סגור

הרבניות

באופן טבעי ובלי שום אירועים חריגים - החברה הדתית עוברת שינוי. הרב הצעיר מתרשם ממעמדן של רבניות המגזר

רב צעיר
ו בשבט התשעא
,
11 בינואר, 2011 0:00

צילום:

בפעם הקודמת הצבענו על שינויים המתחוללים בחברה הדתית בכל הנוגע למה שכינינו "רבנים ממין נקבה". בנוסף, הצבענו על כך שבארצות הברית, השינוי של מינוי אשה למשרה רבנית למחצה, ארע בקצה השמאלי של החברה הדתית וגרר בעקבותיו ביקורות רבות. לעומת זאת, השינוי העיקרי בארץ הוא בדמות "ראש ישיבה אשה", והוא מתרחש בכל חלקי וגווני החברה הדתית והוא אף מתרחש באופן טבעי וללא אירועים חריגים.


כמעט באופן ניסי, בצמידות לפרסום הטור האחרון, התפרסמה בארץ יוזמה שכונתה "מכתב הרבניות". המכתב, שקרא לבנות ישראל להימנע מלהתחתן עם נכרים, נחתם בידי רבניות שונות, כגון הרבניות ליאור, לבנון ויוסף. הבה נניח לרגע שאתם עובדים כמתורגמנים בעיתון בשפה זרה, כיצד הייתם מתרגמים ידיעה בנושא מכתב הרבניות? אם היה מדובר על תרגום לאנגלית, האם הייתם כותבים "female rabbis" או אולי "rabbis wives" (ראו כאן)? אין ספק שתוקפו של המכתב קשור לכך שמדובר בסוג של "רבנים ממין נקבה", ולא רק בנשות רבנים. התואר "רבנית" שהודבק למי שנשואה לרב, מעיד על כך שנשות רבנים תמיד שימשו בקהילה כסוג של "רבנים ממין נקבה". התופעה שעליה הצבענו בטור הקודם ושאותה כינינו "ראשי ישיבה נשים", היא בעצם הרחבה של מעמדן של הרבניות. הרחבה שבעצם מנתקת בין התואר "רבנית" לבין הצורך להיות נשואה לרב.


יותר ויותר נשים ממלאות תפקידים רבניים (צילום: עודד אנטמן)


במאתיים השנים האחרונות, התחיל באירופה המזרחית תהליך של הפרדת תפקיד הרב הפוסק הלכה מתפקיד הרב המלמד והמנהיג התורני. כך קיבלנו רבנים שכיהנו ברבנות מקומית אך הפקידו את תפקיד הוראת ההלכה בידי אדם אחר, כדוגמת הג"ר חיים סולובייציק שכיהן כרב בבריסק אך הפקיד את פסיקת ההלכה והעיסוק בדיני תורה בידיו של הדיין הג"ר שמחה זעליג ריגר. גם בארץ ישנם ראשי ישיבה מכובדים שהינם למדנים גדולים אך בענייני פסיקת הלכה למעשה עדיף לפנות לרב העיר המקומי. וכך גם ישנם רבנים ודיינים מכהנים שאין כוחם רב במתן שיעור כללי בישיבה, אך בשיקול כלל הדעות ההלכתיות והכרעה ביניהם, יחד עם הבנת המציאות המורכבת, הם אשפים.


ההבחנה הזו, שאצל הרבנים הגברים כבר התקבלה כנורמלית, משום מה גורמת להרמת גבות כשעוברים מעבר למחיצה. כשציינו בטור הקודם שישנן נשים שיש להן מעמד ציבורי השווה לראשי ישיבות משום שזכו ללמוד וללמד לשמור ולעשות, לא מעט קוראים טענו כנגדי שלזה לא ניתן לקרוא רבנים משום שהן לא פוסקות הלכה. טענה שאותם קוראים כנראה לא היו מעלים מול המציאות הגברית.


התהליך המתרחש בארץ, שבו מוצאים יותר ויותר נשים הממלאות תפקידים רבניים, הינו תהליך טבעי המתרחש דווקא במקומות בהן היתה התקדמות נשית בדורות האחרונים. כך שבתחומים כגון לימוד תורה לנשים שהתפתח מאד בדורות האחרונים זה רק טבעי שיותר נשים גם תלמדנה תורה.


עוד דוגמא להתפתחות הזאת כתבה הגב אמילי עמרוסי בטורה ב"ישראל היום" (ג טבת תשע"א):

"בבית הספר התיכון הדתי לבנות פלך בירושלים, הגיע זמנו של רב התיכון ללכת לדרכו. ערכו לו מסיבת פרידה, כיבדו בבמבה ומיד לאחר מכן מינו רב חדש לתיכון: תלמידת חכמים יראת שמיים בת 30 בשם חנה גודינגר-דרייפוס."


לאחר מעשה, עומדים פשוט נפעמים מול הפשטות והטבעיות שבדבר. הרי ברור לכולנו שרק אשה יכולה להתמודד עם הרבה מהשאלות המטרידות בנות-עשרה בדור שלנו. עם זאת, ברור שאם אותה אשה-רב איננה אישיות תורנית ברמה גבוהה, התלמידות יתייחסו אליה כמו עוד מורָה בבית הספר. זו התביעה מהנשים הממלאות והמבקשות לקחת חלק בשינוי ולמלא תפקידים מהסוג הזה.


בטור הנ"ל, אמילי עמרוסי בעצם מסכמת את כל מה שאני ביקשתי להציג בשני הטורים האחרונים:

"עזרת הנשים הדתית לאומית רוחשת שינויים. בתוך הגבולות מתחדדות שאלות. המהפכה החרישית הזאת לא [נעשית] בחפירה תחת היסודות. בציבור הדתי, שנדחה מפני זעקות הקרב של הארגון הדתי פסיניסטי "קולך", שייבא מושגים זרים והלך מהר מדי ורחוק מדי, מתרחשים תהליכי עומק. חידושים מבורכים נעשים בזהירות מבורכת."


הכותב הינו בעל הבלוג רב צעיר.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר