שופר הגזול

הקדמה

אנו יודעים שאחת המצוות המרכזיות בראש השנה היא מצוות שופר. הרמב"ם פוסק שניתן לצאת ידי חובה על ידי שופר גזול. וכך הם דבריו במשנה תורה (הל' שופר פ"א ה"ג):

"שופר הגזול שתקע בו יצא שאין המצווה אלא בשמיעת הקול".

אך לכאורה קשה, הרי גם במקרא מגילה, קיים חיוב על כל אדם לקרוא את המגילה, אלא שאנו ממנים אדם הקורא בשביל כולם, וכל השומעים יוצאים ידי חובת קריאת מגילה מדין שומע כעונה. אם נקביל את דין קריאת מגילה לדין תקיעת שופר, נסיק שקיים חיוב על כל אדם ואדם לתקוע בשופר אלא שאנו ממנים אדם התוקע בשביל כולם, וכל השומעים יוצאים ידי חובת תקיעת שופר מדין שומע כעונה. אם כן קשה - הרי כשאדם תוקע בשופר גזול, הוא אמנם מקיים מצווה, אך היא באה בעבירה והיא לא עולה לו לשם מצווה, ואם נבין שמדין שומע כעונה נחשב כל הציבור כולו כתוקע בשופר, הרי שכולם תקעו בשופר גזול וזו מצוה הבאה בעבירה.

אם כך, דברי הרמב"ם צריכים ביאור. עלינו להבין היאך פוסק הרמב"ם, שאדם יכול לצאת ידי חובת מצוות תקיעת שופר בשופר הגזול?

כנראה, קיים הבדל מהותי בין דין קריאת מגילה לבין דין תקיעת שופר. מצוות קריאת מגילה היא מצווה המתקיימת על ידי אמירה ודיבור, ובמצווה כזו שייך לדבר על דין שומע כעונה. אך במצוות שופר לא שייך לדבר על דיבור אלא אך ורק על קול ובקול סתמי לא נתחדשה ההלכה של שומע כעונה. ממילא ברור שבמצוות שופר אנו כלל לא מדברים על גדר של שומע כעונה. אלא מצווה זו של התקיעה דומה יותר למצוות כמו נטילת לולב וישיבה בסוכה, שבהן כלל לא שייך דין שומע כעונה מכיון שבהן יש חיוב על האדם לעשות מעשה בחפצא של המצווה. כמו בסוכה שלגביה קיים חיוב על כל אדם ואדם לשבת בסוכה, וכמו בלולב שלגביו קיים חיוב על כל אדם ליטול לולב, כך גם בשופר קיים חיוב על כל אחד ואחד לתקוע אישית בשופר. אלא שעל רקע הסבר זה עלינו להקשות, איך בימינו אנו ממנים שליח לתקיעה וכולנו יוצאים ידי חובת תקיעה על ידי שמיעת התקיעה מפיו, והרי קיימת חובה על כל אחד ואחד לתקוע בפני עצמו בחפצא של המצווה שהוא השופר?

תקיעה מול שמיעה

על מנת לנסות ולהשיב על שאלה זו, נדייק בדבריו של הרמב"ם. הרמב"ם כותב בהלכה זו שהתוקע בשופר גזול יצא, שאין המצווה אלא בשמיעת הקול. במילים אחרות, הרמב"ם כלל לא סובר שהמצווה היא בתקיעת השופר, אלא בשמיעת קול השופר. לפי זה - אין כלל מצווה בתקיעת השופר עצמה, וממילא אין כלל חובה על כל אחד ואחד לתקוע בעצמו בשופר, אלא כל המצווה היא אך ורק לשמוע את קול השופר. ננסח זאת באופן הבא - השופר הוא אך ורק כלי כדי ליצור את הקול, שבו אנו מקיימים את מצוות תקיעת שופר, לפיכך, כלל לא משנה לנו אם השופר גזול כיוון שהמצוה אינה מתקיימת בשופר אלא בשמיעת הקול. ניתן להביא הוכחה לכך שהמצווה היא בשמיעה ולא בתקיעה, מלשון הברכה על מצוות שופר: "ברוך אתה ה' ... לשמוע קול שופר", אנו מברכים במפורש על השמיעה ולא על התקיעה.

הבנה זו, שהמצווה הינה בשמיעת הקול ולא בתקיעה, מפורשת בדברי הרמב"ם בתשובותיו (פאר הדור, סי' נא): "שהמצוה אינה התקיעה זולתי (=אלא) השמיעה". ובהמשך דבריו שם מסביר הרמב"ם כי התקיעה עצמה מקבילה לבניית סוכה, כשם שבבניית סוכה אין קיום מצוה אלא רק עשיית המכשיר שאיתו נוכל לקיים את מצוות ישיבת סוכה, כך התקיעה היא יצירת הקול, שבשמיעתו נקיים מצוות שמיעת קול שופר.

פיו מצופה זהב

הרמב"ם בהמשך פרק א' פוסק ששופר אשר פיו מצופה זהב - פסול. אך לאור דברינו קשה, וכי מדוע ייפסל השופר, והרי המצוה היא אך ורק לשמוע קול שופר, וכמו ששופר הגזול יהיה כשר אע"פ שישנה בעיה בחפצא של השופר, כך גם שופר אשר פיו מצופה זהב?

אלא כנראה, שבשופר אשר פיו מצופה זהב, הקול הבוקע ממנו הוא כלל לא קול שופר. אמנם אנו לא דורשים שהאדם יתקע בשופר, אך אנו צריכים לשמוע קול הבוקע משופר, ושופר אשר פיו מצופה זהב לא מספק לנו את הסחורה של קול שופר.

והערה לסיום, חשבו רגע על הסיטואציה של שופר הגזול. ראש השנה, בגדים לבנים, תפילה חגיגית, בעל תוקע שפרקו נאה וזקנו מגודל. אנשים ונשים מתאספים לשמוע קול שופר, והנה הוא מוציא מקפלי גלימתו שופר - שופר גזול!!! לא נראה קצת מוזר?

שנה טובה!