אנו מתירין להתפלל את העבריינין 

תפילות יום הכיפורים נפתחות בהיתר להתפלל ביחד עם העבריינים. יש בדבר מוסר עצום על החשיבות שכל עם ישראל חוזר בתשובה ביחד ועושה רצון ה', ולא רק הצדיקים

הרב אלדד יונה הרב אלדד יונה 17/09/18 13:52 ח בתשרי התשעט

אנו מתירין להתפלל את העבריינין 
סליחות, צילום: shutterstock

הגמרא במסכת כריתות (דף ו' עמוד ב') מביאה: "אמר חנא בר בזנא אמר רבי שמעון חסידא כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית- שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטורת. אביי אמר מהכא 'ואגודתו על ארץ יסדה' (עמוס, ט, ו)".

אומרת הגמרא, כאשר חלילה באה צרה, ומכריזים על תענית ציבור בכדי לשוב בתשובה ולהתפלל ביחד על הצרה, חובה שגם פושעי ישראל יקחו בה חלק בכדי שתיחשב כתענית "ציבור". הגמרא מביאה שתי ראיות לעמדה הזו- הראשונה, שבקטורת מכניסים לא רק סממנים שריחם טוב, אלא גם את החלבנה שריחה רע, לומר, שכולם מכפיפים עצמם לעבודת ה' (=לקטורת), בלי יוצא מן הכלל, גם אלו שריחם רע (מחמת עוונות שעברו). הראייה השנייה, היא הפסוק "ואגודתו על ארץ יסדה", וכותב רש"י שם: "ואגודתו - משמע שכולן ביחד", כלומר האחדות היא החשובה כאן. 

ואכן, הטור (או"ח תרי"ט) הביא  על פי הגמרא לעיל ש"ונוהגין באשכנז שקודם שיתפלל מתירין לכל העבריינין כדי להתפלל עמהן, ואפילו אם לא יבקשו שיתירו להם...ואומרין בזה הלשון 'בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ועל דעת הקהל, אנו מתירין להתפלל עם העבריינין' ". וכן הביא שם הבית יוסף בשם ראשונים נוספים ופסק כך בשולחן ערוך, ולמעשה כיום כל עדות ישראל נוהגות לפתוח כך את תפילות יום הכיפורים. 

יש בדבר הזה קריאת כיוון לגבי הדרך הנכונה בעבודת ה'. יש אולי מי שעלה על דעתו לחשוב בטעות שמה שצריך לשאוף אליו זה רק התעלות עצמית של הצדיקים, ושהרשעים יישארו במצב הרוחני העגום שלהם. שעלינו להתנתק מהרשעים לגמרי, ולא לשאוף להעלות אותם ביחד איתנו ברוחניות. כאן אומרת לך הגמרא- עליך להביא את הרשעים שגם הם יקחו חלק בהליך התשובה והתפילה, אחרת זו לא תענית ציבור. 

מצד שני, יש הטועים לחשוב שיש אידיאל להתערות עם הרשעים גם במחיר של לרדת איתם לדרגה שלהם חס ושלום. גם זו טעות חמורה, ועל זה כבר אמר דוד המלך בתהילים (פרק א') "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. כִּי אִם-בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה" ודרשה על זה הגמרא במסכת עבודה זרה (דף י"ח עמוד ב'): "דרש רבי שמעון בן פזי מאי דכתיב אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב וכי מאחר שלא הלך היכן עמד ומאחר שלא עמד היכן ישב ומאחר שלא ישב היכן לץ? אלא- לומר לך שאם הלך סופו לעמוד ואם עמד סופו לישב ואם ישב סופו ללוץ". כלומר- אסור להתקרב לרשע אפילו בדרך עראי של הליכה בעלמא, שמא אחר כך תתקרב אליו יותר ואז תלמד ממעשיו הרעים. ואותו רעיון אמרה המשנה במסכת אבות (פרק א' משנה ז'): "נתאי הארבלי אומר, הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע". 
אז צריך לקרב את הרשע או להתרחק ממנו? האם אין שתי הנחיות אלו סותרות לכאורה אחת את השנייה? התשובה היא שהדבר תלוי  בהקשר. כאשר הרשע עובר עבירה, אין לך ללכת לשם אפילו בדרך עראי שמא תלמד ממנו ותידרדר בעצמך. אולם- להעלות את הרשע לדרגה רוחנית גבוהה יותר, ולעבוד איתו את ה' ביחד, בוודאי שצריך. 

נחזור למשל מהקטורת- נשים לב שאנשים לא מריחים סתם חלבנה. הריח שלה רע ודוחה. מתי אנו משלבים אותה? כשמקריבים קטורת לה'. נותנים לה גם להיות חלק ממה שעולה על גבי המזבח, חלק מהתעלות רוחנית ועבודת ה'.   

הרעיון איננו להתקרב לרשע ולראות ברשעה שלו דבר לגיטימי. הרעיון הוא לקרב אותו לעבודת ה', למרות שהוא רשע. להפריד בין מעשיו הרעים- שמהם יש להתרחק כמו מאש, לבין האדם עצמו- שאותו יש לקרב לעבודת ה' בדרכי נועם ומאוד פנים. 

מיד אחרי יום הכיפורים אנו נכנסים לחג הסוכות. בחג הסוכות אנו נוטלים אתרוג, לולב, הדסים וערבות. כותב הויקרא רבה (פרק ל' אות י"ב):  "פרי עץ הדר, אלו ישראל- מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. כפות תמרים אלו ישראל- מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים. וענף עץ עבות אלו ישראל- מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. וערבי נחל אלו ישראל- מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. ומה הקב"ה עושה להם? לאבדן אי אפשר אלא אמר הקדוש ברוך הוא יוקשרו כולם אגודה אחת...ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה הדא הוא דכתיב (=זה שכתוב) :'הבונה בשמים מעלותיו' (עמוס, ט, ו). ואימתי הוא מתעלה? כשהן עשויין אגודה אחת שנאמר 'ואגודתו על ארץ יסדה'" . 

פסק השו"ע (או"ח, תרנ"א, י"ב): "ד' מינים הללו מעכבין זה את זה שאם חסר לו אחד מהם לא יברך על השאר, אבל נוטלן לזכר בעלמא". כלומר- אדם קנה אתרוג אפילו ב1000 שקל, ולולב והדסים יקרים, אבל לא קנה ערבה ב5 שקל, הוא לא קיים מצוות נטילת לולב. למה? כי בעבודת ה', במצוות לולב, צריך לשלב גם את הערבות, גם את אותם רשעים שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. 

אבל שוב, נשים לב- אנו משלבים את הערבות כטפלות לעבודת ה', למצוות לולב. כלומר- מנסים לרומם אותם עם האתרוג, הלולב וההדסים. אנו לא הולכים לערבות ללמוד את דרכיהם הרעים ולרדת לדרגתם. 

מכל האמור לעיל נלמד גם אנו- בא יהודי יקר לבית הכנסת ביום הכיפורים, אפילו שכל השנה כולה הוא רחוק משמירת מצוות, תיזהר לא לעשות לו פרצופים, תיזהר לו להרחיק אותו. אדרבא, תקבל אותו במאור פנים "ברוך הבא בשם ה'", תפתח לו את המחזור ותראה לו איפה קוראים. אם יש לך כח- שב איתו אחרי ערבית ללמוד איתו קצת תורה. תראה לו את המתיקות שביהדות. תזכור שעכשיו ליבו פתוח לתורה. אם תתנהג איתו בצורה מקרבת ייתכן מאוד שתראה אותו גם באמצע השנה. לא מעט אנשים התחילו להתקרב מכיפור או מאזכרה, ובגלל שקיבלו יחס במאור פנים- התקרבו בסוף ליהדות לתמיד. 

תזכור- גם הוא יהודי. אתה בא לקרב גם אותו לאבא שבשמיים, שהוא גם אבא שלו.

 

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן