- הקדמה - בבית השני, מלכי יון גזרו גזירות על ישראל, ובטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות. נכנסו להיכל, פרצו בו פרצות, וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאוד מפניהם ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלוקי ישראל והושיעם מידם והצילם. וגברו בית חשמונאי הכהנים הגדולים והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות ישראל יותר על מאתים שנה עד החורבן השני. וכשגברו ישראל על אויביהם בכ"ה בחודש כסלו היה, ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו בו שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור. ומפני זה, התקינו חכמים שבאותו דור, שיהיו שמונת ימים האלו, שתחילתן בכ"ה בכסלו ימי שמחה והלל, ומדליקים בהן הנרות בערב על פתחי הבתים, להראות ולגלות הנס, וימים אלו נקראים ימי חנוכה.
- מעלה המצווה - מצות נר חנוכה חביבה היא מאוד, וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל, והודיה לו על הנסים שעשה לנו.
- ליהנות מהנרות - אסור להשתמש לאור נרות חנוכה אפילו תשמיש קדושה כגון לימוד תורה, ולכן נוהגים להדליק נר נוסף הנקרא שמש, כדי שאם ישתמש, יהיה זה לאור הנר הנוסף, ויניחהו רחוק קצת מיתר הנרות. מי שיש לו אור נוסף בביתו, אינו חייב להשאיר שמש, ואחר הדלקת הנרות יכול לכבותו.
- הנר - כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה, ושמן זית מצוה מן המובחר. ויש שנהגו להדליק בנר שעוה כי אורו זך וצלול. ומכל מקום אין יוצאים ידי חובה באור החשמל להדלקת נר חנוכה.
- חובת האדם או הבית - נחלקו הפוסקים האם קיום ה"מהדרין מן המהדרין" הינו חובה שמוטלת על בעל הבית, או חובה על כל אחד מבני הבית. לדעת השלחן ערוך ע"פ התוספות (סי תרעא ב) נוהגים שמדליקים חנוכיה אחת בלבד עבור כל בני הבית (וכן נוהגים רוב הספרדים). לעומתם, ההולכים בשיטת הרמ"א ע"פ הרמב"ם נוהגים להצריך שכל אחד מבני הבית ידליק חנוכיה בפני עצמו (וכן נוהגים האשכנזים).
- נשים - רשאיות להדליק (למנהג האשכנזים), אך הרבה מהנשים והבנות נהגו שלא להדליק וסומכות על אבי המשפחה שיוציאם ידי חובה.
- "הדלקה עושה מצווה" - ולכן יש להקפיד שבעת ההדלקה הנרות יהיו במקום בו רוצים שהם ידלקו. וכן שהנרות יהיו ראויים להדלקה.
- "כבתה אין זקוק לה" - ולכן אם כבה הנר לפני שנגמר זמן החיוב אין חיוב להדליקו שנית. מכל מקום, כתבו הפוסקים שראוי לחזור ולהדליקו (ללא ברכה) אם כבה קודם הזמן.
- עובר לעשייתן - יש לברך את כל ברכות ההדלקה לפני הדלקת הנר הראשון. אחרי הדלקת הנר הראשון ניתן להתחיל באמירת "הנרות הללו", ויש הנוהגים לאומרו רק אחרי הדלקת כל הנרות.
- כיבוי - מי שהניח שמן רב בנר רשאי לכבותו לאחר שדלק זמן החיוב.
- קטן - מגיל חינוך (בערך גיל 6-5) צריכים לחנכו להדלקת הנרות (למנהג האשכנזים).
- גובה מקום ההדלקה - לכתחילה, מצווה להניח את החנוכיה בגובה 3-10 טפחים (24-80 ס"מ). בדיעבד, אם הניחו עד גובה 20 אמה (9.6 מטר) יצא. במקרה בו אדן החלון גבוה יותר מ-80 ס"מ מהקרקע, מוטב להניח החנוכיה שם , כדי שיהיה פרסומי ניסא כלפי חוץ בראש ובראשונה.
- מקום ההדלקה – למי שיש חצר, לכתחילה מדליקים בפתח החצר. אם זה לא מסתדר מכל מיני סיבות יש להדליק בפתח הבית. ואם גם זה לא מסתדר יש להדליק בחלון הפונה לרשות הרבים. אם יש הרבה חנוכיות ראוי לפזרם במקומות שונים להגדיל את פרסום הנס.
- זמן ההדלקה - יש להדר ולשוב מהעבודה בשעה מוקדמת על מנת להדליק נרות בזמן הראוי. הזמן הטוב ביותר להדלקה לחלק מהשיטות הינו בשקיעת החמה (כשיטת הרמב"ם) ולחלק מהשיטות (טור) הינו מיד בצאת הכוכבים.
- מיד להדליק - משהגיע זמן ההדלקה אפילו ללמוד אסור, ואפילו התחיל פוסק, וכן אסור לאכול או לעסוק בעסק אחר, וראוי להחמיר בכל אלו חצי שעה לפני זמן ההדלקה.
- אם לא הדליק בזמן - "שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק שהוא כמו חצי שעה שאז העם עוברים ושבים ואיכא פרסומי ניסא" (שו"ע תרע"ב ב'). וכתבו הפוסקים שבימינו זמן "שתכלה רגל מן השוק" מאוחר יותר (21:00-22:00 בערך) ויכול להדליק בברכה עד זמן זה.
- אם יגיע לאחר מכן - ידליקו עבורו אחד מבני הבית (כגון אשתו). והוא ידליק לכשיגיע בלא ברכה. ואם לא הדליקו עבורו כלל - ימצא מישהו שהוא ער וידליק בברכה עד עלות השחר.
- כשלא יגיע לביתו בלילה - אם האיש לא חוזר לביתו באותו הלילה, תדליק עבורו אשתו בשעת ההדלקה ותוציא אותו ידי חובה. וטוב שידליק גם האיש בלא ברכה היכן שהוא נמצא.
- ביום שישי - יש להקדים את הדלקת נר חנוכה לנר שבת. וראוי להתפלל תפילת מנחה לפני הדלקת נרות.
- מוצ"ש - יש מחלוקת בפוסקים מה להקדים הבדלה או הדלקת נרות. ולמעשה רוב הפוסקים הכריעו להקדים את ההבדלה ומיד לאחריה להדליק נר חנוכה.
- אורח - אורח חייב להדליק בברכה בנרותיו שלו או להשתתף בעלות הנרות והשמן עם בעל הבית (ורשאי בעל הבית להקנות לו במתנה). לשיטת הספרדים: ידליק בפתח חדרו (או בחלון) הפונה לרה"ר. לשיטת האשכנזים: ידליק במקום בו אוכל.
- בחורי ישיבה - בני ישיבה ותלמידות מדרשה (אשכנזים) אינם יוצאים יד"ח בכך שהדליקו עליהם בביתם. על כן צריכים להדליק בישיבה, ומדליקים בחדריהם. בני עדות המזרח יכולים להסתמך על דעת רבים מפוסקי הספרדים לפטור ולסמוך על ההדלקה בביתם.
- הדלקת נרות בבית הכנסת - נהגו להדליק בבית הכנסת בברכה משום פרסום הנס לרבים
- מסיבה או אירוע – ראוי להדליק שם בלא ברכה. אך אם מתקיימת שם תפילה אפשר לברך על ההדלקה.
- אבלים – מדליקים נרות חנוכה כרגיל. ורשאים להדליק אף בבית הכנסת מלבד ביום הראשון בו מברכין שהחיינו.
- סעודות חנוכה: אין מצוות סעודה בחנוכה כפי שיש בפורים. אעפ"כ יש ענין לקיים סעודות מצווה עם זמירות ודברי תורה מכיוון שבאותן הימים הייתה חנוכת המזבח.
- מאכלי גבינה ושמן - יש הנוהגים לאכול גבינה בחנוכה לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב. וכן נהגו לאכול לביבות וסופגניות שיש בהם שמן ומזכירים את נס פך השמן.
- מלאכה לנשים - נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בחצי השעה הראשונה לאחר הדלקת הנרות. במלאכה לצורך חנוכה, כגון: טיגון סופגניות ולביבות, יש מקום להקל.
- סומא - חייב בנר חנוכה וצריך לדאוג שאחרים יעזרו לו.
- על הניסים – יש לומר על הניסים בתפילה וברכת המזון. מי ששכח ולא אמר וכבר חתם את הברכה - אינו חוזר על הברכה או התפילה, אך ראוי שיאמרנה ללא ברכה בסיום התפילה או הברכה.
- הלל – בכל ימות החנוכה אומרים הלל בברכה
קיצור הלכות חנוכה
מי צריך להדליק, מתי מדליקים, מה עושים שהולכים למסיבה בזמן ההדלקה, ומה הענין עם מאכלי חלב ושמן בחנוכה?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו