הא לפניכם פסק הלכה חדיש ומחודש, ומנומק היטב, אשר יצא מהיכל הקודש של בית מדרשנו הירושלמי:
מחויבים כל בני ישראל האנשים, וכל בית ישראל הנשים, לאכול בליל פורים ולמחרתו בסעודת פורים שיעור מכובד של גרנולה העשויה משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל. וכל כך למה? כנגד הזרעונים שאכלה אסתר כדי שלא לְהִתְגָּאַל בְּפַת בַּג (דניאל א, ח; מגילה יג ע"א; תורה שלמה, אסתר, עמ' 68, מאמר פ ובביאור שם; נטעי גבריאל, פורים, ירושלים תש"ס, עמ' שצה).
אסתר המלכה אכלה זרעונים ואילו אנו באים לשדרג את המנהג כדי לחלוק לה כבוד, ולהנהיג אכילת גרנולה משובחת וזאת על מנת שהעם ירוץ אחר המנהג. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר יש גם יש, שדרשו ואמרו "גרנולה" נוטריקון ג'ם ר'אינו נ'שים ו'אנשים ל'וקחים ה'רבה גרנולה לפורים ואוכלים הימנה.
ומה שיעור הגרנולה שיש לכל אדם לאכול בליל פורים וביום הפורים? הנה כבר פסקנו שיש לאכול "שיעור מכובד" ושיעור הדברים הוא שבחרנו להחמיר ולחייב כל אדם מישראל לאכול את הגרנולה כפי שיעורי החזון איש שקבע שיעורים גדולים. וכיוון שלא כל הציבור בקי בכגון האי, בענייני שיעורים, נפרש ונאמר כי שיעור כזית לפי שיטה זו הוא בנפח של 49.77 סמ"ק, זאת לעומת שיטתו של הרב אברהם חיים נאה (תר"ן–תשי"ד; 1890–1954) שקבע שיעורים קטנים יותר, ושיעור כזית לשיטה זו הוא 25.6 סמ"ק בלבד.
ויש לשאול, גרנולה משבעת המינים על שום מה? אלא כנגד אסתר המלכה שהייתה אחת משבע הנביאות בישראל (מגילה יד ע"א-ע"ב) וכן כנגד שבע נערות אסתר שהן כנגד שבע הספירות בקבלה (ראו המאמר פרי עטי "שבע נביאות ושבע ספירות – עיונים בפרשנות קבלית", בכתב העת "דעת"). ואמרו כי בנות צלפחד, שהיו משבט מנשה וצאצאות של יוסף הצדיק, חיבבו את ארץ ישראל ותבעו נחלה בארץ כשם שיוסף חיבב את הארץ. ואנו יכולים להצביע על דמיונות רבים בין כתובים במגילת אסתר לבין פרשות יוסף במקרא, ובכלל זה יוסף הצדיק היה יפה תואר ויפה מראה וכן גם אסתר המלכה הייתה יפת תואר וטובת מראה. ועוד, אף אסתר חיבבה את הארץ ותבעה את בניין המקדש (מגילה טו ע"ב; אסתר רבה, ח, ג, מהדורת תבורי-עצמון עמ' 157 ותורה שלמה, אסתר, עמ' 138, מאמר כט). וכן אסתר היא בת בתה של שרה אמנו, והבטחת ברית בין הבתרים בדבר ירושת הארץ הייתה מכוונת גם כלפיה, כמו שנאמר: "'ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית'... 'לאמר' (בראשית טו, יח). להבטיח גם את שרה" (מדרש שכל טוב, בראשית טו, יח, עמ' 5).
ומה ראה בית מדרשנו להחמיר בנוגע למנהג אכילת הגרנולה בפורים? והלא מגמת פניו של בית מדרשנו בכל ימות השנה היא במפורש למצוא בכל הדרכים האפשריות קולות להקל בהן, לקיים תדיר מה שנאמר "כח דהיתרא עדיף"!
אלא שבית המדרש דנן החליט לבחוש היטב בהלכה על מנת להוציא חומרה יתירה בדמות החובה המושתתת על כל איש ואישה מישראל לאכול בליל פורים וביום הפורים גרנולה בשיעור מכובד זכר לזרעונים, לקיים מה שנאמר "ונהפוך הוא", שפעם אחת בשנה ראוי לתור היטב בחורים ובסדקים אחר פתחים להחמיר. ועל כן בחשנו ובחשנו עד שהוצאנו מתחת ידינו מנהג נאה ויאה זה.
ומנהג זה של אכילת גרנולה בפורים הוא גזרה שהציבור בהחלט יכול לעמוד בה. שכן חג הפורים הוא החג החביב על עם ישראל כולו הממתין בכיליון עיניים ובציפייה דרוכה לקיים חלק מהלכות היום ומנהגיו, את אלה הנוחים והידידותיים לו; הלא הם משלוח מנות, סעודת פורים ברוב עם והשתכרות. ולפיכך כיוון שאנו מבקשים ליצור לעצמנו פופולריות, בחרנו במנהג הקשור אף הוא לאוכל ולדמות נשית, מנהג שיהיה חביב על הציבור ויוסיף במפורש רייטינג לבית מדרשנו הייחודי, ובדומה למרדכי נהיה בבחינת רצויים לרוב אחינו ואחיותינו ומקובלים עליהם ועליהן. זאת על מנת שבכל ימות השנה ישמעו ויקבלו את שאר הפסקים שאנו מוציאים מתחת ידינו, שהם כידוע פסקים אשר לכל הדעות הינם ליברליים באופן מיוחד. ועוד יש להזכיר כי הקפדנו מפורשות שלא להוסיף חלילה על מצוות יום הפורים כדי שלא לעבור על איסור "בל תוסיף", אלא הוספנו דבר הקשור למנהג בלבד, שמותר לכתחילה להטיל על העם מנהגים קדושים הקשורים לחג הפורים.
ואף זאת, יש לדעת כי בחרנו במנהג שהוא ניו אייג'י באופיו מתוך ידיעה ברורה שהוא יתקבל על דעת הציבור, ושהציבור יאמצו בחיבה יתירה ובאהבת נפש בתכלית הממשות.
והנה, גרנולה אפשר לקנותה ברשתות השיווק ובחנויות הטבע, אולם מצווה מן המובחר להכין גרנולה ביתית בידיים ממש כדי לייצר אנרגיות חיוביות לקראת פורים וכדי להרבות טוב בעולם, וכן על מנת לגרש את קליפת המן וקליפת עמלק. וכל המכין גרנולה בביתו מעלה יתירה נודעת לו. ומשום כך כנגד הבחישות המרובות שבחשנו על מנת למצוא, להמציא ולהוציא מנהג שהציבור לא ימרוד כנגדו אלא יקבלו בהבנה מלאה ובהתחשבות גמורה, מידה כנגד מידה חובה מוחלטת לבחוש ולערבב היטב ולעילא את הגרנולה בשעת הכנתה, ובכך מקיימים מצווה רבתי, ושכרו של העושה כן רב ועצום עד לאין שיעור.
ויפה שעה אחת קודם להכין את הגרנולה לכבוד הפורים, ואין ראוי להכינה ברגע האחרון אלא מבעוד מועד כדי להראות את חביבות המנהג עלינו ועל כל ישראל. ואגב אורחא חשוב להעיר כאן כי אחד מחברי בית מדרשנו ביקש לומר שיש להכין את הגרנולה מבעוד מועד כדי להראות את חביבות המנהג עלינו ועל כל ישראל ועל כל יושבי תבל, אולם שאר חברי בית המדרש השתיקוהו והיסוהו בראותם שהוא אינו מתמצא בסוגיה הנדונה, ושלא בחכמה דיבר, ושלום על ישראל.
ואולם יש לתמוה: והלא גרנולה היא מזון עתיר קלוריות, ובהנהגה זו חיסרון מובהק לכאורה אשר בכוחו להרתיע את הציבור, פשוטו כמשמעו, ובמיוחד את ציבור הנשים הנוטה לספור קלוריות, וכיצד ייאות האדם לאמץ אל חיקו את ההנהגה שהנהגנו בדבר חובת אכילת גרנולה בפורים וכיצד ייצא ידי חובתו?
אלא שכבר חשבנו על הנקודה הזו מראש ונתנו לה מענה, שהרי נתנו את דעתנו על מכלול ההיבטים והניואנסים כולם הקשורים לפסק ההלכה החדיש הזה היוצא עתה מבית היוצר של בית מדרשנו החשוב, וכן גם נתנו היטב את דעתנו להקפיד ולכתוב את פסק ההלכה הלזה בלא שגיאות דקדוקיות כלל ועיקר ובלשון המקורות ממש כדי ליצור ולייצר לעצמנו אמינות. ואמנם הפכנו כל סלע על מנת להגיע לפסק הלכה מבורר זה ודאגנו לסגירת כל הפינות כולן היטב ובצורה אדוקה והדוקה, ולא עיגלנו שום פינה.
והנה, מחובתנו להרגיע את הציבור לחלוטין ולהזכיר כי אדם שיהדר בהנהגה זו של אכילת גרנולה בפורים, ואפילו יחליט לאכול מנות גדושות הימנה ממש, הנה אל לו לחשוש כלל ועיקר לעלייה במשקל חס וחלילה. שכן אמנם קבענו והנהגנו הנהגה קדושה חדשה, אולם הקדמנו לה רפואה בדמות סגולה בדוקה הפועלת בלא כחל וסרק. כך אנו שמחים לבשר לקהל הרחב, לעם ישראל שהוא עם חכם ונבון, כי כל הנותן זכר למחצית השקל שהוא זכר לשקלים שביקש המן הרשע לשקול על ישראל, בין בתענית אסתר במנחה בין קודם קריאת המגילה בליל פורים, מובטח לו כי בשעה שיעלה על המשקל למחרת יום הפורים בבוקרו של יום, ואפילו אם יקדים ויעלה על המשקל כבר בעלות השחר, יגלה כי כלל הקלוריות העודפות מהגרנולה שאכל התנדפו כלא היו במהלך הלילה. ואם כן אין לשום איש או אישה לחשוש אפילו כמלוא הנימה מעלייה במשקל בעקבות קיום הנהגה חשובה זו.
וישנם יחידי סגולה בעלי זכויות מיוחדות אשר בשעה שיעלו על המשקל למחרת הפורים, ייווכחו לדעת כי לא זו בלבד שלא עלו במשקל, אלא אדרבה המשקל יראה שהם ירדו במשקל.
ואולם נשאלת השאלה: ומה יעשו המוני בית ישראל שאינם פוקדים את בית הכנסת ואינם נותנים זכר למחצית השקל? אלא יש לומר בפשטות גמורה כי זכותם של מי שאמנם נתנו מחצית השקל תגן אף על אלה שלא נתנו, שהרי כל ישראל ערבים זה בזה, ובשכר זה אף הם ייווכחו למחרת הפורים שלא עלו כלל במשקל בעקבות שמירת המנהג.
ואם בוא יבוא אדם ויאמר: אין אני חפץ לעשות מנהג שהוא זכר לאישה, שאין הדבר לכבודי. אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו: אילו היית חי בזמנה של אסתר המלכה, היית מתוודע לשיעור קומתה והיית מתבדה, ולא היית מתבטא ודובר כך. וכנגד שיעור קומתה הרם והנישא, אנו אוכלים הן בליל פורים והן בסעודת פורים שיעור הגון של גרנולה.
ויש שואלים: ומה יהא על המנהג העתיק מדורי דורות של אכילת אוזני המן בפורים? והנה, נשיב ונאמר כי אמת מה נהדר לראות את כל עם ישראל אוחזים במנהג אכילת אוזני המן בהתמדה ובדבקות עילאית, ואין אנו באים חלילה לבטל מנהג ישראל סבא וסבתא זה, הקיים זה עידן ועידנים. וכל המרבה באכילת אוזני המן בפורים תבוא עליו הברכה.
אולם אנו מבקשים להוסיף נופך חדש וייחודי משל עצמנו למנהג, ולומר כי יש לגזור גזרה שווה ממנהג אכילת הגרנולה שחידשנו, ואנו מורים מעתה להכין אוזני המן ממוצרי שבעת המינים בלבד, ומכלל זה אין להכין מעתה אוזני המן ממאכלים הקרויים ג'אנק פוד, וכן אין להכין מעתה אוזני המן מקמח לבן כי אם מחיטה מלאה בלבד, שהיא הצורה שיצאה מתחת ידי בורא עולם, ואין להתערב בטבע ולהוציא את המרכיבים החיוניים המצויים בסובין ובנבט החיטה ובכך להפוך את הקמח לקמח לבן.
ואם יקומו בני אדם המכונים במחוזותינו "יפי נפש" ויטענו שאין הם נוהגים לאכול אוזני המן כיוון שאמנם בצדק נתלה המן, אולם שלא כדין עשו היהודים שהרגו באויביהם חמישה ושבעים אלף נפש, לא עלינו. אף אנן נענה בתרייהו [=אנו נענה אחריהם] ונאמר: הם עשו כן כהגנה עצמית והרגו את מבקשי נפשם בלבד, כמו שכתוב מפורשות: "וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם וְהָרֹג בְּשׂנְאֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף" (אסתר ט, טז). ובכך נסתום את טענותיה של אותה כת המבקשת להטיל דופי בלוחמי ישראל. ובא לציון גואל.