חברה ללא מגזרים – החזון החברתי של הרב קוק

כל עוד אנחנו מתייחסים אל החילוני או הדתי בפן החיצוני שלו, כשונה ואחר, לעולם לא יסורו המחיצות ותישאר ראיה מצומצמת של הדת והחברה

הרב יאיר שטראוס 30/06/15 11:41 יג בתמוז התשעה

חברה ללא מגזרים – החזון החברתי של הרב קוק
ויקיפדיה ללא זכויות, צילום: ויקיפדיה ללא זכויות

כדי להבין את המבנה החברתי הראוי לעם ישראל לפי הרב קוק, צריך להעמיק קצת בתפיסה שלו את האמונה באלוקים: התפיסה האלילית ניסתה להגדיר לאדם מהו אלוקים באופן מוחש ומוגשם. התפיסה היהודית אומרת ש"לא יראני האדם וחי", כלומר שאמונה באלוקים איננה באה לומר דברים על האל עצמו, אשר נקלט רק באיזו עריגה פנימית בלתי מוגדרת, אלא לדבר על האופן שבו אנו תופסים את המציאות. לפי היהדות משמעות האמונה היא לראות את הפן השואף והמתגעגע של המציאות לשלמות גדולה יותר. אמונה היא לחוש שהמציאות כולה היא אורגניזם אחדותי שעורג אל האין סוף ומתאחד בפנים שונות כדי להגיע אליו.

לשיטת הרב קוק מטרתה המרכזית של האמונה איננה הצהרה על ישות רוחנית בשמים, אלא על יחס אחר אל המציאות כולה. האדם המאמין הוא אדם שחווה את המציאות כהופעה אחדותית, כישות אחת גדולה ולא כאוסף פרטים. המשמעות של תפיסה זו היא שהאדם רואה את עצמו כפיסה מתוך מארג אחדותי גדול, כחלק קטן של שלמות גדולה. אדם שחווה כך את המציאות מנסה לתקן אותה ולאחד בין כל חלקיה.

המשמעות של היות האדם מאמין, הוא היותו אדם מוסרי, ששואף לתיקון המציאות ומנסה לאחד את כל חלקיה ולהביא להרמוניה ושלום בין כל הכוחות. נטיה פנימית זו איננה שייכת רק לאגף הדתי של החברה, אלא כוללת אנשים רבים שמגדירים את עצמם כחילונים. לכן אמר הרב קוק שיש לבטל את ההגדרות של "דתי" ו"חילוני" ולדבר על מושגים של צדיקים מול רשעים, אנשי פירוד מול אנשי אחדות.

הכליאה של החברה במושגי שקר של דתי וחילוני גורמת נזק לשני הצדדים, הדתיים חשים שהם בסדר על ידי קיום טקסים ריטואלים של הדת, גם ללא תיקון עולם והעמקה במשמעות המוסר והרוחניות שלה. החילונים מסתפקים בשנאת הדת ואיבה לאותם טקסים ולא מנסים לעמיק במשמעות של עולם האמונה ובקשר העמוק והשורשי שיש להם לאותם ערכים בדיוק, גם אם בשמות אחרים.

הרב קוק טען שבתקופת בית ראשון היתה תודעה נבואית שהחדירה בעם את חזון האחדות והשלמות האמונית, אך לאורך הגלות הסתאבה היהדות והפכה לריטואל של טקסים ושמירה על איסורים שונים, ואילו הרעיונות הנשגבים שטקסים אלו מביעים נשכחו והיטשטשו. בעת הגאולה הנפש האנושית והיהודית מתחילה להתעורר ולזעוק למימוש רצונותיה הפנימיים, השאיפה לתיקון עולם ולהופעת השלמות מתחילה לבעור בחברה ולגרום למהפכה ביחס אל הדת.

כיון שהיהדות התנוונה, חשה החברה שהטקסים הדתיים והאיסורים השונים מהווים משקולות ברזל על רצונותיה ומרדה בהם. מרידה זו לא נבעה מקטנותם של האנשים אלא מגודל שאיפותיהם. מתוך מרד זה אמור לבוא בירור מחודש של שורשי היהדות ורעיונותיה, מתוך כך יבוא חיבור מחודש לאותם רעיונות אך באופן עמוק, מתוך חיבור לרעיונות השלמות והאחדות שיש בהם.

לשם תיקון החברה והיהדות עלינו להשתחרר מן ההגדרות הפשטניות של "דתי" מקיים טקסים ו"חילוני" גלוי ראש, ולבחון את הנפש האמונית שקיימת לידנו. יתכן אדם דתי שמקיים את כל טקסי המסורת אבל מחשבתו עוסקת בעולם הבא הפרטי שלו או בהשגיו הרוחניים הפרטיים ואין לו עניין בתיקון עולם. לעומת זאת יתכן אדם חילוני שחושב על קיימות הסביבה ועל חברה סוצאליסטית מתוקנת וכולו בוער ברצון לתיקון העולם ואחדותו. המעטה הדתי או החילוני איננו השיפוט הנכון לשני אנשים אלו, האדם הדתי שתיארנו הוא חילוני בנפשו והאדם החילוני שתואר, מלא אמונה.

עלינו ליצור שינוי חברתי שבו המחנה המשותף של הקבוצה יהיה רעיונות של תיקון עולם, הבאת האחדות והשלום בין כוחותיו ולא אופן כיסוי הראש, כך נוכל לייצר חברה שכוללת בתוכה דתיים וחילוניים שחיים ביחד ושותפים לפן העמוק והאמיתי של החיים, גם אם באורח הטקסי וקוד הלבוש הם מתנהלים אחרת. אמנם המחוייבות למצוות ולאיסורי התורה היא כמובן דבר יסודי וחשוב, אך אם מביטים רק על מחוייבות לטקסים ולא רואים את המחוייבות לתוכן הפנימי, מפספסים את הרעיונות שאותם הם נועדו לשרת.

כל מעשה מצוה וכל אות של התורה מכילה בתוכה אלפי נימים של תנועות נפש, כל מעשה מכיל בתוכו חזון עצום לשלמות אדירה, לכן מטרתו של הרב קוק היא להגביר ולהעצים את הטקסים והתוכן הדתי, שנותנים לאמונה משנה עוצמה ועיגון לערכיה, אך בו בזמן להבין שהמצוות אינם מחוייבות ריקה או מאגר זכויות, אלא מעשים שמכוונים אותנו לעולמות רוחניים עתידיים מלאי אחדות ושלמות אלוקית שתופיע פה, במציאות העולם הזה. לפיכך כל אדם שרוצה להוסיף שלמות, יושר ומוסר, גם אם אין כיפה לראשו, הוא שותף שלנו באותו מסע אל השלמות העתידית שמצוות התורה מכוונות אליה.

האתגר שהציב הרב קוק הוא לייצר חברה ששמה במרכז חייה את השאיפה להביא את המציאות לאחדות ושלמות אלוקית. כאשר תקום חברה כזו היא תוכל להתאחד עם חברה חילונית בעלת שאיפות דומות, שכן מרכז התוכן של שתי הקבוצות הוא זהה, גם אם אופן המימוש שלהם בחברה הדתית כולל טקסי דת, שלמות רוחנית והשראה אלוקית, ואופן המימוש שלהם בחברה החילונית מדבר על רבדים אחרים של אותה שלמות.

לשם כך יש לבטל את ההגדרה של דתי וחילוני ולדבר על הגדרת עומק של אדם "שואף שלמות", ששואף בכל מאודו לתיקון החברה והמציאות. לפי חזון זה עלינו להקים בתי ספר לאנשים שואפי שלמות, תנועות נוער לאנשים שואפי שלמות וכינוסים לאנשים שואפי שלמות. זו הגדרת אמצע שכוללת בתוכה אנשים מכל גווני החברה, אשר מבוססת על תוכן עמוק ויסודי שניתן לתאר אותו בשפה דתית או חילונית, אך הוא בעל יסוד זהה, מאחד את הקבוצה ונותן לה יכולת לשלב כוחות למען המטרה היסודית שמשותפת לכולם.

יתכן שלאט לאט יעברו מן העולם המושגים של דתי וחילוני, החברה תגבש לעצמה זהות ערכית ורוחנית עמוקה יותר, שמתעלה מעל ההגדרות החיצוניות. נבחן את הזולת לפי פנימיות נפשו ולא לפי צורת הלבוש וקוד ההתנהגות החיצוני שלו. היכולת להתעלות מעל ההגדרה החיצונית יאפשר לחברה החילונית להכיר את עולם האמונה כחזון חברתי, לאומי ואוניברסלי ולא כמערך של איסוף זכויות לעולם הבא ויאפשר לחברה הדתית להתחבר לעולמות תוכן חילוניים שמכילים בקרבם אמונה פנימית עמוקה.

כל עוד אנחנו מתייחסים אל החילוני או הדתי בפן החיצוני שלו, כשונה ואחר, לעולם לא יסורו המחיצות ותישאר ראיה מצומצמת של הדת והחברה. כאשר נקים קבוצה חברתית אחרת, ששמה במרכז את ערכי המוסר, ההרמוניה ותיקון העולם, לא נחוש שונים זה מזה ונוכל להיפתח אחד לעולמו של השני, לקבל את הטוב ולדחות את הרע, ולהביא לראיה חדשה של הדת מצד אחד ושל החילוניות מצד שני.

להרחבה - "מסע המחנות" בתוך מאמרי הראי"ה, אורות האמונה 48

הכותב הוא ר"ם בישיבת "נתיבות דרור" באור עקיבא, ורב בית ספר "קשת התקוה" באליקים.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר