גמרא: אמר רבא: שרי ליה לצורבא מרבנן למימר לא יהיבנא אכרגא, דכתיב "מנדה בלו והלך לא שליט למירוח עליהון", ואמר רב יהודה: מנדה - זו מנת המלך, בלו - זו כסף גולגלתא והלך - זו ארנונא.
הר"י מגאש במסכת בבא בתרא (ח, א) כותב שתלמידי חכמים פטורים מכל המיסים המוטלים על הציבור, בין קבועים ובין שאינם קבועים. הבית יוסף (יו"ד רמג) מדייק מדבריו שפטורים אפילו כשהטיל המלך סכום קצוב על כל אחד ואחד.
כך כותב במפורש הרמ"ה בבא בתרא (שם) ומוכיח זאת מדברי הגמרא שמתבססת על הפסוק בעזרא ללמד שפטורים ממנדה ובלו, שהם מיסים קבועים, וכרגא הוא מס קצוב לכל אחד ואחד.
לעומתם, כותבים הרמב"ן והר"ן בבבא בתרא שפטורים דוקא ממס המוטל על העיר באופן כללי, כיון שיכולים לומר שלא הטיל המלך את המס אלא בגלל שאר בני העיר, מה שאין כן במה שהוטל על כל אחד באופן אישי.
המהרי"ט בתשובה (חו"מ סי' נט) כותב שכאשר הממונה גובה כסף מכל אחד ואחד - הכל מודים שתלמידי חכמים חייבים, והמחלוקת היא כאשר המס קצוב לפי מספר האנשים, והממונה גובה אותו מכולם ביחד.
הרמב"ן והר"ן מביאים ראיה לשיטתם מהגמרא בסנהדרין (כז, ב) האומרת שרב חמא קיבל על עצמו לשלם את הכרגא של רב פפי, משמע שיש מיסים שבהם אף תלמידי חכמים חייבים.
הבית יוסף (שם) כותב שלדעת הר"י מיגאש צריך לומר שרב חמא קיבל על עצמו לשלם את המיסים של רב פפי שהציבור שילם בעדו, ועשה זאת כדי שרב פפי לא יצטרך להחזיק טובה לציבור. מלבד זה הוא כותב בשם מהר"ם שאכן גבו את המיסים מרב פפי שלא כדין.
כמובן שלפי חילוקו של המהרי"ט ניתן ליישב שמדובר שם במס שהיו גובים אישית מכל אחד ואחד, ולכן גם רב פפי היה חייב.
הבית יוסף (חו"מ קסג) מביא הסברים נוספים לסוגיה בסנהדרין, שרב פפי היה נושא ונותן להתעשר ולא היה לו גדר של תלמיד חכם להפטר ממיסים, או שכיון שהיה עשיר גדול - היה פורע את מיסיו ממידת חסידות.
לגבי הגדר של תלמיד חכם לצורך הפטור ממיסים, כותב המאירי בבבא בתרא שהכוונה למי שאינו מתעסק בצרכי העולם כלל ולומד רק תורה, אבל הרמב"ן מבאר שכל שתורתו קבע ועסקו עראי - הרי הוא בגדר תלמיד חכם. כיוצא בזה כותבים הרמ"ה והרא"ש שאם יש לו אומנות בשביל להתפרנס כדי חייו ולא בשביל להתעשר, ואת שאר הזמן הוא קובע ללימוד תורה - הרי הוא בגדר תלמיד חכם ופטור ממיסים.
עם זאת יתכן שיש נפקא מינה בין הפירושים בכגון שמתעסק באופן עראי אך מרויח יותר מכדי חייו, או להיפך, בכגון שעובד רוב היום אך רק בכדי חייו.
הריטב"א (שם) כותב שלאו דווקא תלמיד חכם, אלא כל תלמיד שלומד תורה כל היום פטור ממיסים. אולם מלשון בעל תרומת הדשן (סי' שמא) משמע שדוקא תלמיד חכם הבקי ברוב התלמוד ופירושיו פטור.
בתרומת הדשן מובא שיש מקומות שנוהגים שלא לפטור תלמידי חכמים מתשלום מיסים, ומסביר שלא מצוי אדם שעומד בכל התנאים של תלמיד חכם, שהוא בקי וגדול בתורה ואינו מתעסק בענייני משא ומתן. דבריו מובאים להלכה ע"י הרמ"א בשלחן ערוך (יו"ד רמג, ב) אשר כותב שמעיקר הדין די בכך שהוא מוחזק כתלמיד חכם כדי לפוטרו, אלא שלמעשה תלוי הדבר במנהג המקום.
המאירי כותב שאף על פי שמותר לתלמיד חכם שלא לפרוע חלקו במיסים ? לא ישתמש בכבוד תורתו להפטר מהם אלא ידחוק את עצמו וישלם כדי שלא להנות מכבוד התורה.
עוד מובא בתרומת הדשן שיש מקומות שנוהגים לפטור מתשלום מיסים אף את חזן בית הכנסת, וכן כתב התשב"ץ (ח"ג סי' קנג) ומוסיף שאף מלמדי תינוקות פטורים ממיסים. הוא מסביר שבגמרא הזכירו רק תלמיד חכם מפני שפטור אף כשאין הציבור נצרך לו, בעוד שהחזן ומלמדי תינוקות פטורים רק כשאין מי שיכול למלא את תפקידם.
לעומתם כותב הריב"ש (סי' תעה) שהפטור נוהג רק בתלמיד חכם ולא בחזן, ובשלחן ערוך (חו"מ קסג, ב) מביא הרמ"א את דברי בעל תרומת הדשן על המנהג לפטור את החזן וכותב שכך ראוי לנהוג אף על פי שמעיקר הדין אינו פטור.
תשלום מיסים ע''י תלמידי חכמים - נדרים סב, ב
בדיון בנושא חובות תלמידי חכמים למדינה כדאי להסתכל בגמרא במסכת נדרים הדנה בתשלומי מיסים ע"י תלמידי חכמים – את כל הדעות והתשובות מביא הרב ירון איתן.
