הייתי רוצה

לעמריקי ,

במלאת שמונה שנים לנפילתך .

הייתי רוצה למלא את משאלתך ולחיות כאחד האדם , לצאת לרחוב להישיר מבטי אל עמיתי וידידי כתמול שלשום , והם ישיבו לי בחזרה מבלי שהפעולה תביך אותם . הייתי רוצה לחבק אותך חיבוק אוהב של אבא גאה ומעריץ , ולשמוע ממך - מפיך - את המילה אבא , וגם לצאת לנופש או טיול מבלי לחשוב איך אני מעיז ליהנות כשאתה סגור במעמקי האדמה בעוד שאני בחיים ....

הייתי רוצה להמיר את מודעות האבל בעיתונים , ואת אתרי הזיכרון לזכרך , ובמקומם לפרסם שמות בניך ובנותיך שזה עתה נולדו , ושמועדון הטיסנאות של רמת השרון , ישא את שמך בגאון בעודך בחיים , לאות ולמופת על תרומתך האישית .

הייתי רוצה שהמעמסה הכבדה שרובצת על גלעד , אחיך הנפלא , שכה עמל לדאוג לנו - לאמך ולי - לא הייתה רובצת עליו כלל , ושחבריך וכל בני המשפחה לא יעמדו במבחן הנוראי של אבדן ושכול .

הייתי רוצה שאת קבוצת התמיכה של המשפחות הנפלאות ממשרד הביטחון נכיר בסדנאות אחרות , של יחסי אנוש , לדוגמא , או בחוג לשומרי משקל , ואפילו את חבריך לטיסה להכיר כשאתה חוזר מקורס לטייסי ניסוי או משובך בשלום כאסטרונאוט , כן , כן לא פחות מכך ..

הייתי מאד רוצה להפסיק ללכת עם מסכת " עסקים כרגיל " , העסקים לגמרי אינם כרגיל . השמחות בהן אני משתתף אינן שייכות לי , מחשבותיי גם אם אין אני מביע זאת באומר ובמלים הן איתך. גם כי נלך להצגה נפלאה , או נאמר לטיול , לסרט , לסעודת גורמה או לברית , לחתונה , גם אז אני איתך , ולוואי והייתה איתנו .

הייתי רוצה ואפילו חפץ שתשתתף איתנו בחתונתם של אחיך גלעד עם בחירת לבו נעמה שבעיני היא הכי נפלאה בעולם , ותראה במו עיניך את האירוע הנהדר ואת ההפקה המשובחת של אחיך ורעיו הטייסים , ורציתי גם שתראה את החדר שבנינו בעלית הגג שלנו .

הייתי גם רוצה לנסוע ברכב ביום בהיר וחמים אחרי שבוע של סופה רועשת ולענות לגבי אשתי בפלאפון שהיום הוא יום נפלא מבלי שהדמעות יחנקו את גרוני .

הייתי רוצה עוד המון דברים גדולים וקטנים ומכולם ועל כולם הייתי רוצה אותך בחיים , בני עמרי .

אביך האוהב.

שאול ציטיאט, יו"ר סניף האגודה למען החייל בקרית אונו, שכל את בנו עומרי שהיה טייס בחיל האוויר.