"לעולם בהם תעבודו" - רשות, דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר: חובה.
בפשטות הלכה כרבי עקיבא על פי הכלל שהלכה כמותו מחבירו, ונמצא שיש חובה להשתעבד בעבדים כנענים ואוסר לשחררם. כך נאמר גם במסכת גיטין (לח, א): "אמר רב יהודה אמר שמואל כל המשחרר עבדו - עובר בעשה", והרי"ף (שם כ, ב) פוסק כרב יהודה משום ששיטתו כשיטת רבי עקיבא.
לפי זה יש לתמוה מדוע אמר רב יהודה בשם שמואל את ההלכה הזו במימרא בפני עצמה וכאילו זהו חידוש שלו, ולא אמר בפשטות שהלכה כרבי עקיבא.
בעל צפנת פענח מתרץ שאת דברי רבי עקיבא ניתן לפרש בעבד שעדיין לא מל ולא טבל. ורב יהודה בשם שמואל מחדש שאף כשמל וטבל עובר בעשה כשמשחררו.
נראה שניתן ליישב עוד שרבי עקיבא קובע שיש חובה להשתעבד בהם בהיותם עבדים, אך אין לדעתו איסור לשחררם ולהכניסם ולקבלם לכלל ישראל כגרים גמורים, ושמואל מחדש שיש איסור אף לשחררם.
הרמב"ם בספר המצוות (מע' רלה), בעל ספר החינוך (מצוה שמז) והסמ"ג (עשין פז) כותבים שהאיסור לשחרר עבד הוא איסור מדאוריתא. אולם הר"ן (על הרי"ף בגיטין שם) מביא דעה שאין זה בגדר איסור גמור מהתורה, והפסוק המובא בגמרא אינו אלא אסמתא.
הריטב"א בחידושיו למגילה (כח, א) אף כותב שאין זה אפילו איסור מדרבנן אלא בגדר מידת חסידות. הבסיס לשיטתם שאין בזה איסור גמור מהתורה הוא מה שמסופר בגמרא בברכות (מז, ב) ובגיטין (לח, ב) שרבי אליעזר שחרר את עבדו כדי שיוכל להשלים מנין לתפילה, ולא מסתבר שידחו בשל כך איסור דאורייתא.
הרמב"ן בחידושיו לגיטין מתרץ שהאיסור של התורה הוא רק כשמשחררו סתם ובחינם, אבל כאשר עושה זאת לתועלת - אין איסור בדבר, הרשב"א דוחה את תירוצו וכותב שסברתו נכונה רק לגבי איסור המבוסס על דין "לא תחנם" שעניינו איסור לתת לגויים מתנת חינם, אך אין לומר כך על האיסור של שחרור עבדים. לדעתו ההיתר לשחרר את העבד בשביל תפילה בציבור מבוסס. על הערך הגדול שיש למצוה של רבים. ואין להסיק מכך שהשחרור אינו אסור מדאוריתא.
המאירי מסביר שכיון שאין חובה לקנות עבדים נחשב האיסור לשחררם לאיסור קל אשר נדחה בפני כל המצוה וזו הסיבה שהתירו לשחרר עבד בשביל תפילה בציבור.
(ע"פ בירור הלכה)
שחרור עבד כנעני - סוטה ג, א
הגמרא במסכת סוטה דנה בנושא עבד כנעני - לכל החיים או שאפשר לשחרר אותו ?? - הרב ירון איתן מביא את הצדדים.
