האם מצות ישוב ארץ ישראל דוחה את מנהגי האבלות של תשעת הימים?

כפר עברי נווה יעקב

בחלקה הצפוני של ירושלים קיימת כיום שכונה גדולה הקרויה 'נווה יעקב', על שם הרב יצחק יעקב ריינס (שבחודש אלול שנה זו ימלאו 100 שנה לפטירתו), הרב ריינס היה מייסד תנועת המזרחי ורב חשוב ביהדות ליטא. כיוון שהייתה הערכה רבה לפועלו הוחלט לאחר מותו לקרוא על שמו את ההתיישבות הדתית מצפון לירושלים.

ייסוד המקום

בעצם ימים אלה לפני 91 שנים בחודש תמוז תרפ"ד (1924) הגיעה קבוצת מתיישבים מתנועת 'המזרחי הצעיר' והניחו את אבן הפינה ליישוב החדש הכפר העברי נווה יעקב. התושבים רכשו קרקע והחלו לבנות את בייתם. מנהיגי היישוב, אנשים יראי שמים בנו במהירות ובדבקות רבה ונכנסו לביתם בעצם תשעת הימים של שנת תרפ"ה (לפני בדיוק 90 שנה!!!). הם גרסו שלמרות מנהגי הצער הנהוגים בשלושת השבועות, ערב ט' באב הם יכנסו לביתם החדש כיוון שישוב ארץ ישראל דוחה את מנהגי האבל. כך תיאר את הדברים ד"נ ברינקר שהיה ממייסדי המקום:

"בשביל יהודי ירושלים היתה זו שאלה קשה, כיצד מסיידים ומכיירים בית בתוך 'שלושת השבועות', בין המייצרים. ויתר מזה כיצד נכנסים ל"בית חדש" - לאו דווקא חדש, בתחילת חודש אב, ב"תשעת הימים"? אולם בשביל המתיישבים הראשונים של הכפר העברי נווה יעקב לא עמדה השאלה הזאת למכשול ולמפגיע. הם האיצו בקבלנים לגמור את בניין הבתים ולהכין אותם כדי שתהיה אפשרות להיכנס לגור בהם אפילו בראש חודש מנחם אב. וראשון בא לגור בביתו ולהתיישב על נחלתו בכפר העברי נווה יעקב, הרב ר' יצחק אביגדור אורנשטיין, חבר הנהלת הכפר העברי ומזכירה. הוא בתור בן למשפחה ירושלמית עתיקה, חרדית ובחלקה קנאית קיצונית, הוא בעצמו תלמיד חכם גדול, הורה הלכה למעשה כי גדולה מצוות ישוב ארץ ישראל, ואין דוחין אותה גם מפני "תשעת הימים" ו"בין המיצרים", ובראש חודש מנחם אב נכנס לגור לביתו החדש...שני לו היה מר דב נתן ברינקר, יושב ראש ההנהלה, שהעביר את חפציו, רהיטיו ומטלטליו לביתו החדש בעצם יום תשעה באב..." (הכפר העברי נווה יעקב תרפ"ד-תרצ"ט, עמ' 22).

התבססות ופריחה

ואומנם לאחר העליה לקרקע ובניית הבתים הראשונים הם החלו לבסס במקום את היישוב שגדל וצמח בזכות דבקותם ומסירותם. מבחינתם ימי האבל הפכו לימי תקווה ותקומת העם בארץ ישראל, בזכות אמונתם וחזונם הם ביססו ישוב משמעותי שהיווה עורף כלכלי וביטחוני לירושלים. הם התפרנסו ממלאכות מגוונות. לחלקם היו מטעים. אחרים עסקו במשק חלב וגידלו פרות שאת תנובתם שיווקו לירושלים. פרק זמן מסוים גם פעלה מחצבת אבן ביישוב. חלק אירחו ילדים שסבלו מבעיות נשימה בימי הקיץ כדי להקל מסבלם.

היו תוכניות להקים ישיבה ומוסדות חינוך דברים שלא יצאו לפועל בסופו של דבר בגלל פרוץ מלחמת העצמאות.

סיום ההתיישבות ותקומתו מחדש

הישוב 'הכפר העברי נווה יעקב' עמד על מקומו מעל עשרים שנה עד מלחמת העצמאות ונעזב בח' באייר תש"ח בעקבות התנאים הקשים במקום. בלילה שבין ז וח' באייר יצאו תושבי נווה יעקב (עם תושבי עטרות שהגיעו שלושה ימים קודם למקום) סה"כ שיירה של כ 100 איש במסע רגלי לעבר הר הצופים. בזה תם פרק ההתיישבות מצפון לירושלים עד תשכ"ז (1967).

מיד לאחר שיחרור המקום במלחמת ששת הימים החלו בהקמת שכונת נווה יעקב הקרויה על שם ההתיישבות הקודמת. שכונה זו יחד עם פסגת זאב יוצרות רצף יישובי עם הגבעה הצרפתית. מעל 70000 תושבים (שהם כ 13% מאוכלוסיית ירושלים כיום) מתגוררים כיום בשתי השכונות פסגת זאב ונווה יעקב.

למרות שאין קשר בין תושבי נווה יעקב של היום לאלו שיסדו את כפר עברי נווה יעקב של ימי הקמת המדינה הרי שישובם בעבר וביסוס המושב של פעם היווה בסיס איתן למה שקורה כאן כיום.

בזכות המתיישבים הראשונים עד תש"ח חזרנו ליישב את האזור לאחר מלחמת ששת הימים ונווה יעקב שבעבר היתה נקודת התיישבות רחוקה ומבודדת מהעיר הפכה להיות עם אחותה פסגת זאב (מדרום לה) חלק משמעותי של העיר ירושלים הנבנת ומתרחבת כדברי הנביא ירמיהו, בחזונו על יעקב (תרתי משמע): "כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקוֹב וּמִשְׁכְּנֹתָיו אֲרַחֵם וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ..." (ירמיהו ל יח).

• הכותב הוא מרצה להסטוריה במכללת אפרתה וחוקר את ההתיישבות העברית הקדומה מצפון לירושלים