יש אנשי לו"ז ויש אנשי טבע, יש מי שנהנה מחופשה מתוקתקת במלון ויש מי שמעדיף להיזרק בלי תכנון באוהל באמצע המדבר. רוב החגים ביהדות הם חגי לו"ז, שנקבעו בתאריך קבוע מראש , אבל ישנם אירועים יוצאי דופן, ספירת העומר וחג השבועות, שלא נקבע להם תאריך ברור, אלא הם נקבעים מתוך הטבע, "מהחל חרמש בקמה", הם מתחילים פשוט מזמן צמיחת השיבולים והורקת השדות. (אמנם חז"ל העבירו במסורת שמדובר בט"ז בניסן, אבל התורה בכוונה הסתירה את זה ונתנה רק סימן טבעי)
ספירת העומר מוכיחה שהקודש בא מן הטבע, השיבולים יכולות ליצור קדושה. סלילת כבישים, זריעת שדות, תיקון עולם חומרי ומעשי והגברת כוחות החיים, הם הגשר אל הקודש והמוסר העליון, שנבנים על גבי התיקון הטבעי.
אמנם לא כל אחד יכול לקבל את זה: אנשי הספר השכליים, שנצמדים רק לאות הכתובה, רוצים הוראות ברורות, רוצים צו אלוקי שלא יהיה קשור לרגש, לטבעיות החיים. לכן הצדוקים התנגדו לתאריך של ספירת העומר ורצו להדק אותו אל השבת, אל הקודש העליון, המבודד והמוחלט ואילו חכמים קבעו שהעומר נקצר אפילו בשבת. הצדוקים לא היו מוכנים לקבל את העובדה שעם ישראל בעצם חייו החומריים, מגביר בעצמו את הקודש ומבטא את דבר ה' בעולם.
גם כיום לא ברור לכולם האם אכן יכול הקודש לצמוח מתוך דברים טבעיים כגון מלחמת העצמאות ומדינה ארצית? האם ממשלה חילונית ובנייני בטון ומלט הם הם הבסיס לתיקון עולם?! השאלות האלו ממשיכות להישאל ורבים רוצים להישאר רק בקדושת השבת העליונה, בשכונות מתבדלות ובבתי ספר אלטיסטים. חוששים להתערב באנשי המעשה הפשוטים ושוכחים שתיקון החברה כולה הוא התנאי למעלות הגבוהות.
לכן באה ספירת העומר, אותם שעורים פשוטות של קרבן העומר, מאכל בהמה, להראות שדווקא על גביהן נבנה חג השבועות המרומם, קרבן חיטים, שמבטאות את הצד העליון של מאכל האדם. רק מתוך המאמץ המעשי של אנשי החומר לקצור את השדות, להקים מדינה, לבנות צבא וחיי חברה תקינים, יכולה להגיע אחר כך גם קדושת התורה הנשגבה של חג השבועות, שמרוממת את המציאות.