האם שמחת החג וההקפות יפגעו עקב הסגר וההתנהלות השונה שתהיה השנה? האם שמחת התורה של הילדים תהיה פחותה השנה?

השנה לא נוכל לשמוח יחד עם ספרי התורה כמו בכל שנה, לא נוכל להתאסף יחד בצפיפות בברכת כל הנערים יחד עם הילדים, לא נוכל לקשט את בית הכנסת ולהזכיר בכך את מתן תורה. ידועים דברי חז"ל שיש להביא גם את הקטנים לקריאת התורה במעמד הקהל. בספר החינוך מבאר שבדרך זו, גם אם הקטנים אינם מבינים את הנאמר הם יזכו להתחנך באופן רגשי - הם יחוו את החוויה המרגשת וישמעו כיצד התורה היא דבר כל כך מרכזי שבגינו כל עם ישראל מתאסף יחד. כיצד נוכל להעביר את החוויה החשובה כל כך של השמחה בתורה כאשר הרבה מהדברים שאנו רגילים לעשות לשם כך אינם אפשריים? נכון שמצוות עליה לרגל אינה מוטלת על החולים, כל שכן שמצוות הקפות שהיא מנהג מאוחר, אך אין זה פותר את השאלה החינוכית – כיצד להנחיל את הערך החשוב כל כך של שמחה ואהבת התורה?

על אף האמור בפסקה הקודמת, אפשר להתייחס למצב השנה כהזדמנות נדירה לביטוי הקשר עם התורה באופן אישי ומיוחד. הסגר מזמין אותנו כל משפחה ומשפחה, הורים וילדים, לחשוב על הקשר האישי שלהם לתורה. מהו הפן בתורה שהם מתחברים אליו ביותר, איזה פן בתורה הם רוצים להנחיל לבניהם, איזה פן בתורה מתאים לילד ע"מ שיהיה אפשר לחנך אותו לפי דרכו, כיצד ההורים רוצים להציג את הקשר האינדיבידואלי שלהם לתורה. היחס לתורה, כמו היחס לה', אמור להיות יחס אינטימי כאהבת איש לאישתו כמבואר בשיר השירים. לכן מסתבר שזהו דבר שיש בו לכל אדם אופי שונה. האהבה שיש בין עם ישראל לריבונו של עולם באה לידי ביטוי בלימוד התורה. הדרך להתקרב למלך, לדבר איתו, לשמוע ממנו הוא דרך התורה. הפסוק "מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי" מהווה את הפתיח לספר "אהבה" במשנה תורה העוסק במצוות הנובעות ומביאות לאהבת ה'.

מעבר לפן של החיבור האישי והפרטי לתורה, שיכול לבוא לידי ביטוי בשמחת תורה בזמן של סגר, יש פן נוסף יותר פשוט. נתחיל מדוגמה ואחר כך אציג את הרעיון. בכל שנה שמחת תורה מהווה פלטפורמה של החיבור הציבורי של הקהילה לתורה – כולם עולם לתורה, כולם באים לקידוש המפואר, כולם רוקדים יחד. זהו דבר מבורך מאין כמותו. אך מציאות זו יכולה לפספס דבר חשוב. עשייה ציבורית וחברתית יכולה להיקלט אצל הילד כדבר שלא בהכרח מתאים לבית הפרטי שלו. הילד עלול לחשוב שכולם עושים כך לכן גם ההורים שלו עושים כך. כאשר הילד רואה שההורים שלו מתאמצים באופן אישי ולוקחים אחריות אישית על אווירת החג ועשיית דברים למען התורה – זה דבר אחר לגמרי.

דוגמא לדבר, הקידוש הגדול והמכובד שלאחר ההקפות הוא מנהג מגדולי הראשונים זכר לשלמה המלך שעשה סעודה לאחר שזכה להבנה נפלאה בתורה. האם הילד מסוגל לספוג את אווירת הקדושה של סיום התורה ע"י הקידוש, או שמא הוא רק במרדף אחר ממתקים ומשחק עם בני גילו? אבל כאשר ההורים יכינו בעצם סעודה מפוארת ויגידו את האמירה הפשוטה שזה לכבוד הסיום של התורה (כל שכן אם נוסיף לכך שירים או את האמור לעיל) – יכולה להיות לכך השפעה עצומה ואישית. הילד מבין שזה דבר חשוב להורים שלו.

סיפור מפורסם מספר על רב גדול ששאלו אותו כיצד הבן שלו יצא לתרבות רעה לעומת הבן של הנגר בקהילה שהפך לירא שמים. התשובה של הרב הייתה כך. כאשר הוא חזר הביתה מותש לאחר יום מלא שבו העביר שיעורים וענה לשאלות הוא היה צריך לשבת לקרוא קצת עיתון. זה מה שהילד שלו ספג, הבית הוא מקום לדברי חול בלבד. לעומת זאת הבן של הנגר היה רואה כיצד לאחר יום עבודה קשה ומתיש אבא שלו מתאמץ לצאת לשיעור דף יומי למרות שהוא יודע שרב הסיכוי שהוא יירדם בו, וזה מה שהוא ספג – את האהבה והמאמץ בתורה. כמובן שיש מה לתמוה על הסיפור שהרי הילד גם רואה שאביו הרב מתאמץ ללכת ללמד ולהרביץ תורה, אך המסר של הסיפור ברור - השאלה מה הילד סופג מתחילה בתוך הבית, ובעיקר באחריות האישית על התורה שהוא רואה אצל ההורים.

המקור למצוות תלמוד תורה נלמד מהנאמר בקריאת שמע "ושננתם לבנך", מהפסוק המדבר על לימוד הבנים. הראשונים שואלים מדוע התורה חוזרת על הציווי ללמד את הבנים לאחר שכבר נאמר במקום אחר בתורה. אפשר להציע שמעבר לפן של העברת הידע, התורה רוצה ללמד אותנו שיש פן של הנחלת הרגש והקישור הנפשי שצריך להיות לתורה, מה שמכונה "דוגמא אישית". הלימוד של האב לבן הוא אמצעי ראשוני במעלה להדגשת החשיבות שהאבא רואה בתורה.

רש"י מסביר שעצרת הוא לשון של עמידה במקום. ראשונים מאוחרים יותר מסבירים שזו עמידה לצורך עבודת ה'. יהי רצון שנזכה בחג העצרת הזה, בו אנו סגורים בביתנו, נזכה להשתמש בבית כמקום לעבודת ה' אישית ומשפחתית יותר.

 

הרב מנשה צימרמן, לומד בכולל הדיינות בישיבת מרכז הרב ומשתתף בתוכנית ההכשרה לרבנים של 'עשה לך רב'

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן