איכות הסביבה, קיימות, שמירה על כדור הארץ, מיחזור, המסת הקרחונים ועוד, הם נושאים שמטרידים את מנוחתם של מדענים, ראשי מדינות, פוליטיקאים והרבה מאוד אנשים שפשוט אכפת להם.
בחינוך הדתי עוסקים בעניין מדי פעם, אך על פי רוב, זה איננו נושא בעל דגש בעולם הערכים שמונחל בתוכניות הלימודים השונות (הן במערכת החינוך הממלכתית דתית, והן בחרדית).
ואכן, הדבר מצוי בדילמה מבחינת המקורות. כאשר מצד אחד מן הציווי הידוע לאדם הראשון: "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה, ורדו בדגת הים ובעוף השמיים...." (בראשית א' כו-כז) ניתן להבין שהבורא נתן לבני האדם שליטה מוחלטת על כל הטבע, וכן מסביר גם הרמב"ן (ד"ה "וכבשוה"): "נתן להם כוח וממשלה בארץ לעשות כרצונם בבהמות ובשרצים וכל זוחלי עפר, ולבנות, ולעקור נטוע, ומהרריה לחצוב נחושת, וכיוצא בזה". כלומר, בפשטות ניתן להבין שהאדם יכול לעשות כרצונו בכל משאבי הטבע שניתנו לו.
אך מאידך, המדרש מתאר משהו אחר לגמרי: "בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ,ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן,וכל מה שבראתי בשבילך בראתי,תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי,שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך." (מדרש רבה, קהלת ז, א).
האם לאדם ניתנה הרשות להשתמש בהכל או שצריך לשמור ולתת דעתו שלא להרוס את העולם?
התשובה, כמובן, היא פשוטה ביותר. מצד אחד ניתנה רשות להשתמש, אך יש להיזהר שלא לקלקל ולהחריב.
מה עשה אדם הראשון בגן העדן? הפסוק אומר לנו: "וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית ב, טו). זה היה תפקידו של האדם. הרב זקס בפירושו מסביר: " צמד המילים "לעבדה ולשמרה" הוא אולי ההגדרה הקולעת ביותר לאחריותו של האדם כלפי הטבע לפי תפיסתה של התורה. אנחנו איננו הבעלים של הטבע "לה' הארץ ומלואה" אנחנו רק נאמניו - בשמו של אלוהים שיצר אותו ושהוא בעליו, ולמען דורות העתיד" .
השבוע יחול ל"ג בעומר. עם ישראל בהמוניו ידליק מדורות בכל רחבי הארץ. צפוי שרב כבד. דווקא ביום זה עלינו לתת את דעתנו, שלא נחריב את עולמו של הקב"ה. ואולי אפילו עלינו להוביל מהלך חינוכי שכזה: להישמע להוראות הפקחים, לא להדליק אש במקומות אסורים, להקפיד לכבות את המדורות עד הסוף, לשמור על נהלי הבטיחות, לא להשחית עצים בשביל המדורות (וכמובן לא לגזול!).
כשיצאו ר' שמעון ור' אלעזר בנו מן המערה בפעם השניה, כל דבר שנתן בו ר' אלעזר את עיניו נחרב, אך ר' שמעון ריפא את הדברים והחזיר את המצב לקדמותו. כיום ר' שמעון לא מתהלך בינינו, וכדאי לחנך את כולנו ש"אם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך".
הכותב הוא רב מכללת אפרתה ורכז אקדמי של התוכנית לתואר שני במכללה