ההלכות להלן הינן תמצית. מומלץ תמיד לעיין במקורות ההלכה בשו"ע והפוסקים.
א. הלכות עירוב תבשילין
מן התורה, מותר לבשל ולהכין ביום טוב רק לצורך אותו היום ולא לצורך מחרת. ביום טוב שחל באמצע השבוע אין בעיה. אולם כשהיום טוב חל ביום שישי יוצא שאין איך להכין את צרכי השבת. הפיתרון לבעיה זו מהתורה היה להכין את צרכי השבת מוקדם בבוקרו של היום טוב, על דעת שיכולים להגיע לאדם אורחים בהפתעה במהלך החג עצמו, וצריך שיהיה אוכל מוכן עבורם, ואם נשאר אוכל ישאר לשבת.
אולם חכמים חששו להערמה זו ואסרו להכין מיום טוב לשבת הסמוכה לו, אלא אם כן התחלנו את הכנת מאכלי השבת עוד לפני החג (בערב החג, יום חמישי), כלומר שגם אם באמת כל מה שהכין ביום טוב ייאכל בו ביום, יהיה עדיין לאדם מה לאכול בשבת (מה שהכין בערב החג). הכנה זו נקראת עירוב תבשילין.
כיצד עושים את העירוב?
ביום חמישי (ערב החג), לוקחים שני מאכלים שבושלו לפני החג ומיועדים לאכילה בשבת- תבשיל בנפח של לפחות כזית, ופת בנפח של לפחות כביצה ומערבים עליהם.
אוחזים את המאכלים ומברכים:
"בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת עֵירוּב."
לאחר הברכה אומרים את הנוסח הבא (שמשמעותו היא מתן היתר להכין לחג):
"בְּדֵין עֵרוּבָא יְהֵא שָׁרֵא לָנָא לַאֲפוּיֵי, וּלְבַשּׁוּלֵי, וּלְאַטְמוּנֵי, וּלְאַדְלוּקֵי שְׁרָגָא, וּלְמֶעֱבַד כָּל צָרְכָנָא, מִיּוֹמָא טָבָא לְשַׁבַּתָּא"
(ובעברית: "בזה העירוב יהיה מותר לנו לאפות, לבשל, להטמין, להדליק נר, ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת"). חשוב להבין מה שאומר ולכן אם לא מבין בארמית יאמר בעברית. המשמעות שעל ידי אוכל זה שהכנו לשבת מלפני החג יהיה מותר לנו לבשל ולהכין דברים נוספים מהחג לשבת.
נקודות חשובות לעירוב
בדיעבד אם יש לאדם רק תבשיל יכול לערב, אבל בפת בלבד לא יכול לערב.
התבשיל חייב להיות תבשיל שניתן לאכול עם פת ביחד, למעט למשל אורז או אטריות וכד'.
עירוב תבשילין הוא ייצוגי, מטרתו לתזכר שאסור לבשל מיום טוב ליום אחר, ולכן די בכזית תבשיל לכל בני הבית (אף על פי שברור שזה לבדו לא יספיק למאכל כולם לכל השבת).
לכתחילה כל משפחה צריכה לערב, אולם מי ששכח רב העיר מערב גם עבורם (כלומר, כשרב העיר מערב בביתו בערב החג הוא מזכה את האוכל לכלל בני העיר, כלומר שאותו מאכל הוא מאכל משותף לכולם), רב העיר אומר בנוסח העירוב "בזה העירוב יהיה מותר לנו לאפות, לבשל, להטמין, להדליק נר, ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת לנו ולכל בני העיר הזו".
אם העירוב נאכל או נאבד לפני שבישל לשבת במהלך החג, אינו יכול לסמוך עליו ולבשל לשבת (אלא אם סומך בדיעבד על עירוב רב העיר). אולם לאחר שבישל צרכי שבת ניתן לאכלו אף ביום טוב, אלא שנוהגים להשאירו לשבת.
מי שלא מתכוון לבשל מהחג לשבת אלא הכין כל צרכי שבת מערב החג, יש מחלוקת אם צריך לערב כדי שיוכל להדליק נר שבת ביום טוב או שלהדלקת הנר לא תיקנו עירוב. לכן במקרה כזה יעשה עירוב מערב החג (עם מאכלי ופת השבת שהכין מערב החג) אולם לא יברך "אשר קידשנו במצוותיו" אלא רק יאמר את הנוסח "בדין עירובא" (בארמית או עברית).
נשים חייבות בעירוב תבשילין בדיוק כמו גברים.
נראה שיש להקדים קצת הדלקת נרות שבת ביו"ט (נניח לא 20 דקות לפני השקיעה אלא 30 או 40) כדי שיוכלו להנות מאור הנרות בחג עצמו, ולא יצא שעשה מלאכה רק לצורך השבת (ודומה למה שאמרנו שיבשל צרכי שבת בחג מוקדם בבוקר).
ב. פרטים בהלכות חג השבועות
תיקון ליל שבועות
נוהגים להישאר ללמוד כל הלילה בבתי הכנסיות ובתי המדרשות, החל מאחר סעודת ליל החג ועד לתפילת שחרית בנץ החמה.
יש נוהגים לקרוא בספר קריאי מועד (על פי סדר לימוד ללילה לפי האר"י) המבוסס על קריאת התחלה וסוף של כל פרשה בתורה וכל ספר בנ"ך ולאחר מכן מדרש וגמרא על מתן תורה ולאחריה זוהר, ויש נוהגים ללמוד תורה באופן כללי או להעביר ערב הרצאות תורניות כל הלילה.
יש להקפיד לא לפטפט בבית כנסת במהלך הלילה, שהרי התיקון הוא ללמוד תורה כל הלילה ולא סתם להישאר ערים.
נוהגים לתת כיבוד בפני הלומדים כדי שיהיה להם כוח ללמוד. מעיקר הדין מותר לאכול עד עלות השחר (שאז זה נאסר מחמת תפילת שחרית). אולם לפי הקבלה בליל "תיקון כרת" (לילה שלם שלומדים תורה) אין לאכול החל מחצות לילה אלא רק לשתות.
בעלות השחר חלות חובת נטילת ידיים וברכות התורה, ולכן אף על פי שיש עדיין זמן להתחלת תפילת שחרית יעשו הפסקה והקהל ילכו ליטול ידיים ולברך ברכות השחר והתורה, ולאחר מכן ימשיכו בלימוד עד תפילת שחרית.
נטילת ידיים עבור מי שלא ישן כלל בלילה היא ללא ברכה.
נשים אינן חייבות להישאר ערות כל הלילה אולם נהגו כן להגיע ללימוד בתחילת הערב.
תפילת שחרית בשבועות
יש להקפיד לא להתפלל תפילת העמידה לפני הנץ החמה. שכן תפילה לפני הנץ היא תפילת דיעבד, ואין רציונל לקיים מנהג לימוד שהוא חסידות ולהקל בתפילת שחרית שהיא חובה.
אם הציבור עייפים מותר לסיים את הלימוד בעלות השחר ולעשות הפסקה קצרה למנוחה עד תפילת שחרית, בתנאי שאין חשש שאנשים ירדמו ויפספסו שחרית בזמן.
אין למהר מדי בתפילה ולבלוע מילים וכד', אולם גם לא יעשו טורח ציבור עם יותר מדי מנגינות.
קוראים בשבועות הלל שלם בברכה.
יש להקפיד להקשיב היטב בקריאת התורה ולענות אמן אחר הברכות והקדישים.
האשכנזים נוהגים לברך על קריאת מגילת רות והספרדים קוראים בלי ברכה.
סעודת יום החג
נוהגים לאכול מאכלי חלב בשבועות. אולם יש גם מצווה לאכול מאכלי בשר כדי לקיים מצוות "שמחת החג". יש נוהגים אחרי שחרית לקדש ולאכול עוגה חלבית, לישון ובצהריים לקיים ארוחת חג בשרית אחרי שנחו.
השנה בגלל שהחג חל בערב שבת יש להקדים את ארוחת החג הגדולה (שנערכת בצהריים בדרך כלל) ולהתחיל לפני זמן מנחה קטנה כדי לאכול גם סעודת ליל שבת לתיאבון.
