"כָּל-רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ, בֵּין הַמְּצָרִים" לפסוק משמעות מופלאה וטובה: כל רודף - י-ה, כל אשר ירדוף ויחפש את ד' (י-ה) ישיג וימצא אותו בכל ימי המֵּצרִים. העת הזו של ימי המֵּצרִים -ימי מלחמה - ימי תפילה ותחנון, ימים של אובדן אבל גם של ניסים גלויים לעם ישראל. ימי התבוננות פנימית, חברתית ולאומית, ימי משיח, ככתוב במסכת כתובות: "דע לך כי לפני ביאת המשיח עתידים אנו לעבור, "דשמואל אמר: צירוף אחר צירוף" ...(כתובות קיב). צירוף מקרים מיוחד ונדיר של ניסים וישועות על עם ישראל, בהם אלפי טילים כמעט ולא פגעו בעם ישראל. בימי מלחמה כולנו חווים את אובדן מיטב הבנים גיבורי ישראל הי"ד. חז"ל אומרים שכל המצטער בצרת הציבור רואה בנחמתו. צרת הציבור הביאה אומה שלמה לשאת את הצרה באיחוד יוצא דופן של דאגה הדדית, תפילה הדדית, הטיית שכם של עזרה הדדית כל אלו עוטפים את כיסא הכבוד והם בבחינת הכנת הכלים של הישועה וקירוב הגאולה.
מובא בזוהר בראשית: "וחמש מינין אנון בערב רב ואנון [סימן נג"ע ר"ע] נפילים גבורים ענקים רפאים עמלקים... ואנון קיימין על ישראל כלי חמס, ועלייהו אתמר (שם ו'): "כי מלאה הארץ חמס מפניהם..." "גבורים" מינא תליתאה עלייהו אתמר: "המה הגבורים... אנשי השם" כלומר בימים שלפני ביאת המשיח מתרבה החמס הערב רב אבל העם גובר עליהם ביד חזקה, המה "הגבורים" יגברו על הערב רב". (כתם פז דף פה).
"בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, וַתִּבָּקַע הָעִיר". בלוח השנה היהודי קבועים ימים מיוחדים, שבתות, חגים, ומועדים בהם כל אחד מאתנו מוסיף נשמה יתירה של חסד ומעשים טובים ויש ימים בהם מתוסף תיקון. עשרים ואחד ימי מיצרים מקבילים לעשרים ואחד יום מראש השנה עד שמחת תורה, שהם ימי עלייה עצומים שמושגת בהם קדושה. ימי בין המֵּצרִים מזמנים לנו שלושה שבועות, עת הובקעה חומת ירושלים ועד חורבן בית המקדש, החומה סימלה גדרים וגם חיבור, גם גבולות וגם את ההבדל בין טוב לפחות טוב. אלו ימים בהם אנו מבקשים חידוש, מאתרים את החלל החסר ופועלים למילויו. אנו רוצים לשוב ולהיבנות מתוך התחדשות של משהו חדש, של בריאה חדשה. שלושת השבועות יוצרים עבורנו את ההבדל ואת ההתמקדות במתנות ובתפקידים הייחודיים לנו, להעצים אותם ולשכלל אותם ולפי הפעולות הטובות תתרבה הברכה והקדושה ויפתחו מעינות הטוב.
ימים צרים אלו הם זמן טוב לעצור ולחשוב מה חסר לי ולקדם הבְנַיָּה מחדש של אורחות חיינו. לחקור ולקדם את החידוש להפוך מחלה למחילה, מלחמה להחלמה, נגע לעונג, תורפה לתרופה. הבעל שם טוב האופטימי הקלאסי בא ואומר: מה זה צרה? להפוך את הצרה לצוהר, לאור בצהריים, זו הצהרת האדם בעולם להפוך את מה שצר לו לצוהר ולאור. ככתוב: - "לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן" - להעצים את היצירה לגרום לנביעה לבעבע לזרום ולהתחדש. לשמר את חושי היצירה, את המעוף, את התושייה והתשוקה כמו עצי פרי שכל הזמן יש בהם מידה של חידוש של "כימי העץ ימי עמי... את צמח עבדך מהרה תצמיח... ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" (סנהדרין, צ"ח א), על בסיס רעיון זה אנו רוצים לשוב ולהיבנות, כך שכל הישג שלנו במידתו המיטבית, יוביל להישג נוסף גדול ממנו כמו הכמיהה שלנו לגאולה ולבניין בית המקדש השלישי.
"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם." המקדש הראשון שלנו היה ה 'משכן', עשוי מעמודי עץ ויריעות בד והכיל בתוכו כלים רבים של בניין רוחני היה זה משכן שניתן לפירוק והוא נדד עם בני-ישראל במסעותיהם במדבר, ככתוב: "וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם, וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם וְנָתַתִּי אֶת-מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם. וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם. וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה' מְקַדֵּשׁ אֶת-יִשְׂרָאֵל, בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם".
במהלך ההיסטוריה של ארץ ישראל נבנו מקדשים ארעיים בשילה, נוב וגבעון. אח"כ דוד המלך ביקש לבנות בית של קבע לבורא העולם אך נאמר לו כי עדיין לא הגיע הזמן. ניתן יהיה להקים את הבית רק לאחר שהמלחמות עם שכני ישראל יפסקו. דוד המלך, זמן קצר לפני פטירתו, רוכש את שטחי הר הבית, מהמלך היבוסי ששלט שם, הוא משלם כסף מלא כדי להסיר ערעור עתידי על הבעלות "וילך המלך ואנשיו אל היבוסי יושב הארץ... וילכוד דוד את מצודת ציון היא עיר דוד". לאחר שדוד נפטר מן העולם שלמה בנו מולך תחתיו ומקים בֵּית מִּקְדָּשׁ מפואר על הר המוריה בירושלים (ירושלים = יראה ושלם). שבנייתו ארכה כשבע שנים והושלמה בשנת 832 לפנה"ס.
בית המקדש הראשון נחרב 410 שנה לאחר מכן בידי חילות נבוכדנצר מלך בבל. נבוכדנצר שורף את בית המקדש ושולח לגלות את יהודי הארץ לבבל - "וישרפו (חיילי נבוכדנצאר) את בית האלוקים וינתצו את חומת ירושלים... ויגל השארית מן החרב אל בבל". לאחר שהכוחות הפרסיים כבשו את בבל, קיבלו בני-ישראל רשות לשוב ארצה ולבנות מחדש את בית המקדש. בית המקדש השני הוקם כשבעים שנה לאחר חורבן בית המקדש הראשון (ב- ג' באדר "עַד יוֹם תְּלָתָה לִירַח אֲדָר--דִּי-הִיא שְׁנַת-שֵׁת" (עזרא ו,טו ) ועמד על תילו 420 שנה.
תקופת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ השני ידעה עליות ומורדות, כשבחלקים רבים ממנה היהודים היו נתינים של מלכות זרה, בימי מרד המכבים הם זוכים לעצמאות ולחופש דת. בסופו של דבר צבא רומי פולש לארץ, מחריב את בית המקדש ומגלה את עם ישראל מארצו.
להיסטוריית בית המקדש יש דף נוסף והוא טרם נכתב: בית המקדש השלישי כמו שנאמר "מקדש ה' כוננו ידיך", זה נוסח אקטיבי שכל אחד עושה מעשה כדי לכונן ולהקים ולחדש ולחזק את יסודות הבניין. אנו נושאים תפילה "ותחזינה עינינו בשובך לציון", הרצי"ה קוק מלמד שעלינו להוסיף בקשה שתהליך גאולתנו יהיה "ברחמים" שמשאבי הנפש שלנו יהיו ממולאים ברחמים ובחמלה, ברצון טוב, בראיית הטוב, בחסד ובערבות הדדית. ושמתוך רוממות הנפש והמעש במהרה נבוא ונבנה את המקדש כי "גוי קדוש, סגולת העמים, גור אריה יהודה, נעור מתרדמתו הארוכה והנה הוא הולך ושב אל נחלתו אל גאון יעקב" (הראי"ה קוק אגרות ב' ר"ט). ויהי רצון שיקויים בנו דברי הנביא : כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ: אמן.
חייה כהן - אשת חינוך, אשת עסקים, ואמנית, מחברת הספר 'הדרך לחופה'