נגילה ונשמחה בך (תש''כ)

(דרשה שנאמרה שנתיים לאחר קום המדינה)
"'זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו', איני יודע אם בו - ביום, אם בו - בקב"ה, כשהוא אומר: 'הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך', הוי - 'בו', בקב"ה" (ילק"ש במדבר כ"ט).
וכשאנו עומדים בזה היום אשר עשה ה', ואנחנו צריכים לקבוע את תוכן השמחה של היום, מה צריך להיות התוכן. יש חושבים שעיקר השמחה הוא בעצם היום. אולם, נשים אל לב את דברי הכתוב: "הביאני המלך חדריו", הבה ונסקור את כל החדרים, את כל מעונות עמו בית ישראל בכל מקום שהם, או אז נראה מה צריך להיות ענין השמחה -
עוד מעט ובאמצע השמחה ננסך לנו טפת רעל, נאמר תפלת יזכר לחללי האומה, נאמר יזכר לגבורי ישראל, יזכר לקדושי כפר עציון, אשר לא זכו ולא זכינו, כי אף הם ימצאו בתוכנו בשעה זאת.
נבוא לחדרים. אולי ברחובות הסואנים לא יראה הדבר, אולם נבוא לחדרים הפנימיים ושם נראה הורים שכולים, אשר איבדו את בניהם, את משענם ותקותם.
נמשיך ונעבור על החדרים ונראה יהודים נאנקים בגן העדן הרוסי, הרומני, ההונגרי, הפולני. נראה יהודים מעונים אי שם רחוק בירכתי סיביר.
או אז נבין, כי אם רק שמחה ביום, הרי זו שמחה של אהבה עצמית, של שכחת הזולת. או אז נבין, כי עיקר השמחה יכולה וצריכה להיות רק "'נגילה ונשמחה בך' - בקב"ה".
ונדע, כי לא לחנם ניתן לנו החסד הזה, כי אם למען הגשים את חוקי ה' ואת תורותיו.

היום הזה הכרזנו לפני כל עם ולשון על החלטתנו לצאת לחירות. הכרזנו כי לא עוד נהיה עבדים לעבדים, כי לא עוד נכוף את ראשנו בפני כל מעול ומרצח, כי לא עוד ניתן את גוונו למכים, כי לא עוד ניתן את עצמנו למרמס למגפו של כל משעבד ולא עוד נפקיר את גופנו למגלבו.
וידענו, ידענו גם ידענו, כי הפעם הזאת יוכרע הדבר. ידענו מה רב הסיכון אשר קבלנו. יום זה היה צריך לשמש נקודת מפנה, אם יהיה היום לאתחלתא דגאולה, או שהישוב יטבע בדם עצמו. אם יהא זה עקבות המשיח, או שתהא זו רק אפיזודה אומללה של משיחיות שקר, שתרשם בהיסתוריה ותצורף לאותם נסיונות אומללים של דוד אל רואי, של שלמה מלכו וכיו"ב.

"עוד היום בנוב לעמוד" (ישעיה י' ל"ב). לא רק כצלצול נמלץ על סיפור ימים מני קדם כי אם כמציאות של יום האתמול הקרוב. הן יום זה, יום הכרזת עצמאות ישראל היה גם היום של ראשית הפלישה של צבאות ערב לא"י. אז כשעבדאלה ירה באקדחו לצד ירושלים, נופף ידו לבת ציון. והיה להם כל היסוד לכך. הם התפארו, ולא היתה זו סתם התפארות, כי בעוד עשרה ימים ויקיץ הקץ.
אך לא כן היה. נפלאת היא בעינינו. לא נסים רק נסי נסים. קמנו ונהי תוך מלחמה קשה ואכזרית. ועל כן ודאי שיאמר: "מאת ה' היתה זאת". אין זה בדרך הטבע, אין זה אלא יד ה' אשר חוללה את הפלאים להביאנו עד הלום. הנס הזה אשר היה לטבע, אינו אלא בכח ההשגחה העליונה אשר אינה יודעת גבול בין נס לטבע.

"הביאני המלך חדריו". מרובים החדרים בתי בראי ובתי גואי. תקופה תקופה וחדרה, דור דור וחדרו. ביום זה יעברו לעיני רוחנו דורי הדורות של כמהי גאולה, של כמהי פדות, אשר נשארו נאמנים לחזון הגאולה, גם אם שלמו בכל היקר להם עבור אמונה זו. עוברים לפנינו עשרות רבבות קדושי ומעוני ישראל - אשר קיוו ליום הזה ולא הגיעו. עוברים לפנינו קדושי עציון, חברים יקרים וחביבים, אשר החליטו אומר לסוכך בגופם על ירושלים.
והם מחייבים, מחייבים לרצינות, מחייבים לכובד ראש, מחייבים לרעדה בשעת הגילה, מחייבים לתת תוכן לגילה - נגילה ונשמחה בך.